פסטיבלים - שלוש מסיבות – עד הריקוד האחרון

הקומדיה השחורה של אייקבורן חיה ותוססת בהפקה זרועת כוכבים בתיאטרון חיפה

מהסלון למטבח

אלן אייקבורן הוא המחזאי הפורה ביותר בתולדות הדרמה האנגלית, והשנה מציינים את יובל השנים שלו כמחזאי וכבמאי, במהלכן כתב 73 מחזות, ובקרוב יופיע מחזה חדש שלו, וביים יותר משלוש מאות הצגות, שלו ושל אחרים. למחזותיו יש מאפיינים משותפים רבים, ואת מרביתם העלה תחילה בעירו, סקארבורו, לפני שכבשו את הווסט אנד של לונדון, ואחר כך את ברודוויי ובירות תיאטרון אחרות, כולל זו שלנו.

אחד המאפיינים המוכרים ביותר הוא ההתייחסות של אייקבורן למספר שלוש. לא כפילוסופיה או נומרולוגיה אלא כנתון של תיאטרון – שלוש מערכות – שהשתמש בו כדי ליצור טרילוגיות (“כיבושיו של נורמן") או לספר במחזה אחד שלושה סיפורים, נפרדים לכאורה, או לטפל בשלושה מצבים, או בשלושה זמנים. ב"שלוש מסיבות" ששמו המקורי הוא Absurd Person Singular הוא עושה זאת בגדול: שלוש מסיבות חג מולד שבהן הוא מפגיש שלושה זוגות נשואים, המייצגים שלושה מעמדות חברתיים בשלושה מטבחים. במידה מסוימת יש גם שלושה חדרי אורחים, שבהם התכוון אייקבורן להציג את הדרמה המשולשת, עד שבמהלך הכתיבה הגיע לרעיון שלא המסיבה היא העיקר אלא מאחורי הקלעים שלה. כך הפכו המטבחים לחזית, ובחדרי האורחים נותר זוג רביעי שאייקבורן החליט במהלך החזרות להרחיקו מהקהל ולהסתפק בהתייחסויות נבזיות למדי אל קיומו המעצבן.

המחזה שנכתב ב-1972 נחשב לפריצת הדרך הגדולה של אייקבורן וכאבן-בוחן למכלול יצירתו. ייחודו בדרך הטיפול הקומית שלו בנושא הדרמטי של המצב החברתי שבו הוא מתמקד. לכל אחת מהמערכות יש ייחוד וביחד הן יוצרות תמונת מצב משתנה, ובראייה לאחור אולי ניתן לראשות בה נבואה על עליית הלייבור החדש של בלייר, ואם נתעקש גם על נפילת המסיכה שעמה כבש את לב בריטניה.

אורחים ומארחים

המסיבה הראשונה מתרחשת במטבח צפוף בגווני כחול וצהוב – שכמו הבא אחריו במערכה השנייה עוצב להפליא על ידי איתן לוי בסיוע תאורה מותאמת שעיצבה ג`ודי קופרמן. המארחים הם ג`יין, חולת ניקיון טרחנית, וסידני, סוכן מכירות שאפתן, ואורחיהם הם הארכיטקט הנואף ג`פרי ואשתו הדכאונית אווה, והבנקאי רונלד ואשתו האלכוהוליסטית מריון. במסיבה הזאת נחשפות החולשות של כל אחד מהגברים והנשים, וגם היחס המשפיל בדרך כלל של הגברים לנשותיהם. במרכז ההתרחשות הקומית ניצבים המארחים, ובעיקר ג`יין שמסבכת את העניינים ככל שהיא מנסה לעזור ולתקן.

המסיבה השנייה, כעבור שנה, מתרחשת במטבח היי-טקי בשחור ואדום והיא כתובה כקומדיית מצבים מטורפת. הפעם המארחים הם רונלד וג`יין. נישואיהם התדרדרו עוד יותר ואווה מחליטה להתאבד במהלך המסיבה. ניסיונותיה החוזרים ונשנים גוררים תקלות שונות ככל שבעלה והאורחים מסתבכים במתרחש. המערכה הזאת היא משיאי סוגת הקומדיה השחורה.

המסיבה השלישית שבה גווע הצחוק נוכח האמת החברתית המצליפה של אייקבורן מתרחשת במטבח של הבנקאי ואשתו האלכוהוליסטית. אייקבורן מתאר כאן מהפך בתמונת הנשים – אווה הופכת להיות המשענת המעשית של הארכיטקט שירד מגדולה, ומריון נושאת את בשורת המסיכה הנופלת של חיי המעמד העליון, הריק. כאשר מגיעים ג`יין וסידני, שעלה למעלה בשלבי ההצלחה, המסיבה מגיעה אל השיא הקומי-דרמטי שלה.

במאית אחת וששה כוכבים

את הקומדיה האנושית נוסח אייקבורן תרגם אסף ציפור לעברית עכשווית שקולחת בטבעיות, כמו המוזיקה הטובה של רן בגנו, על הבמה הגדולה של תיאטרון חיפה בניצוחה של הבמאית רביד דברה, שידעה לתת לכל אחת מהמערכות את האופי הנכון והמדויק שלה. במערכה הראשונה היא משתמשת היטב בדלתות, במערכה השנייה באבזרים, ובמערכה השלישית במרחב הבימה ובעומקה. ובעיקר היא יודעת לעצב את הדמויות החל במסיבה הראשונה דרך התפתחותן בשנייה וכלה במיצוי המהפכים במסיבה השלישית. בכל אחת מהמסיבות היא מצאה את הגוון הנכון של המחזה מקומדיה רכה דרך פארסה שחורה עוצרת נשימה אל דרמה כואבת עם מגע קומי.

ומעל לכל בעזרת התלבושות המצוינות של סבטלנה ברגר ובסיוע התנועה של רונית זיו דברה ידעה לעצב את משחקם המשובח, כצוות וכיחידים, של ששת הכוכבים שהביאה לבמה ובזיווגים מרתקים בפני עצמם: אלברט אילוז ענייני תמיד וגונב את ההצגה במערכה השנייה ואורלי זילברשץ כאשתו האלכוהוליסטית נפלאה במונולוג נוגע ללב ומכאיב במערכה השלישית. דביר בנדק מצוין כארכיטקט בוטה שמאבד עשתונות בניסיונותיו להציל את אשתו אווה. בתפקיד הזה מצליחה סנדרה שונוולד למצות את לב הקומדיה השחורה ללא טקסט במערכה השנייה. הזוג השלישי, שלמעשה הוא "גיבור" המחזה הם דב נבון ויעל לבנטל, אמני האמירה המהוסה, התמימה לכאורה או באמת, שמבעירה שוב ושוב את מנועי הצחוק באולם.

לסיכום, אפשר לברך את תיאטרון חיפה על לידתה של הצלחה בימתית הראויה להצלחה קופתית.