צבי גורן יצא נפעם ממה שראה במופע של תיאטרון קליפה "ק` - מופע תלוי מקום" במוזיאון אסירי המחתרות ובה בעת מתוסכל ממה שלא נתנו לו לראות
רכבת שדים
אחד ההישגים החשובים שפסטיבל ישראל לדורותיו מבקש להגיע אליהם מדי שנה הוא האפשרות לעודד יצירה מקורית וייחודית, ששמה יישאר רשום בהיכל התהילה של התרבות הישראלית. במשך השנים טיפחו מנהלי הפסטיבל רעיונות שונים שהיו הימור ולעתים גם הצליחו למצוא את הנוסחה המנצחת. אחד ההישגים הבולטים מבחינה זו היא שיתוף הפעולה עם קבוצות יצירה ייחודיות כמו תיאטרון קליפה ומכונניו, עידית הרמן ודמיטרי טולפנוב. השנה מגיעה הקבוצה הנפלאה הזאת אל הפסטיבל בפעם החמישית עם מופע תלוי מקום. המופעים הקודמים נבנו לאתרים שנבחרו – ככר ספרא, גן הוורדים, מופע הפתיחה שהיה ברחבת הכניסה לתיאטרון ירושלים, ובמיוחד מופע הפתיחה ההיסטורי על פני האגם בגן הבוטני של ירושלים. השנה נבחר למופע החדש מוזיאון אסירי המחתרות, בית הכלא המנדטורי במגרש הרוסים בירושלים. שם, בתוך התאים הקטנים, בחצרות, על הגג המתויל, בעיצוב מיוחד של עידית הרמן ודמיטרי טולפנוב, מעלה תיאטרון קליפה מופע הרפתקני ומורכב המביא כמה מהטקסטים הקצרים ביותר שכתב הסופר היהודי-צ`כי פרנץ קפקא. הטקסטים עובדו לסדרת מופעים קצרים המועלים כאטרקציות ביריד שעשועים, והקהל העובר למעשה מעין מסע של רכבת שדים בין האתרים והדמיון היצירתי של תשעה חברי קבוצת-הבית, ועמם שני אורחים מברזיל ועוד 19 שחקנים ורקדנים ישראלים, וצוות מיוחד של יוצרים בתחום החזותי ובסאונד. ק` היא הפקה גדולה, שאחראים לה הבמאית עידית הרמן והמפיקים אלון שוובה ונילי ממן. זו הפקה עשירת ברעיונות של עיצוב, תנועה ומשחק, בפרטים גדולים ובולטים ובעיקר בפרטים זעירים ובלתי מורגשים כשלעצמם, אך מצטברים ויוצרים שרשרת דימויים שחודרים פנימה ויוצרים רקע חזותי מרתק כשלעצמו, ובעיקר מצליחים לייצג את רעיונותיו הפנטסטיים-ביזאריים-אנושיים של קפקא. זהו הישג מרשים של הרמן, השב ומאשר את בחירתה לפני חודשיים כזוכת פרס מפעל הפיס לבימוי 2009. עיצוב סינרגטי של כל המרכיבים הקהל המתכנס ברחבת הכניסה – ומומלץ להגיע שעה לפני פתיחת הדלתות – נחשף מהר מאוד לסממנים הראשונים של ההשקעה הגדולה בעיצוב הסינרגטי של כל המרכיבים של המופע, הגדול מסך כל מרכיביו. זה כולל בר מיוחד שעיצבה רעות עירון, שמופעל על ידי המשתתפים, קבוצה גדולה של סדרנים בתלבושת חגיגית שיהפכו להיות ה"סוהרים" במהלך המופע, ואת התכנייה המיוחדת – דפדפת, שהיא למעשה כרטיס הכניסה לאחד משלושת מסלולי המסע שמוצעים לבחירת הקהל, ולתוכה מצורפים אט אט דפים מאוירים – באותו סגנון של הקונספט החזותי והאיורים של אורית ברגמן – ומצדם האחורי מופיעים הטקסטים של קפקא. עודד צדוק מגלם את בן דמותו של קפקא שהוא גם הוא האדם האחד הכלוא במתקן. צדוק כובש באנרגיה ובעיצוב דרמטי של מי שזמנו קצר וגורלו למות “היום” בהתאבדות פומבית – בתמונה מרתקת בחצר הפנימית. למעשה הוא גם ה"מארח" הקובע לצופים את מסלולי המסע המיועדים באגפים שכינויים הוא "אני", "אתה" ו"השלישי". המסע שלי היה במסלול של אגף "אני" והוא כלל מיצב יפהפה של עצים בשלג, את המיצב המעגלי "הייתי חסר מגן", ניסיון נואש להתקבל לשיחה אצל אחות חמורת סבר דוברת אנגלית – ולא אשכח את פניה המיוחדים של מירלה בקר הברזילאית, ואת עיניה הדוקרות כשבחרה פציינטים אחרים על פני להיכנס לתא שלה. את מה שהפסדתי בפנים אני מצרף בדאבון לב לכל שאר הדברים שלא יכולתי לצפות בהם באגפים האחרים אם בגלל הרכב המסלול שנקבע לי או בגלל לוח הזמנים הדחוס של המופע, המתנהל בקפדנות תחת לחצם של ה"סוהרים" המצוינים. מסע קפקאי התמונות הנפלאות שזכיתי לראות כללו את ה"ביציע", על "פרשית-קרקסית שברירית, שחופה, מודהרת בזירה... על גב סוס מתנודד", בביצועה המדהים של מיכל גיל, ואחר כך, או אולי לפניו, את "העוברים בריצה" שבו יונתן קונדה עשה נפלאות בטקסט – בקולו, במחוותיו ובתנועת-מחול מיוחדת שעוצבה לו כמרצה טיפוסי באקדמיה, שאוצר האסוציאציות העובר בראשון משתלט עליו ועל המצגת שהכין, על אנשים שאינם מגיבים או מתערבים בהתרחשויות "חשודות" המתנהלות בנוכחותם. בתא אחר הציעו לנו לבקר ב"אתר הסרטה" של סיפור "העיט". כאן כבר נערך מופע קבוצתי מצחיק עד דמעות של טקסט קפקאי למהדרין שבו עידית הרמן גילמה את עצמה ביד חזקה כבמאית הסרט, אלון שוובה המעשי-תזזיתי-נואש-מפשל כמפיק-צלם-מקליט-תאורן של הסרט, דירק קונש המשחק בסרט את תפקיד קרבנו הטראגי שותת הדם של העיט הלולייני המקסים של זהר כהן ומרקוס בקר מברזיל כמתלבט-נאורוטי מברזיל כעובר אורח שרוצה לעזור, אם רק יחכו לו עד שיביא את הרובה. תמונת הסיום, המשותפת לכל המסלולים – וכדי להבטיח את נוכחותם נקבע לכל המסלולים לוח זמנים מסונכרן למופת – היא יצירת מחול נפלאה של כל המשתתפים, עם עודד צדוק כסולן וקבוצת המוזיקאים הנהדרת על הגג שכללה את המבצעים-מלחינים דמיטרי טולפנוב, דירק קונש, יונתן קונדה שגם שר עיבוד יפה ומרגש לטקסט של קפקא "בלילה". עיבודי הטקסטים נעשו על ידי הרמן, קונדה וקונש. הסאונד של כל המופע עוצב על ידי זהר צידון, קטעי הווידיאו והאנימציה הוכנו על ידי אלונה וייס ויעל קונדה, התאורה המורכבת במיוחד להפקה רבת-זירות עוצבה על ידי אסי גוטסמן, התלבושות המצוינות עוצבו על ידי הרמן ולי מאיר. את הרשימה הזאת צריכים להשלים עוד שמות רבים, של רקדנים ושחקנים ושוערים-סוהרים-סדרנים. כולם שותפים להצלחה המיוחדת של השותפות החוזרת והמוצלחת הזאת בין פסטיבל ישראל ותיאטרון קליפה. אני מקווה כי לפחות כמה מהמיצגים יוכלו לעלות בעתיד גם בבית קליפה בתל-אביב. יש עוד שתי הופעות (מחר ומחרתיים) וכדאי לנסות לתפוס כרטיס למסע הקפקאי המיוחד הזה.
06/06/2009
:תאריך יצירה
|