סרטו של הבמאי הצרפתי דידייה לה פשר, "הדברים שאני רוצה" מלא בכוונות טובות.

הוא מבוים במיומנות חיננית, אפילו, אלגנטית. מתילד סניה, השחקנית המגלמת את הגיבורה, ג'וסלין, אמינה ויפה. אני מציינת את יופייה משום שכבת ארבעים פלוס, ניכר שהיא חיה בשלום יחסי עם גילה, ואינה מתאמצת להסתירו, כמקובל בהוליווד. גם הטענה המרכזית של הסרט, שזכייה בכסף רב עלולה להמיט אסון, ושאושר טמון בהנאות היום-יום הקטנות – מתכוונת לטוב.
 
אבל למרות הכוונות הטובות, התוצאה היא סרט בינוני, עם דמויות חד ממדיות, עלילות משנה קלושות, קריינות מיותרת, ופלאשבקים מיותרים, אף הם.

העלילה המרכזית, נפתחת בזכייתה של ג'וסלין בלוטו, בסכום של 18 מיליון אירו. אנו רואים אותה בודקת בחשש את טופס ההגרלה ומתעלפת, כשברקע נשמעת בקולה קריינות: "הלוואי שזה לא היה קורה".

מלאך משמים ושיכור אנוכי

ג'וסלין היא אישה מוצלחת, שמכירה בחייה הטובים. יש לה חנות סדקית מצליחה, בלוג מצליח עוד יותר, שני ילדים גדולים ומוצלחים, חברות מקסימות שאוהבות אותה, ו...בעל נוראי, (מרק לבואן) שגם ממנו היא מרוצה.

יחסיה עם הבעל הם אחת מעלילות המשנה הבעייתיות. לכל אורך הסרט לא ברור למה אישה טובה ומקסימה, אוהבת בעל שתיין וממורמר, ששונא את עבודתו במפעל המקומי, ופוזל לעבר עובדות צעירות במקום עבודתו. העלילה השנייה -  יחסיה עם אביה הסיעודי - בכלל נראית כקישוט שנועד למלא חללי זמן.

באחד הפלשבקים המופיעים בסרט, אנו רואים את בני הזוג, כעשור קודם לכן, מתאבלים על התינוקת המתה שנולדה להם, והוא צועק עליה: "הכול בגללך פרה שמנה ומזוינת". כאילו זה לא מזעזע מספיק, הבמאי לה פשר, מוסיף סצנות רבות, בהן ניכר שוב שוב, שג'וסלין היא מלאך משמים, ואילו הוא, ג'ו, שיכור אנוכי.



הדברים שאני רוצה (צילום: יח"צ)

הכסף מטריף אנשים

ג'וסלין, שאינה רוצה לשנות דבר בחייה, מתלבטת אם לפדות את הצ'ק השמן. מה גם שבמעמד מסירת הצ'ק, מזהירה אותה עובדת סוציאלית, שהצ'ק עלול להרוס את חייה. באחד המונולוגים החביבים בסרט היא אומרת לה: "אין לך מושג כמה התאבדויות, גירושים, דיכאונות, משפחות הרוסות, קרובי משפחה חמדנים שמעולם לא הכרת, ילדים גוססים, הורים מתפוררים, אצבעות כרותות, צצו והופיעו בגלל צ'קים כאלו. הכסף מטריף אנשים".

ואכן ג'וסלין עתידה לאבד את תום ליבה, מאור עיניה, ואמונתה בבני אדם. היא אף תשנה את חייה בהתאם, אבל בחירותיה הרומנטיות יישארו תמוהות. יש נשים שלא יודעות לבחור בני זוג, וזה בוודאי נושא מעניין לסרט, אבל לא נראה לי שבמקרה הזה, הבמאי היה ער לכך.

לפחות בסופו של הסרט, כשחברותיה הטובות ממלאות טופס הגרלה, בן הזוג של אחת מהן אומר: "עצרו! אתן רוצות לגמור כמוה?"

"לא!" הן צועקות, זורקות את הכרטיס, ורצות להשתכשך בים.