אובדן האינטימיות

יחסי הורים וילדים ברגעי המבחן הגדולים הם אולי נושא, השני אולי רק לאהבה בתחום העיסוק של הדרמה מראשיתה ועד ימינו. מאז ההכרה של הדרמה בפסיכולוגיה דומה כי אין גבול למה שניתן לכנותו "חפש את האב" (או את האם). רדוף אותו, ברח ממנו, הערץ אותו, נקום בו, חקה אותו, יחל אליו ועוד – ולמעשה גם להפך, כלומר "חפש את הבן" (או הבת). אלה הם רק קומץ מהאפשרויות של סופרים ומחזאים לפיתוח מערכות יחסים סבוכות, לדרמות של רגעים מכריעים, לתיאור של מאבקים, ניתוקים, השלמות, מריבות ופיוסים.
 
עוד לא נולד היוצר שבעורקיו אין הורים, ואין כמעט יצירה שאב או אם אינם תקועים בוורידיה. משום כך, כאשר יהושע סובול כותב רומן (“שתיקה") ואחר כך משתמש בחומריו למחזה ששמו המקורי הוא מושג בתפילה הנוצרית LIBERA ME (שחרר אותי), אי אפשר לטעון כי המתואר במחזה אינו חומר היצוק עמוק בו ובחייו.
 
המחזה, שהועלה לראשונה בנורווגיה לפני 12 שנים, ורק עתה מגיע אלינו, מתאר מצב שבו האב מבקש באישון לילה להימלט מחייו, בנו מנסה להחזיר אותו הביתה, מאשפז אותו ולבסוף משחרר אותו – ואת עצמו, כמובן - כל אחד לדרכו. לא שברור על מה ולמה האב רוצה לברוח, מהבית, מהבן, מעצמו, ובעיקר אין מענה אל מה הוא רוצה להגיע. ניתן לפרש, כל צופה כהבנתו וכניסיון חייו שלו. אולי זו תודעת המוות הקרב והצורך לנקות את הנפש ואת הזיכרון לפני שיהיה מאוחר.
 
המחזה מועלה עתה בבימויה של איה קפלן באולם שבו מועלה "המלט", ותוך ניצול החלל של האולם – הבמה והכיסאות המסתובבים – כפי שעוצב לקראת אותה הצגה על ידי רות דר. כך מתאפשר להציג את המחזה המתרחש בפרדס ובבית חולים כמסע כמעט ללא הפוגה, כולל הקרנת סרטי וידיאו על ארבע כנפות האולם, סביב הקהל ובתוכו. התוצאה היא כמובן אובדן האינטימיות, עד כדי כך שאלי גורנשטיין המגלם באנרגיה רבת עוצמה את האב נאלץ לצעוק רוב הזמן, מקצה האולם ועד קצהו. ברגעים שבהם גלי הסערה שבתוכו שוקטים גורנשטיין חושף דמות כואבת ומכאיבה ברוך האהבה שלה.
 
עודד ליאופולד, בתפקיד הבן המנסה להחזיק את האב הביתה, או להחזיק בשולי אדרתו, מצליח יותר לשמור על הממד האינטימי, בשתיקות הארוכות המרשימות שלו לאורך השעה הראשונה, ובעיקר בתמונת בית החולים שבה, גם אם לא בדיוק ברור מה ולמה ואיפה ואיך, הוא מגיע להשלמה עם האב. למעשה לא אתו אלא עם הפרידה, מרפה מאחיזתו ומשחרר את עצמו – יחד עם שחרור הרצועות הכובלות את אביו למיטתו. ליאופולד מצוין ונוגע ללב בתמונה הזאת.
 
עדנה סובול עיצבה את התלבושות ואת התפאורה, ג`ודי קופרמן עיצבה את התאורה, טל בלכרוביץ עיטר במוזיקה, ותלמידים ובוגרים של בית הספר "ג`אמפ קאט" הכינו את סרטוני הווידיאו.