מחזה נפלא
 
בפעם הקודמת שראיתי הצגה של "על עכברים ואנשים" קיוויתי ששוב לא אראה את המחזה הנפלא הזה. הכאב שהוא מותיר בסופו כבד, והידיעה המלווה את הצפוי מוסיפה את משקלה למטען הרגשי של ההתבוננות במתרחש. יש רק עוד מחזה אחד, קלאסי אף יותר, פיוטי וקומי, שאני נודר כל פעם מחדש שלא אשוב לראות אותו. לוח האירועים לחודש הזה כבר שבר לי כבר את החלטתי ביחס למחזהו של סטיינבק ובהמשך יישבר גם הנדר האחר. מה אני לומד מזה? שהתיאטרון, אם מנהליו מתעקשים, יודע לחזור אל הטובות ביצירות שנכתבו לבמה ולשחקנים, ולעולם אין די בצפייה בהן.
 
את "על עכברים ואנשים" מעלים עתה תלמידי המחזור המסיים השנה את לימודיו בבית צבי, בבימויה של איה שבא, עם התרגום הוותיק משהו של דן בן אמוץ. בניגוד להרבה מחזות אחרים כאן קל יותר להכניס לנעלי התפקידים את התלמידים הצעירים, למעט תפקיד משני אחד, ומשום כך מתוספת למחזה, ובעיקר בימים האלה של משבר כלכלי ואבטלה, תחושה משונה של "תראו אל מה אנחנו צועדים". תחושה שמעניקה למחזה ממד אקטואלי תקף כשלעצמו. 

העלילה מתרחשת בימי השפל הכלכלי של ארה"ב, ובמרכזה לני וג`ורג`, שני עובדי חווה הנודדים בין משקים חקלאיים במרחבי קליפורניה בתקווה למצוא פרנסה. הקשר ביניהם הוא הציר של העלילה. קשר של תלות הדדית, אם כי לא מאוזנת. ג`ורג` חש אחריות אישית לגורלו של לני, ששכלו רפה, זכרונו מקוטע, וכוחו הפיזי הרב בלתי נשלט כשהוא מלטף, עכברים, שפנים, גורי כלבים, בגדי נשים ואת שערן. יחד הם חולמים לרכוש חלקת אדמה משלהם. חלום שג`ורג` יודע שהוא רק חלום.
 
כאשר הם מגיעים לחווה, שבה מתרחשת העלילה, הם פוגשים קבוצת אנשים מגוונת שמערכות היחסים ביניהם עוצבו במהלך השנים וכניסתם של זרים וחדשים למערכת הזאת מערערת את המהלך התקין של חייהם. כך זה קרה כאשר קרלי, בנו של הבוס, התחתן שבועיים לפני בואם של ג`ורג` ולני, ומהוא מפתח קנאה מטורפת וחשדנות כלפי אשתו הצעירה, שהמוניטין שלה רעוע למדי, ובעיקר ככל מה שנוגע לסלים, הוותיק בעובדי החווה. 
  
פשטות אינטימית
 
איה שבא ביימה את ההצגה בפשטות אינטימית, נקייה מהתחכמויות וראוותנות ועיצבה עם השחקנים הצעירים גלריית דמויות אמינות, ובראשם סטס אפונביץ` הנפלא בתפקיד לני. הוא גדל גוף, סמוק פנים, ומלטף באובססיביות עדינה את אצבעות ידיו. הוא מיטיב לעבור את סולם הגוונים המרתק שבין תום לחרדה, בין שמחה לצער, ובין ערפול לתודעה. והוא מרגש בביטוי התלות והקשר שלו עם ג`ורג`. הביטוי הזה הוא גם הצד החזק במשחקו של זיו פלג בתפקיד ג`ורג`. למען האמת התלות שלו בלני איננה מוסברת במלואה, ואולי טוב שכך, אך היא לא פחות רגשית ונפשית. הטרגדיה של לני היא בסופו של דבר הטרגדיה שלו, ואת זה מעצב פלג מצוין.
 
לצדם מצוין במיוחד רשף שדדי בתפקיד קנדי, פועל החווה הוותיק הגידם, שנאלץ להיפרד מכלבו הזקן והמצחין, ומוצא בשני העובדים החדשים מענה לחלומותיו שלו. דודי גזית מעצב היטב דמות אלימה מאוד של הבעל הקנאי, וקרין הרשקוביץ טובה ברגעים שבהם היא חושפת את שממונה בחווה. חנן סוויסה מעצב דמות יפה של סלים, כאנטי-תזה לקרלי. מאייר חאלד מעצב ברגישות את דמות העובד השחור שאינו חלק מהחבורה, במשחק נקי של פיני שטיגליץ (וויט) , אורי שדה (הבוס)  ובן יפת (קרלטון), שגם מלווה את ההצגה בשירת הבלוז.
 
ענת זמשטייגמן הדריכה את השחקנים בתחום השפה, והטקסט נשמע בהיר ורהוט לכל אורך ההצגה. אבי שכווי עיצב את התפאורה החוואית היעילה, אורי מורג עיצב תאורה אקספרסיבית, ולימור דרור עיצבה את התלבושות הנאותות לתקופה.  אפי שושני עיצב את פס קול המוזיקה, בסיועו של עידו מנור.