המטרו, האישה והגורל
 
איפה שתיאטראות אחרים לא מעיזים לנסות, תיאטרון מלנקי של איגור ברזין לא מפסיק לחפש, ולספק, אופני ביטוי רעננים וחתרניים לאמנות התיאטרון. כדברי רועי חן, החתום על הנוסח לבמה להצגה החדשה "אורפיאוס במטרו": "לא מדובר כאן בשחיטת תרנגולות והתזת דמן על קירות הבמה", אלא בניסיון נועז לקחת טקסט אנטי דרמטי בעליל ולהעלות אותו על הבמה במסגרת תיאטרונטו 2009. יחד עם שחקן אחד, אורן יאדגאר, הקהל יוצא למסע חיפוש, שעל פניו נראה מטורף, ובכל זאת דומה קצת יותר ממה שנדמה לנו, למסע החיפוש שלנו אחר אהבה.

העלילה מתבססת על הסיפור "טקסט בפנקס"מאת הסופר הארגנטינאי חוליו קורטסאר. אדם  חסר שם ועבר, העוסק בתחום המתמטיקה או הסטטיסטיקה שבשל בדידותו מעביר הרבה מזמנו במטרו בפריז. הוא ממציא משחק שבו הוא אמור לפגוש את האישה המיועדת לו במטרו. המשחק מורכב מכמה שלבים: בחירת מסלול במטרו בו יש 15 תחנות לפחות שמתוכן ארבע יהיו הצטלבויות. בשלב ראשון הוא ייכנס לקרון הרכבת ויבחר אישה שמוצאת חן בעיניו ואז יתפוס את מבטה וימתין לתגובה ממנה. בשלב השני המסלול שיבחר צריך להיות תואם למסלולה של האישה ואם הם עברו יחד את כל שלבי המסלול ויוצאים באותה תחנה – זאת האישה שהגורל בחר בשבילו.
 
שם ההצגה לקוח מהמיתוס היווני על אורפיאוס, שבא לחלץ את אאורדיצ`ה אהובתו מהשאול. לאחר שמצאה ושכנע את האדס, אל השאול, לשחררה בתנאי שלא יביט בה,  הוא אינו מתאפק, מביט בפניה ומאבד אותה לנצח. בהצגה אין אזכור לנושא, אך השם מייצר את ההקבלה בין העולם התת קרקעי של המטרו לשאול ובד בבד ממחיש עד כמה קל לאבד את האהבה.
 
יום אחד, הגיבור פוגש אישה, מתאהב בה ממבט ראשון, ועוקב אחריה, אך ברגע האחרון היא יוצאת מהמסלול שתכנן מראש. הוא מפר את הכללים שקבע וניגש להכירה. היא נענית לו ונרקם ביניהם רומן אפלטוני, אבל הוא אינו משלים עם שבירת החוקים שקבע. "אצל קורטסאר הסיפור מאוד מורכב, אבל הרעיון בבסיסו פשוט", אומר חן, שמלווה את ברזין בעבודה על מרבית מיצירותיו הבימתיות, "הגיבור הוא  אדם שלא יכול לגשת לבחורה ושכבר יש הסכמה, ומישהי מוכנה לצאת איתו מהמטרו לעולם האמיתי שנמצא למעלה, הוא אומר שזה לא זה, שזה צריך להיות מושלם. אני חושב שהרעיון הזה מוכר לאנשים. הרבה פעמים יש לנו סכמה מושלמת בראש איך זה צריך להיות, וכשפוגשים את המציאות וזה לא מסתדר בדיוק, אנחנו יודעים שאנחנו עלולים לשלם מחיר ולאבד את הכל". 

למרות היענותה של האישה, האיש מחליט להתוודות בפניה על המשחק ומציע לה לשחק אותו שוב ולחפש זה את זו בעולם התת-קרקעי של המטרו. היא מסכימה. מה הסיכויים שלו למצוא אותה? לדברי חן, ברזין, במאי ההצגה, הזמין חבר מתמטיקאי למצוא את הפתרון והחישוב מוצג כאחד מביטויי הטירוף של האיש במהלך ההצגה. "אנחנו, כאנשי תיאטרון, מאבדים את הצפון מול מספרים, אבל החבר המתמטיקאי ישב מול אורן, השחקן, וחישב את זה. הסיכוי שהוא יפגוש אותה הוא 0.368 אחוז. זה מטורף, לא ראלי".
 
כעבור שבועיים של חיפושים הוא מאבד את עצמו, עד לסוף הפתוח. "מבחינתי זה סוף טרגי", אומר חן, "אבל לכי תדעי. הוא הרי פגש אותה פעם אחת, אם אתה מאמין במזל ובגורל, זה לא לא אפשרי. כסיפור, אפשר לדמיין את זה, אבל בפורמט של תיאטרון, חשבתי לעצמי איך שחקן עולה עם טקסט כזה על במה ואומר את זה ואיך הקהל יצליח להבין את זה ואת המשחק? זה פרויקט שאם במאי אחר היה בא אלי ומבקש ממני לעבד את זה הייתי מפקפק. אבל לאיגור אני פשוט מאמין. למרות שהיו לנו פרויקטים לא מוצלחים, אני הולך איתו ועם הקבוצה שלו. איגור הוא במאי שלא מפסיק לקרוא. כשהוא בא עם הרעיון וקראתי את הסיפור, שאלתי את עצמי מי זה האיש הזה? אין לו סיפור חיים וחיפשנו את הדפוס שלו. הבנו שהוא אדם עם כשרון מסוים במתמטיקה ומשם הוספנו את כל הנוסחאות והמספרים. מעל למיליון איש עוברים במטרו בפריז מדי יום. זו כמות עצומה של אנשים".

העלילה מתרחשת בקרונות המטרו או באחד מלמעלה מ- 1,000 מרציפי הרכבת התחתית הפריזאית. על עיצוב החלל הפנורמי שמייצג קרון רכבת או רציף והתלבושות אחראית פולינה אדמוב, שגם אחראית על עיצוב הוידיאו בחלל. במהלך ההצגה מוקרנים על שלושה מסכים סרטונים אקספרסיביים בהם מופיעה דמות הגיבור בעת שיטוטיה במטרו בפריז וביציאה מהתחנות בשחור לבן. יאדגר וברזין יצאו לצלם שם יחד עם הבמאי עידו הר, שביטא בשוטים תזזיתיים את מצוקתו של הגיבור ואת הבדידות בה הוא שרוי.
 
בהצגה עצמה, יאדגאר ששולט בטקסט ביד רמה, נראה כאדם אחוז טירוף, בין הפעולות הבימתיות שניתנו לו: ציור מסלולי הרכבת בגיר כשלב אחד בקביעת התוואי למפגש, ומאוחר יותר לחישוב ההסתברות למפגש המחודש. 
  
פגישה ברחוב 
 
"בשנות ה- 70 הסופר חוליו קורטסאר היה מאוד אופנתי, יחד עם בורחס ומארקס", מספר איגור ברזין, המנהל האמנותי ובמאי תיאטרון מלינקי, "ותמיד חלמתי לעבד את הסיפור לסרט. במקור רציתי להיות במאי קולנוע. בסוף נשארתי בתיאטרון והחלום חזר. התחלתי לעבוד על זה. היה לי הרעיון עם הגירים ועלה לי הרעיון למולטימדיה. תמיד התנגדתי למולטימדיה בתיאטרון, אבל כאן חשבתי שזה יכול לעזור. היינו חייבים להכניס את האנשים לאווירה של המטרו. אין דבר כזה בארץ. זה טקסט אנטי תיאטרלי לחלוטין", אומר ברזין, שבדרך כלל מסתפק להציג ביצירותיו התיאטרוניות אנטי גיבורים.
 
"באותה תקופה הכרתי את אורן (יאדגר) ברחוב. הוא ניגש אלי והציג את עצמו כשחקן ואמר לי `אני רוצה לעבוד איתך`. הוא הזמין אותי לראות הצגה שלו ופעמיים לא הגעתי. יום אחד ראיתי אותו יושב בשורה הראשונה בהצגה שלי `הזר`, וממש היה לי לא נעים. הלכתי לראות את `אסקוריאל`, והרגשתי שזה בנאדם שאני לא חייב להסביר לו יותר מדי דברים. שחקן די לא נורמלי, ממש חכם. אגב, במקביל הוא סיים עכשיו לימודי משפטים".
 
עד לפני כשבועיים ההצגה הייתה כפולה באורכה, והכילה עיבוד של שני סיפורים של קורטסאר, שניהם התרחשו במטרו, אך עם עלילות שונות. "זה חבל לי", אומר ברזין, "זה כמו שני תאומים שאחד מהם נפטר. הסיפור הזה הוא סיפור רומנטי, די מלודרמטי, חוץ מהסוף, והסיפור השני הוא פילוסופי, על מישהו שחושב שאנשים נעלמים במטרו ויוצא לחפש אחריהם, אני לא חושב שאפשר לעבד אותו לתיאטרון".
 
ברזין, שזכה כבר בתאטרונטו 2001 עם ההצגה "הקונטרבס", אומר שהפרס פחות חשוב לו וכי הוא חש מוגשם מההצגה, שאותה הוא שואף להעלות גם בפסטיבלים בחו"ל. ברזין מודה לחברי הצוות שלו ואומר: "זו קבוצה חזקה, עם אנשים מוכשרים מאוד, זה בזכותם". כעת הוא מזמין את  אורן יאדגר להיות אחד מחברי קבוצת התיאטרון שלו, עמם הוא עובד בקביעות ואומר: "אני מרגיש שאני חייב לכל מי שעבד איתי ובחצי שנה האחרונה לא עבדתי איתו. עבדתי רק על זה". 

 "אורפיאוס במטרו" תעלה היום יום ראשון בשעות 20:00, 22:00 ומחר, יום שני  ב-20:30 בתיאטרון הסמטה ביפו במסגרת פסטיבל תיאטרונטו 2009.