דמות אחת, חמש שחקניות

שגית אמת כתבה וביימה את המחזה "בגלל הלילה" בעקבות תחקיר ארוך על חייה ומותה של המשוררת תרצה אתר. כעדותה שלה בתכנייה, הדמות שעיצבה במחזה היא שונה ואחרת מזו של כל אחד ממקורביה, ידידיה ומכריה שנעתרו וסיפרו עליה. ועם זאת תרצה אתר של המחזה היא דמות מורכבת מאוד, ובמידה רבה – כמי שהכיר אותה ואת קורותיה מקרוב – אני יכול להעיד שאמנם זו היא תמצית בימתית מסוימת של תרצה אתר האמיתית.
 
אבל לא כעד או כעומד על משמר האמת העובדתית צפיתי בהצגה הזאת, ועתה גם בוחן את נאמנותה ל"אמת", זו שכידוע לעולם איננה מוחלטת, גם בהיותה ודאית לאשורה. וזו מעלתו המיוחדת של המחזה המתרחש לקראת זריחה ועם בוקר עירוני סואן, לרגלי חלון ענק הנפתח אל החולין, ומבעדו חודרים אל חדרה של אתר, בבוקר אחד מסוים, דמויותיה שלה: ילדה בת שבע, נערה בתנועת הנוער, תלמידת משחק בניו יורק, אם צעירה ותמיד, בכל מצב – בתו של אב מיתולוגי, נתן אלתרמן, שצלו, רוחו, אהבתו ובגידתו רודפים אותה אל שירתה שלה ואל נפילתה.
 
יש במחזה דמויות נוספות, כמעט כולן בגלוי ובמפורש  – אלתרמן עצמו, האם, השחקנית רחל מרכוס, המאהבת של אלתרמן הציירת צילה בינדר, בעלה השני, בנץ` וילדיה יעל ונתן, וגם דמותו של בעלה הראשון, שמטעמים לא מוסברים וללא הצדקה אינו נזכר בשמו. זהו פגם שראוי כי יתוקן בהמשך, ולו רק משום שכל ביוגרפיה ידועה של אתר מתייחסת אליו, שלא לדבר על כך שאי זיהויו עלול להטעות את הצופים, כאילו התמונה אתו היא תמונה המתרחשת עם הבעל השני.
 
הפגם הזה, ככל שהוא שולי לעיקר, מעיד על הקושי ששגית אמת גברה עליו בדרך כלל ברגישות רבה, באמפטיה ובתבונה – הקושי לעצב דמות ברורה, שסיפורה, על אושרה וכאבה, נחשף במהלך דרמטי מורכב. המחזה בנוי כמונולוג של אתר המתעוררת משנתה, משוחחת עם רוח אביה המת מזה שבע שנים, ובתוך המונולוג הזה עולות התמונות של חוויותיה עמו, וסביבו, מילדותה ועד מותו, ובשבע השנים וחצי עד מותה שלה.
 
שגית אמת ביימה את ההצגה באותה דרגה גבוהה של רגישות ובמגע עדין עיצבה את חמשת הדמויות של אתר בסיוען המצוין של חמש שחקניות: רוני דותן מרגשת בעיצוב התמימות הנבקעת של הילדה המגלה לראשונה את הצד האפל והשיכור של אב נערץ, שיש לו מאהבת; מור ענטר מלאת חיות כנערה התוססת בתנועת הנוער שמתגאה בזהותו של אביה;  נגה שחר רבת עוצמה כתרצה הבודדה בניו יורק, שנפשה מסתכסכת עליה; סיוון ברונשטיין מיטיבה לעצב את הרוך האימהי של אתר אל ילדיה ובמיוחד -  אתי וקנין יוצרת דמות אמינה ביותר של תרצה אתר המנהלת עם עצמה חשבון נפש באותו בוקר, שאולי הוא האחרון בחייה. כל אחת מהן גם עיצבה ברמיזה רגישה דמויות אחרות, שנזכרות במישרין או בדרך אגב.
 
זאב לוי עיצב את התפאורה היפה – חדר שינה שחלונו משקיף אל הרחוב, ומקירותיו נשקפים הרגעים מסוימים עשרות חלונות קטנים, ומאחורי הקיר האחורי נשקפים המראות והזיכרונות מהעבר. זיו וולושין עיצב את התאורה שמילאה את חלל התפאורה, ואביה בש-סוקול עיצבה את התלבושות הטובות והתואמות לממדי הזמן השונים. מירי לזר עיצבה תנועה טובה. איסר שולמן דאג היטב לנושא המוזיקה, ושוש רייזמן הדריכה את שירתן של השחקניות בביצוע שירים ידועים של תרצה אתר כמו "בלדה לאשה", “שקרים קטנים", “שיר לערב חג" ו"מערבה מכאן".