"לעודד את היצירה מהשלבים הראשונים"

מסקרן לדעת לאן תוביל לו הדרך, לרקדן צעיר, האם ימשיך ליצור, ולאן תיקח אותו דרכו? בריאיון קודם שערכתי הייתה זו נעמי פורטיס שכינתה את שנות הפעילות של הרקדן בעולם המחול "חיי מדף קצרים". חנוך בן דרור (לשעבר רמי לוי), הוא היום בן 40, וכבר עבר כברת בעולם המחול, החל מלימודי בלט קלאסי ב"בת דור" מגיל 14, דרך להקות מחול בהן רקד בצרפת, שבדיה ומדריד, והקמת אנסמבל בברצלונה; חזרה לארץ בהזמנתה של אותה נעמי פורטיס להעלות עבודה עם אנסמבל "בת שבע" ולרקוד עם הלהקה הבוגרת, ועד היום, כשהוא מנהל אמנותית את "גוונים במחול", זו הפעם השנייה. רגע לפני שהוא מתחיל קריירה חדשה, הוא מציג בפני הקהל הישראלי את אלו שאמורים להפוך לרקדנים ולכוריאוגרפים של המחר.

מופע הפתיחה שיתקיים הערב, במסגרת חגיגות 20 שנה למרכז סוזן דלל, הוא סיבה טובה למסיבה. במופע "מאז ועד היום" יעלו על הבמה יוצרים מוכרים ומוערכים ויציגו יצירות שהוצגו לראשונה במסגרת גוונים במחול לצד עבודות מהתקופה האחרונה. ניר בן גל וליאת דרור יבצעו את יצירתם פורצת הדרך משנת 1986 "דירת שני חדרים" ואחר כך תבצע להקתם קטע מתוך העבודה "אדמה". להקת ורטיגו תעלה את הדואט "ורטיגו" שזכה בגוונים במחול ב-1992 בביצוע עדי שעל ונעה ורטהיים, וקטע מתוך העבודה האחרונה "רעש לבן". רונית זיו, זוכת "גוונים במחול" 1999, תעלה קטע מתוך "רוז לא מחכה" וקטע מיצירתה האחרונה "אשה א` אשה ב`". ברק מרשל, זוכה פרס גוונים במחול 1995, יעלה את היצירה "דודה לאה" בשלמותה בביצוע רקדני המרכז האתני ענבל ושני קטעים מיצירתו האחרונה "מונגר".

עשר עבודות חדשות נבחרו לאירוע מתוך כ- 85  עבודות שהוגשו, ובכל ערב יוצגו 4-3 עבודות במתכונת של ערבים קצרים  (כל תכנית- עד 40 דקות). כל יוצר שמשתתף באירוע זכה לליווי החל מחודש יולי. אחרי שלושה חודשים, נעשה סינון נוסף, ומתוכן המשיכו 30 עבודות עד לבחירה הסופית של העבודות.

"הרצון שלנו הוא לעודד את היצירה בשלבים הראשונים שלה. בחרנו עבודות לא מוגמרות", אומר בן דרור שיחד עמו סייעו לו בבחירה רננה רז, סאלי אן פרידלנד, ניב שיינפלד ויערה דולב, "עשרה יוצרים, שלושה מהם השתתפו בעבר במסגרת `גוונים` עברו תהליך של ליווי אמנותי והעשרה עם יוצרי מחול, ונהנו מכל מה שסוזן דלל יכול להציע: סטודיואים, תמיכה כספית, תלבושות ותאורה".

"בתוך המגבלות של מחול עכשווי לא כיוונתי לסגנון מסוים", אומר בן דרור, "אלא בחרתי יוצרים שמחפשים שפה תנועתית ייחודית ואמירה אישית, ושמצליחים לעצב אותן בצורה מוצלחת. היה חשוב לי שליוצר תהיה אפשרות לבטא את היכולת שלו". לדבריו, "הפסטיבל השנה מאוד מגוון ואני מאוד אוהב את העובדה הזו ונאמן לשם, ולמהות של הפסטיבל, איתגר אותי לעבוד עם יוצרים שונים בסגנונות שונים, להקשיב לצרכים של כל אחד ואחד, זה מעורר בי השראה".
 
אני מול העולם, מערכות יחסים זוגיות, פחד מטיסות

בן דרור מקטלג את היצירות לכמה נושאים ואפיונים צורניים, החל מעבודות מופשטות החוקרות את התנועה והאסתטיקה של העבודה, דוגמת "במהירות האור", עבודתו של מיכאל מילר, שעוסקת בחקירה של החלל, ועבודתה של אור מרין "vanishing point", המשתמשת בחבלים שעליהם תלויים הרקדנים לאורך כל העבודה.

"עבודות נוספות הן בעלות מטען מאוד עמוק ואינטנסיבי בהיבט הרגשי", אומר בן דרור, דוגמת העבודות של שיר מדוצקי -"אולי זה מִקור"  ושל ענת מירב – "העתק מספר 1ב` של האוביקט". "אלו שתי עבודות מאוד אקספרסיביות והאינטנסיביות הרגשית מאוד מורגשת בהן. יש תחושה מאוד גדולה של אני מול העולם ואני מול עצמי", הוא מעיד, "שתי העבודות הן עבודות סולו ושתי היוצרות רוקדות את הסולו שהן יצרו. מה שהופך את החוויה למאוד אישית ואפשר לחוש בזה, זה עובר". עבודת סולו נוספת היא "אשתיש" של ענת ועדיה, גם היא יוצרת ומבצעת. "ענת השתתפה כרקדנית בגוונים ועבדה בחו"ל המון שנים. היא מביאה סגנון תנועתי ייחודי משלה", אומר בן דרור.

"יש כמה דואטים מאוד מעניינים, רובם נוצרו מתוך התקשרויות מאוד אישיות והם מדברים בעיקר על מערכות יחסים זוגיות וחבריות. לכל אחת מהעבודות יש סגנון אחר ומוגדר, ותוך כך הן עוסקות באינטימיות ומושתתות על חוויה אישית של המשתתפים". ביצירתה של שקד דגן - We are going back, משתתפים שני רקדנים שמאוד קרובים זה לזו גם בחיים והדואט נוצר ממערכת היחסים שלהם המתורגמת אל הבמה". "זאת הפעם" היא עבודה של תמי ורונן יצחקי, זוג נשוי טרי שמופיע על הבמה יחד וגם הוא עוסק בנושא הזוגיות והנישואין. כך גם מור שני ורון עמית בדואט "לו כרמלה".

גם עבודתה של גליה חצור "blind spot" עוסקת במערכת יחסים בין גבר לאישה, בסגנון תיאטרלי יותר משאר העבודות, עם תנועה סמלית ובעלת משמעות, באמצעותה היא בוחרת לתאר מערכת יחסים", הוא אומר ומוסיף: "כל הדואטים מאוד סמליים וכל אחת מהן עוסקת במערכת יחסים באמצעים סגנוניים שונים מבחינת השפה".

"קו אווירי" של דפי אלטבב היא עבודת תיאטרון מחול. "זו עבודה עם שפע של הומור ובמסגרתה היא חוקרת את הפחד האישי שלה מטיסות. יש בעבודה גוון ציני או סרקסטי, כדי להתמודד עם נושא כאוב והתוצאה היא ססגונית וצבעונית", אומר בן דרור שעולם המחול הישראלי מצפה לראות האם טביעת עינו תוליד את היוצרים והלהקות המובילות הבאות.

"לאחרונה הצגתי ערב בגרמניה, אבל חוץ מגוונים במחול אני לא מלמד, אלא עובר הכשרה בעצמי, לייעוד הבא. אני עובד בגן אנתרופוסופי במרכז תל אביב ומתכנן לפתוח גן ברוח וולדורף ביפו ולעבוד עם ילדים. אני מקדיש הרבה מזמני לעבודה רוחנית", הוא משתף בדרכו החדשה, "זה ממלא את חיי במשמעות וסיפוק". יגידו הימים לאן תוביל דרכם של היוצרים שמופיעים כעת על הבמה בניהולו האמנותי.

פרויקט "גוונים במחול" יתקיים בין התאריכים 20-18 במרץ 2009 במרכז סוזן דלל בתל-אביב.