למרות ההתפעלות הגורפת מסרט הביכורים של אסף קורמן "את לי לילה", הייתי מסויגת לפני הצפייה.

הסרט עוסק ביחסיהן של שתי אחיות, חלי וגבי, שהאחת מקדישה עצמה לטיפול בשנייה, המוגבלת שכלית. חששתי מהקושי הרגשי הכרוך בכניסה לעולמה של אישה מוגבלת, ואינטואיטיבית העדפתי לא לראותו.

משחק יוצא מן הכלל

להפתעתי, הבימוי העדין והמדויק של קורמן הכניס אותי לתוך הסיפור באופן הדרגתי ואלגנטי, עד כי התמסרתי באופן מלא.

הרגשתי שהתסריט מבוסס על ניסיון החיים של הכותבת, לירון בן שלוש, המגלמת את חלי, גיבורת הסרט, באותה אמינות שבה היא כותבת את סיפורה. סיפורה של אישה שהתמסרותה ההרואית לאחותה והנתינה האין סופית, משבשת את שיקול דעתה, הן בנוגע לאחותה, הן בנוגע לחייה שלה.

שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה יוצאת מן הכלל, על דאנה איבגי המגלמת את האחות המוגבלת, כבר נאמר, ובצדק, שזהו תפקיד חייה. יעקב זאדה דניאל בתפקיד זוהר, שכשמו כן הוא, מביא אור ואהבה לחייהן של האחיות, מגלם את תפקידו באופן מרגש.

את לי לילה (תמונת יחסי ציבור)

אסתטיקה של כיעור

גם סגנונו של הסרט ראוי לציון מיוחד. הסרט צולם בחיפה, בשיכוניה העלובים. הבמאי והצלם (עמית יסעור שזכור מצילום "הנותנת") הצליחו ליצור אסתטיקה של כיעור שהזכירה לי את הסרט "הרחק מהעדרו" של קרן ידעיה.

שני הסרטים צולמו בדירות ישראליות מובהקות, קטנות וחסרות חן, שאנשיה עגומים וקשיי יום. דירות צפופות בהן אין מרחב מחייה, ואין מרחב בחירה. המציאות הקשה מאפילה על מושג הבחירה המדומה, והיא זו הבוחרת עבורך. כתמים של טיח מתקלף, ושקיות זבל המאחסנות בגדים, במקום ארונות, מדגישים את העליבות. חדרי המדרגות עצובים כמו השכנים החולפים בהם.

גם הם, השכנים, לא מאפשרים מרחב מחייה. מבעד לקירות הם שומעים ויודעים את הסודות הפרטיים ביותר, וממשיכים לחטט ולחוות דעה, גם כשנתקלים איש ברעהו ברחוב. הכיעור מכה גם ביציאה מהבית. וכשחלי מעיזה ללכת למועדון לילה, נראית מחוצה לו אישה מקיאה.

כמו לגיבורת "הרחק מהעדרו", גם לחלי אין חיים אחרים, מלבד אחותה. עד כמעט מחציתו של הסרט, אנו לא יודעים עליה דבר, למעט מסירותה הקורבנית לאחותה. הסצנה הראשונה בה מגלים עליה משהו, היא בדייט הראשון עם זהר. מיד עם כניסתה לחדרו, היא מפשילה את תחתוניה ונכנסת אתו למיטה. כל כך סגורה הייתה בעולמה של אחותה, עד כי לא למדה כשורי חיים, ומופרעותה של גבי דבקה גם בה.       

הסתייגות אחת

ההסתייגות היחידה שלי נוגעת לחלקו האחרון של הסרט. חלי, גיבורת הסרט עושה מעשה קיצוני. מהתסריט נובעות שתי סיבות אפשריות למעשה זה. מצאתי את עצמי מתלבטת, אחרי שיצאתי הסרט, מהי, מהשתיים, הסיבה לאותו מעשה.

ייתכן שהבלבול מכוון. אם כך הוא מזיק, והופך את התסריט במקום זה לעמום. לאחר מכן הגעתי למסקנה שיש סיבה אחת המתקבלת יותר על הדעת, אבל עדיין, לא מספיקה כדי לנמק מהלך כה קיצוני. מצד שני, חלי אופיינה ככבר קודם בעייתית מבחינה רגשית, אז יתכן שהקיצוניות בה היא מגיבה, נובעת מדמותה. כך או אחרת, הפכתי רבות בנקודה זו, ואף התייעצתי עם קולגה, שהודה שהוא נבוך כמוני. וזה, כאמור, אינו משרת את הסרט.



את לי לילה (תמונת יחסי ציבור)