אלבום מרתק ומענג, משכר וממכר, שדוגמתו ספק אם תשמעו גם מעבר לים. אלבום של משק כנפיים
Exit Inside הוא אחד התוצרים המוזיקליים הישראליים היפים יותר שראו אור בשנים האחרונות. אלבום מרתק ומענג, משכר וממכר, שדוגמתו ספק אם תשמעו גם מעבר לים. כבר חודשיים-שלושה בחוץ ועדיין מרשים ומפעים, מעורר השראה והנאה כבפעם הראשונה. פשוט כיף.
אני עושה לכם את הסיכום על ההתחלה כדי לא לעכב בעדכם, אלה שטרם נחשפו ליצירה של רותם בר אור וחמשת חבריו להרכב ה-Angelcy, מלעוט על האלבום. ולא, לא אכעס אם תוותרו על המשך הקריאה, פשוט אין, אין מלים, ואם יש - הן קטנות מכדי לתאר, לשקף ולהעביר את חוויית ההאזנה. רצוי בלופ. קחו את כל הזמן שבעולם.
קינות של מלאכים
לסוכנות המלאכים - תרגום מסורבל לשם מבריק - 13 קטעים (11 שירים באנגלית ושתי יצירות אינסטרומנטליות) על פני 44:16 דקות. רובם ככולם של בר אור, התמלילן, המלחין, הזמר ונגן הגיטרות (כולל יוקלילי) והמפיק המוזיקלי של האלבום, שנהנה מכישרונם, תמיכתם, מחויבותם ומסירותם של חמשת חבריו ללהקה, בהרכב יוצא דופן של קונטרבס (ענר פקר), ויולה (מאיה לי רומן), קלרינט, חליל ומלודיקה (אורי מרום) ושני מתופפים (מעיין זמרי ודב רוזן), שהם יותר פרקשניסטים.
ביחד הם מציעים יצירה מלאכית, עשירה וקסומה שמבוצעת בדייקנות מופלאה וברגישות אין קץ, סביב קולו הייחודי ויוצא הדופן של בר אור. זה הוא שבכתיבה ובשירה מייצג ומעצב את המהות המלאכית של הפרויקט. שירים מלנכוליים ברובם, ספוגי אהבה ועצב, חלומות מנופצים ודמעות לאות, כקינות של מלאכים על העולם שלמעלה, שכולו בבואה והשתקפות להתנהלות האנושית המכמירה והאוהבת, אך בעיקר הכעורה והאכזרית שלמטה.
The Angelcy (צילום: Gaya's music photos)
בר אור הוא יוצר וזמר של נשמה, נשמה גדולה. נפשו יוצאת אל הגוספל האמריקאי, יצירתו מושפעת מהבלוז הקמאי והשורשי, שבו ההברות ותיבות המלים מכתיבות את המוזיקה, כהלמות הדם בעורקים, כפיתולי המחשבה, כקצב וככאב הקיום האנושי, ובעיקר כתפילות של הלב הדואב.
אלמלא היכרות מוקדמת אתו כיוצר ישראלי, לבטח היינו רואים בו יוצר אמריקאי, שחור מן הסתם. כך למשל ב-Secret Room שדומה כי נבט בשדות הכותנה של הדרום. וזה על אף שירים "מלחמתיים" שכאילו נכתבו בעצם ימים אלה, כמו My Baby Boy ("הילדון שלי משרת בצבא חוסר-האמונה/ הילדון שלי משרת בצבא היגון הקיצי// מתהפך ומסתובב במיטתו/ מנחש את סופו שלו/ מתהפך ומסתובב במיטתו/ הילדון שלי הוא כבר חלל// אנחנו אסון טבעי/ הנידי, אמא, הנידי את ראשך..." - שיר אשכבה ענק, שזוכה לעיטור סוריאליסטי של פאנפייר-קרקסי) .
כך גם Freedom Fighters ("לוחמי חופש הרגו את ילדי היחיד/ אומה אחת עמדה מאוחדת/ עם כל פחדיה/ עם כל עוצמתה/ כדי להילחם מלחמה נוספת אחת"), שמציע שירת נשמה מזוככת על רקע חליל ג'טרו טאלי פרוגרסיבי או Motherlover (שמתחיל במלים: "כל החיילים בכו על כתפיי/ כל האימהות חשפו את תשוקתם העמוקה..." ומסתיים בשורה המרה: "אני הילד המכוער המתוק שלך ואני לעולם לא אמות" - בלוז שחור שמתפתח לפולק כשהמלאכים מבכים על עצלותו ובוגדנותו של האדם).
מתיקות מעודנת ונטיות אלימות
האלגוריות שבין העולמות מזינות כמעט את כל השירים, אם בהיבטים פילוסופיים, אם בשאלות קיומיות, אם בתהיות על חיוניותה של האהבה. לבלדה המלנכולית Angel Gets High נימת השלמה מדכדכת, ל-People Of The Heavens הבלוזי-כליזמרי חודרת תחושת ייאוש, על אף הקלרינט הנאבק על נפשו, ואילו Rebel Angel, שהוא גם שיר המוטו וההיגיון שמאחורי סוכנות המלאכים, הוא תיעוב וסלידה מכל מעשי הרצח בעולם, במלים ובמעשים, מאז שקין קם על הבל.
הנה כי כן, המוזיקה המדודה והמתוקה, המדבקת והמהפנטת, רוויית ההשפעות והעטופה בארומה של קלילות קצפתית ועננים נימוחים של סאונדים מרהיבים, מחפה-מכסה על מסרים והיגדים לא פשוטים ולא קלים לעיכול, שגם חותכים בבשר הקיום האנושי ללא הרדמה וללא כפפות.
המתיקות המעודנת (כמו בדואט האהבה המשובב Giant Heart של בר אור עם לי רומן), ההגשה המבוישת והמסויגת משהו והשירה השברירית לפרקים, רק מייפות נטיות לאלימות, כמיהה לדם (ולקיצוץ כנפיים!), תחושות אשמה, מעשי הרג ומשאלות מוות.
לא פלא שהמלאכים של בר אור וה-Angelcy, נשמעים - גם בעיצומו של המסע (כמו בסינגל The Call שתזמורו קרקסי-צועני-בלקני) וגם לקראת קיצו (בשיר הנושא Exit Inside) - מותשים ועייפים, כואבים מתשוקה וכורעים תחת המאמץ, או כפי שמתאר המשורר בעצמו: "אני עייף מלהיות עייף".
בעוד הפתיח האינסטרומנטלי (Maya's Valse), שמדגים את איכויות הנגינה של לי רומן בוויולה, הוא איור קצרצר (1:19 דקות) שמכניס לאווירת האלבום, Captain Zero, הקטע האינסטרומנטלי השני, הוא כבר יצירה מפותחת (3:15 דקות), שנותנת ביטוי לכל כלי הנגינה בהרכב, ומציעה פסקול פולקי-קלטי-כליזמרי מסקרן ומבטיח.
The Angelcy (צילום: Gaya's music photos)
האלבום מסתיים עם הקינה בלוזית-גוספלית היפהפייה Dreamer, בליווי של קלרינט מופלא. ואפשר לשמוע את משק הכפיים, סליחה הכנפיים. "הו חולם, חולם, קפל את כנפיך/ הגשם מתקרב/ אשליה מזינה את חלומותיך הבוהקים/ הגשם מתקרב/ זה הזמן להימוג לדברים פשוטים/ הכל מקדמים בברכה את הריקנות/ לכן חולם, קפל את כנפיך/ זה הזמן להרגיש מבורך...".
כן, גם מלאכים חולמים. וכמה שזה יפה. כואב ויפה.
theAngelcy. Exit Inside
(עצמאי)