אורן ידגר ואיגור ברזין לוקחים את הקהל לקזינו האהבה התת קרקעי של פריז
משחקי קובייה והסתברויות
כשאורפאוס ירד לשאול כדי להחזיר משם את אשתו המתה אורידיצ`ה הוא ידע שזהו מבחן. אם יעמוד בתנאים ההימור הבלתי הגיוני יצליח. על כפות המאזניים ניצבה השאלה עד היכן ירחיק לכת לפני שיישבר והיא תישאר בשאול. זאת בפשטותה הנוסחה הבסיסית לסיפור "כתב יד שנמצא בכיס" מאת הסופר הארגנטינאי הגולה בבריסל חוליו קורטסאר, שתורגם על ידי יורם מלצר ועובד להפליא למונודרמה סוערת שהועלתה על ידי תיאטרון מלינקי לפני חודשיים בתיאטרונטו תחת השם "אורפאוס במטרו".
את מקום השאול המיתולוגי תופס בהצגה המטרו על כל הקווים המשתרגים בו, ואת מקומו של אורפאוס תופס תמהוני חסר שם, שמרכיב ומפרק קובייה הונגרית, ושורץ בתחנות וברכבות כשהוא מחכה לפגוש את האישה האחת שיאהב. משחק הקובייה הופך למשחק החיים וכישוריו המתמטיים משמשים אותו לקביעת המהלכים הנכונים, מתוך שפע ההסתברויות הסטטיסטיות הפתוחות לפניו.
השיטה שהוא בוחר לפעול בה אומרת שעליו להיכנס לקרון, לאתר אישה שמוצאת חן בעיניו, ליצור עמה קשר עין, רצוי באמצעות השתקפות מבטיהם בחלון, ולהמתין עד שתקום לצאת מן הקרון. השאלה הגדולה היא אם היא תבחר לצאת בהתאם למסלול ולתחנות שהוא מייעד לה בדמיונו. אם כך תנהג הוא יוכל ללכת בעקבותיה, לצאת אחריה לרחוב ולפתוח בשיחה עמה. הוא נדהם לגלות שזה עובד וכי ההסתברות הנדירה שחישב אמנם הצליחה והוא פוגש את האישה ואת האהבה. עד שטירופו מאיץ את המהלך אל שולחן ההימורים שאין דרך חזרה מהם וכאורפאוס הוא משלם על טעותו.
מלאכת מחשבת של בימוי ומשחק
הבמאי איגור ברזין בחר להעלות את ההצגה באולם העליון של תיאטרון הסימטה, כשהוא הופך אותו בסיועה של המעצבת פולינה אדמוב לדמוי קרון ארוך. הקהל יושב בשתי שורות ארוכות צמודות לצד אחד של "הקרון" מול קיר ארוך, שחור כמו הרצפה, שעליו מוקרנים במהלך ההצגה צילומי וידיאו מסעירים שעידו הר צילם בפריז וקטיה שפליאבה ערכה לשלושה סרטונים המוקרנים בו זמנית ויוצרים את תחושת החיים המתרחשים מחוץ לקרון השועט במקצבי המוזיקה האקספרסיבית של יבגני לויטאס. ובתווך, כפקעת המאיימת להתנפץ מולנו ניצב-מתרוצץ האיש ללא שם, והשחקן אורן ידגר מצליח לחדור את מנגנוניו הפנימיים ולעצב מהם דמות מרתקת, אנושית בתשוקתה לאהבה, מפלצתית בהימוריה ונואשת בבדידות-חדלונה.
שיתוף הפעולה בין הבמאי ברזין והשחקן ידגר הוא מלאכת מחשבת של בימוי ומשחק שמתמקדת מציאת הפרטים הקטנים והעצמתם לכלים גדולים. כך השימוש בקובייה ההונגרית, וכך במיוחד, השימוש בגירים הצבעוניים שעמם מצייר ידגר על הרצפה ועל הקיר את רשת קווי המטרו, תחנות, מעברים וצמתים תת קרקעיים. ידגר הופך עם הגירים שלו לטרקר אבוד ביער עבות, ולא אחת הוא נראה כחוטב נתיב בין הענפים הגדולים המאיימים עליו.
ידגר נוגע ללב בתשוקתו, שברגע מסוים מתבטאת במונולוג מתמטי מדהים, והוא מזעזע כשהוא נרדף מבפנים על ידי עכבישים דמיוניים – מערכת העצבים, מכונת ההימורים, הגורל וכל מה שמנתק אותו מהמציאות ודוחף אותו עוד ועוד אל התת-קרקע של קיומו, וכמובן הרשת שנלכד בה, רשת קווי המטרו. וככל שעוצמת משחקו של ידגר מממשת את המרדף העצמי שהוא מנהל כך גם הוא יודע לתת רגעי הקלה על העומס, בהומור חד, ובמיוחד ברגעים שבהם הוא נכבש באהבה וזוכה בה.
"אורפאוס במטרו" הוא תיאטרון שיוצר את התרחשותו ואת קיומו במפגש הזוי למופת בין השחקן הבודד לצופים בו, העוקבים אחרי מהלכיו כמצלמות במעגל סגור. ידגר וברזין סוחפים ומטלטלים ויוצרים את התחושה הברורה שהרכבת לא תדע לעצור בתחנה הבאה אם הנוסע האלמוני הזה, שהוא גם הנהג והמנוע החשמלי, לא ימשוך את הידית ברגע הנכון. זה ההימור הנפלא שההצגה הזאת מציעה למי שאוהב תיאטרון חי וגדול.
15/06/2009
:תאריך יצירה
|