4 רקדניות מושלמות ו-5 רקדנים מרשימים

אני תמיד חשדן כשמבטיחים לי מופעים של להקות מחול ובלט שבניגוד להכרזות הפרסום עליהן ועל מנהליהן שמען לא הגיע אל אוזניי בטרם  התבשרנו על הופעתן בארץ. הניסיון לימד אותי, מה לעשות. חוץ מזה תמיד קיימת עייפות החומר של המבקר בעונת הפסטיבל, ותמיהה מסוימת על מוסדות התרבות הישראלים שמתחרים בו, כאילו בכוונה תחילה, על תשומת לב (והארנק) של הקהל באותה תקופה קצרה. אינני מכיר פסטיבל בינלאומי אחר שהמוסדות המקומיים מנסים לגנוב לו את ההצגה והגיע הזמן שמחוללי התרבות שלנו יתבגרו, ויניחו לפסטיבל ישראל להיות מה שהוא מנסה ולהיות – אירוע תרבות בינלאומי לאומי. קצת פרגון מעולם לא הזיק לאיש.
 
את ההקדמה הזאת אני כותב בעקבות ההפתעה (המחמיאה להנהלת הפסטיבל) שהביאה עמה הופעתה של להקת "ליינז בלט" מסן פרנסיסקו. הקים אותה ב-1982 ומאז גם מנהל אותה הכוריאוגרף אלונזו קינג שעבד עם להקות בלט ומחול בארצו ובאירופה, ויצר מחולות באופרה, בטלוויזיה ובקולנוע. קינג גם חבר אל מוזיקאים כמו נגן הסקסופון פרעה סנדרז ונגן הטאבלה זקיר חוסיין, ולפני שלוש שנים נבחר על ידי עמיתיו, אמני הבמה בארה"ב, כאחד מחמישים האמנים המצטיינים בארצו.
 
הלהקה מונה ארבע רקדניות מושלמות וחמישה רקדנים מרשימים והופעתם כללה שתי יצירות של קינג המציגות היטב את יכולתם הטכנית ואת הבעתם האמנותית. בנוסף מציגות היצירות  את דרכו ואת שפת התנועה של הכוריאוגרף, הנובעת מתוך המעיין השופע של הבלט הקלאסי וצומחת מתוכו לתנועה  שבורה, מפותלת, ששבה אל המקור ונפרדת ממנו בטבעיות. קינג יודע לנצל את מוטות הזרועות ורגליהם של רקדניו ויוצר בעזרתן תנופות מקוריות, שאפילו ברגע של קיפאון הם נראים כמרחפים בחלל הבמה.
 
היצירה הראשונה "פנינה לא סימטרית" נוצרה לצלילי קטעים מאת ויולדי, קורלי,  מארה, סקרלטי , הנדל, סנט. קולומב ורוי וולדון שכתב ועיבד את קטעי המעבר. פנינת המחול הזאת בנויה שכבות של דינמיות בארוקית, מבליטה את החירות הטבועה בהן, ויוצרת מלודיות של תנועה קלאסית-מודרנית מענגת.
 
ביצירה השנייה, “ראסה" למוזיקה מקורית של זאקיר חוסיין יוצר קינג חוויית מחול מרגשת במיוחד, שיש בתוכה נתזים מרתקים של בלט קלאסי, מחול מודרני, אלתורי ג`אז וניחוח אתני. שתי היצירות בנויות כשרשרות של אפיזודות קצרות, עם קטעי סולו יפהפיים, דואטים מרשימים (ובמיוחד דואט ארוך ומפעים ב”ראסה” שרקדו לורל קין וברט קונוויי), שלישיות, רביעיות וכמובן גם הלהקה המלאה.
 
לצערי הרב עורכי התכנייה החליטו לוותר על הפירוט המזהה את הרקדנים לפי קטעי היצירות בעמודים המתורגמים לעברית. נכון שעמדה בפניהם המגבלה של כמות העמודים, אך כאשר עוסקים במחול אין הצדקה של ממש להעדפתם לתרגם דווקא את הטקסט על זאקיר חוסיין ועל הטאבלה.
 
החסר הזה לא גרע מההנאה הרבה מהמופע המפתיע הזה, שנהנה גם מעיצוב תאורה מרתק של אלן לורטיף ועיצוב תלבושות ובמה יפים במיוחד של רוברט רוזנוואסר ורולין קוון. חבל מאוד שהלהקה הגיעה רק  לשתי הופעות, ואני מקווה כי נשוב לראותה כאן במהרה.