שלוש היצירות בערב המחול המקורי של מיכאל מילר עונות על הציפיות שיצר בהופעותיו הקודמות
המעגל הסמוי של הגוף
החיבור הרוחני של מיכאל מילר לעולם המחול, כמו ההיכרות המיוחדת שלו עם עולם החומר ותנועת הגוף הפכו לערב יצירתי מגובש ומרתק ביופיו, שבו העלה שלוש יצירות עם להקתו החיפאית, אנסמבל סיגמא. יתר על כן, למילר יש שפת-מחול שכל תנועה בה היא אות וסימן, וצירופיהן מתפקדים כמילים שמתחברות למשפטים, קצרים וארוכים, שממשיכים את המסע של הרעיון הבסיסי אל מתחמים ונופים נרחבים. בשתי היצירות הראשונות הוא עושה זאת באמצעות קטעי סולו, דואטים וטריו, ביצירה השלישית הסולו והדואט נמשכים ומתמקמים בלבה של יצירה קבוצתית גדולה. יעקב ברסי עיצב תאורה עשירה ברעיונות לשלוש היצירות, ומילר עיצב את התלבושות להן.
בפתח המופע המרשים אירחו מילר והאנסמבל מוזיקלי-אקוסטי "הפרויקט של הדור האחרון", שחימם היטב את האווירה לקראת יצירת הסולו INFINUM שפתחה את הערב. המחול הזה, לצלילי מוזיקה של סטיב רייך "פאזות של כינור" ובביצועה המושלם של שי פארן חושף מרקמי תנועה בנויים במבנים ברורים, מתפרקים ומתחברים מחדש, כבוחנים את גבולות הגוף. תחילה כשפארן ניצבת במקום אחד וזרועותיה, ידיה וגווה מנסים להרחיב את שטח הפנים שלהם, להגדיל את היקף המעגל הסמוי של הגוף. אט אט היא מצליחה לפתוח אשנבים וסדקים שמתוכם היא יוצאת, וממשיכה לבחון את השפעת המרחב הגדול על תנועתה.
ברגעים האלה נראה שמילר מצליח לפענח את סוד המושג המתימטי שהעניק לו את השם ליצירה והבמה כולה הופכת לאותו המינימום הגדול ביותר ביחס לקבוצה המסוימת, שבמקרה הזה היא הרקדנית הבודדת. שלא במפתיע היצירה אמנם מסתיימת, אך ללא הפוגה היא מקבלת המשך בדמות היצירה החדשה ביותר "211/212” שבה מילר עצמו ואיילה פרנקל מצטרפים אל פארן לטריו שאינו אלא שלושה דואטים ושלושה סולואים. הגרעין של היצירה הראשונה מתפתח כאן לקבוצת אמירות-תנועה מרגשות מאוד ביופיין לצלילי וריאציות גולדברג של באך בנגינתו של גלן גולד.
אוצר של יחידים
שפת התנועה של מילר מתפתחת ביצירה הזאת למערך יחסים בין הקטעים, כרשת שיש בה מהלכי שתי וערב, כל אחד מהם מקבל את צבעו המיוחד על ידי שלושת המבצעים, ואף מבלי שיהיו יחד הנוכחות הסמויה שלהם, הציפייה לשובם של כל אחד מהם מהקלעים, יוצרת אריג יפהפה. כשנסתיימה היצירה נותרה בי תחושה של חווית מחול שלמה וייחודית, ועליית האור באולם כמו חשפה לי את הריגוש שנוצר בי במהלך שתי היצירות המחוברות.
לאחר כמה דקות של המתנה הגיעה היצירה "במהירות האור" שנתנה את שמה למופע כולו. חלק מהיצירה הועלה לא מכבר ב"גוונים במחול 2009” והרגשתי אז שמה שהועלה היה חסר, אך ראוי בהחלט פיתוח והשלמה. מילר עמד בכך היטב ויצר מחול קבוצתי רב פנים ויופי, לצלילי המוזיקה ALVA NOTO בביצוע RUSTAVI CHOIR.
כבר מהרגע הראשון התברר כי ה"קבוצה" איננה אלא אוצר של "יחידים". לכל רקדן ורקדנית הייתה תנועה עצמאית, לעתים מנוגדת, לפעמים כמראה, פה ושם כקווים מקבילים ואפילו במבנים הנדסיים שחילקו את הבמה, התפזרו והתאחדו. אופיר יודילביץ` ושירה באר-גורביץ, בדואט המרגש שלהם, אופיר ומילר בדואט מקורי ומרתק, והבנות נועה אלגזי, יונית יודילביץ`, נועה שילה וכמובן פארן ופרנקל, הטמיעו בגופם היטב את שפת התנועה המיוחדת של קבוצה שיחידיה אינם נעלמים, והם ממשיכים את התנועה המשותפת. האור שאת מהירותו מודד מילר ביצירה המרשימה הזאת הוא האור הפנימי שלה ושל כל אחד מבצעיה.
אני מקווה כי ביקור הבכורה של הקבוצה במרכז סוזן דלל יניב המשך, בהופעות וביצירות חדשות.
23/04/2009
:תאריך יצירה
|