הרושם הראשוני שעושה סרט הפעולה החדש של גאי ריצ'י ("לוק סטוק ושני קנים מעושנים", "סנאץ'") הוא שתשומת הלב העיקרית של הבמאי הוקדשה לעיצוב: תאורה, הלבשה, שיער, לוקיישנים.
אמנם העיצוב משרת את התקופה, שנות השישים, והתאורה האקספרסיבית מתכתבת עם סרטי הבלש ההוליוודיים של שנות הארבעים, אך בכללותו העיצוב נעדר תעוזה ומעוף, וגרוע מכך, הוא פוגם באמינות הסרט ובעיצוב הדמויות.
עסקי הלבשה לגברים
בברלין של שנות השישים, סוכן ה-סי.איי. איי סולו (הנרי קאוויל) וסוכן ה- ק.ג.ב. קוריאקין (ארמי האמר), שני זכרי אלפא העוינים איש את רעהו, נאלצים לשתף פעולה בביצוע משימה חשאית. עזר כנגדם היא גבי טלר (אליסיה ויקאנדר), מכונאית נאה המעוררת בשניהם עניין.
כשהסוכנים נמצאים בסכנה או מתגוששים, לא נופלת שערה משערות ראשם, תרתי משמע. בלוריתו של סול עדין מסורקת, וחולצתו הלבנה - מגוהצת. כובע הברט של הסוכן הרוסי, מונח אף הוא, בסופו של מרדף אלים, בדיוק בזווית הנכונה. אלו לא סוכנים אלו דוגמנים, או בובות פלסטיק בחלון ראווה. התאורה המלכסנת זוויות של אור על פניהם, רק מדגישה את העדר החיים.
"אנחנו לא בעסקי הלבשה לגברים" לועג לסולו הבוס בארגון. מישהו היה צריך להטיח זאת בפרצופו של הבמאי, שממקם את סצנת ההכרות של גבי עם קוריאקין, איך לא, בחנות להלבשה נשית. גבי אמורה להעמיד פנים שהיא ארוסה של הסוכן הרוסי, שיעמיד פנים שהוא אדריכל, ושני הסוכנים, הרוסי והאמריקאי, נדרשים להלבישה כאשת חברה. סולו מנסה כוחו, אך קוריאקין גובר עליו כשמודיע לו, שהארוס - הוא שילביש את כלתו לעתיד, ומצייד אותה במלתחת סיקסטיז מפוארת, של מיטב מותגי העל.
הזוג המאורס נוסע (יחד עם מזוודה עמוסה להתפקע, במלתחה החדשה של גבי) לבצע משימה ברומא היפהפייה. אולם, כנראה בגלל מגבלות השחזור התקופתי, העיר כמעט ולא נראית, למעט שני לוקיישנים היסטוריים: המדרגות הספרדיות והקולוסיאום. המדרגות הספרדיות היפות ממילא, קושטו לכל אורכן בדוכני מכירת פרחים – שוב נדמה שמישהו בזבז יותר מדי זמן בעיצוב הלוקיישן, במקום לעבוד, למשל, על ליטוש הדיאלוגים, שאינם שנונים מספיק. למרבה המזל עגילי הענק של גבי מסבים את תשומת הלב מהדיאלוגים, ומעבודת המשחק הלקונית שלה.
בבית המלון, בפיג'מה ובמשקפי שמש, גבי מנסה לפתות את הרוסי בעזרת ריקוד תקופתי, הומאז' לריקוד של אומה תורמן, ב"ספרות זולה" של טרנטינו. אולם הרוסי הוא לא ג'ון טרבולטה, כפי שריצ'י אינו טרנטינו, וניסיון הפיתוי מעלה חרס.
שם קוד: מ.ל.א.ך (תמונת יח``צ)
שיא לא אפקטיבי
הגרוע מכל הוא סיקוונס השיא. כדי להעצימו, בחר הבמאי לפצל את המסך למרובעים, ומעוינים, והמסך מתחלק לשתיים, לארבע, לשש, לשמונה. עבודת הפיצול מושכת יותר תשומת לב מאשר המתרחש בסרט, ומסגירה את היות השיא לא אפקטיבי כשלעצמו.
התוצאה היא סרט מיותר. ג'יימס בונד זה לא, והמחווה המודעת לז'אנר הריגול אינה מעניינת ואינה מחדשת. למרות חיבתו של ריצ'י לתחום העיצוב, חובבי האופנה יצאו עניין רב יותר דווקא ב"אהבה וחסד" שגם הוא מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע.