תמר רבן מספרת וחבריה אופים מעדנים מתוקים בבמת מיצג. צבי גורן חטא בגרגרנות
חוויה רב חושית
כבר מילדות שיננו לנו ש"סבתא טובה בישלה דייסה...” ועד היום הורים ממשיכים לדגדג את ילדיהם עם סיפור האצבעות המהלכות על מאצבעות ידינו ועד מתחת לסנטר. תמר רבן שערכה וכתבה את "סיפורי סבתא" וגם ביימה בשיתוף עם המוזיקאי גיא גוטמן, מפתה את הקהל המצומצם בשבעה סיפורי עם שונים. מקצתם עוסקים בנשים, מנקודות מבט של נשים וגברים, ובכולם בולטים מזימות, תחבולות ושקרים, וגם – שהרי אי אפשר שלא – מוסר השכל, בדרך כלל נטול מוסר וחסר יומרה חינוכית.
הסיפורים היו תחנת המוצא עם קבוצת היוצרים – אמנים, שחקנים מקצועיים, אדריכל, מוזיקאי, ילדה, שוקולטייה, ושני אורחים בעלי פיגור שכלי. הם תרמו את אישיותם, כשרונם וכישוריהם והיא תרמה את המומחיות שלה בהיתוך החומרים, האנושיים והכתובים, לכלל מופע תיאטרון ייחודי, שבדרך כלל נוטים להגדירו כמיצג.
התוצאה שהיא הגיעה אליה הפעם היא רב חושית. המפגש האינטימי מתקיים באולם קטן, שהיה הסטודיו שלה במתחם בימת מיצג בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ולצורכי המופע הותקנו בו אולם לקהל ומאפיית עוגות משוכללת השוכנת מול הקהל מעבר לקיר עם חלון גדול. מרגע מסוים, כשנדלק האור במאפייה , מתרחש תהליך בעל מרקם המורכב ממציאות ומפנטזיה, הנראות כקולנוע דוקומנטרי אמנותי, אבל בה במידה הקהל מודע להתרחשותן הבו-זמנית במהלך פריסתם של סיפורי הסבתא.
רבן יושבת ליד שולחן קטן מימין, וקוראת את הסיפורים הכתובים על מפת שולחן, שקיפוליה יוצרים מחברת, אחר כך מגילה, ועוד צורות שונות שבכל אחת מהן כתוב סיפור אחר. המפה היא מלאכת מחשבת בפני עצמה, והתכנון שלה הוא כתיבת קסמים והפתעות שנפתחת לשבעה כיוונים. משמאל יושב שותפה המוזיקאי גיא גוטמן שיוצר מכלים מוזיקליים קטנים, צעצועיים, ומאבזרים שונים, את הפסקול העדין והעשיר המלווה את כל מה שקורה במופע.
הקירבה האינטימית אל שניהם, הצפייה וההאזנה להם, מעומתות עם הריחוק וההתבוננות מבעד לחלון הזכוכית בהתרחשות המפכה במאפייה, במערכות היחסים הפנימיות ובתהליכי הכנתם של מעדנים שחדרי לב ובטן מייחלים אליהם. אל דאגה - סדרת מעדנים מפתים ומגוונים ממתינים לקהל באולם הכניסה בסופו של המופע המרגש.
בדרך כלל אני די נרתע מעולם המיצגים, אבל זו טעות. יש בתחום הזה יותר ממה שנראה לעין, ויותר תיאטרון ממה שאנו מקבלים במקרים רבים אחרים. תמר רבן, במתחם הנושא את שמו של דן זקהיים ז"ל, מצליחה לפתח את הסוגה הזאת ובסיועם של גוטמן וחבריה האחרים היא מוצאת לה ביטויים חדשים וחדשניים.
ואלה החברים של רבן וגוטמן הראויים לתודה: האדריכל אורן שגיב שעיצב את חלל המופע, מאור צבר שעיצב את התלבושות, הקונדיטור רועי לוי שהדריך וביים את מהלכי האפייה יחד עם השוקולטייה רואי גרשון. וכמובן צוות השחקנים – תמר אבן-זהר, אפי בן-דוד, דניאל ברוק, יוסי דויסטר, תמי לבוביץ`, יאנה פרידמן, תמר קריסטיאשוילי ורם רחמים, הם וכל צוות ההפקה המלווה אותם.
אני מחכה לחידוש הבא של רבן, גוטמן וחבריהם, ובינתיים מציע לכל מי שרוצה לחוות תיאטרון מרתק ומענג להגיע לבמת מיצג ולטעום טעמה של יצירה חושנית הנוצרת בו במקום.