צבי גורן על להקת הבלט הקנדית ולהקת המחול מספרד בפסטיבל ישראל ובמסגרת "הבמה הגדולה"
להקת הבלט הקנדית ממונטריאול
שיתוף הפעולה הנמשך בין פסטיבל ישראל למרכז סוזן דלל מניב בשנים האחרונות הזדמנויות נאות לאוהבי המחול המודרני ובן זמננו לראות את תמונת המחול הישראלי של להקות גדולות או קטנות במראה הבינלאומית. השנה ההזדמנויות האלה מתמקדות בלהקות הגדולות.
הלהקה הגדולה ממונטריאול הביאה עמה שתי יצירות מרשימות. הראשונה שפתחה את המופע היא "כלולות" למוזיקה של איגור סטרווינסקי בכוריאוגרפיה של סטין סליס. זו יצירה מעניינת במבנה הרעיוני שלה – במקום חתן וכלה עם אורחיהם קיבלנו שנים עשר חתנים לתריסר כלות בו זמנית. סטין סידר אותם במבנים שהזכירו לא אחת מסדרים-צבאיים, שנשברים לרגעים, שבים ומסתדרים ושוב נפרצים. יש חריגים, יש פורעי סדר, ויש מי שקורא אותם לסדר.
התנועה חדה, מהודקת, ומחייבת דיוק מושלם הן ליחידים, כשהם יוצאים מהשורות וחוזרים אליהן, ובעיקר כאשר הם נעים בשורות יחד. מבחינה זו מדובר ביצירה מודרנית הפועלת במשטר של קורוס קלאסי, ולשם כך נדרש ביצוע מושלם. הרקדנים הקנדים היו אמנם מרשימים אך חסר היה רס"ר משמעת שיקפיד על התואם המלא בתנועתם הקולקטיבית. מבחינת האמירה הרגשית או העלילתית היו ביצירה רעיונות מעניינים של ניצול נשים, אם כי לא במופגן מדי.
לאחר ההפסקה הועלתה היצירה "קנטטה" לצלילי מוזיקה מקורית ומסורתית מדרום איטליה ובכוריאוגרפיה של מאורו ביגונזטי. היצירה הזאת הועלתה כבר בארץ לפני שנתיים וחצי בביקורה של להקת Aterballeto והפעם היא הוגשה בעיבוד מחדש של סוובה ברטי. את המוזיקה הנפלאה ביצעה כאז גם עתה רביעיית הנשים "אסורד" שמחזיקה בקולותיה ובנגינתה את המחול כולו. מחזיקה ולא מלווה, כי כן ארבע הנשים האלה נוכחות כמשתתפות פעילות ביצירה ומשמשות כמנוע המנווט שלה.
ביצירה הזאת הכוריאוגרפיה מלבישה תנועות מחול אמנותיות על גבי מבנים וצורות של מחול עממי. זה עובד מצוין גם אם הרעיונות הכוריאוגרפיים פשוטים וחפים מתאוות חדשנות לשמה. הזרימה של הרקדנים כאן נראית חופשית במכוון, כאילו מדובר בהתנהלות קרנבלית בכיכר העיר. ראיתי פה ושם הבלחות של השפעה מפתיעה מהכוריאוגרפיה של ג`רום רובינס בסיפור הפרברים, וברגעים אחרים אפילו נמצאו מקבילות לסגנון התנועה של הגברים ב"מונגר" של ברק מרשל. עשרים הרקדנים ביצירה הזאת היו מצוינים בתנועתם, ובעיקר הרקדנים בקטע הסולו, שני דואטים, שלישייה אחת, רביעייה אחת ושישייה אחת.
להקת המחול הלאומית של ספרד
להקת המחול הנפלאה מספרד, הנחשבת לאחת המרכזיות והחשובות בתמונת המחול של אירופה, הביאה לפסטיבל ישראל ולבמה הגדולה שלוש יצירות של מנהלה האמנותי נאצ`ו דואטו, בן וולנסיה, משלוש תקופות שונות. היצירה הראשונה "גנאווה", שנוצרה לפני שנתיים עבור להקת האבארד סטריט דאנס משיקגו, לצלילי מוזיקה של חסן חקמון ואדם רודולף המביאה את המצלול החריף והמסעיר של מוזיקה קצבית ומוזיקת-רגש מסעירות מצפון אפריקה, באזור הסהרה, ומדרום-ספרד. המחול כמו המוזיקה נועד לבטא רגש עמוקים וסערת רגשות המגיעה לאקסטזה.
למרבה הפלא התנועה שדואטו עיצב ליצירה הזאת, שנוצרה נראתה מנוגדת לחלוטין. המבנים הקלאסיים והניאו-קלאסיים של תנועה ורעיונות של זרימה מעודנת באיפיון של בלט קלאסי-מודרני שללו מהרקדנים הנפלאים של הלהקה את הביטוי הרגשי שהיה מחיה את היצירה הזאת בהתאמה למוזיקה המרגשת.
זאת לעומת העומס הרגשי שהוטל על גברי הלהקה ביצירה השנייה והדרמטית של דואטו "קסטרטי" למוזיקה של ויואלדי וג`נקינס. כאן כבר מדובר ביצירה שיש בה מתווה עלילתי – סירוסם של נערי מקהלה לשמר עד מותם את קול המלאכים שבגרונם. היצירה היא מחווה מרגשת יפהפייה לסבלם של הזמירים המסורסים מהמאות ה 18-16 ה"נאורות" שלא בחלו באינוסם הכפוי של הנערים ואף פילחנו את קיומם.
דואטו יצר מחול בעל עוצמה חזותית ורגשית לתשעה גברי הלהקה, שאחד מהם, הרך והעדין שבחבורה מעצב ברגישות נפלאה את דמות הקורבן הבא שנבחר לזמר בסופרן נצחי. השמונה סוגרים עליו בהדרגה, במבנים קבוצתיים ברורים גם כשמדובר בדואט או באנסמבלים. התנועה חריפה מאוד, עוברת מהגברי לנשי – שהרי גם השמונה בחצי חזה חשוף סגור במחוך נשי, ועוטי מעילים שחורי כנפיים כשמלות – ויוצרת תמונות נועזות בתיאור האכזריות שנוצרה באותן מאות למען האמנות.
לאחר היצירה הסוחפת הזאת העלתה הלהקה יצירה שלישית של דואטו מ-1996 "למות למענך". לצערי לא יכולתי לצפות בה מטעמים אישיים.
03/06/2009
:תאריך יצירה
|