|
|
|
 הבמאית נוסעת לברלין כדי להתחקות אחר המורשת, אולם לא דובים ולא יער. בנין הקפה איננו עוד, ועל עקבותיו קשה לעלות, אפילו בארכיוני העיר. פער בלתי הגיוני מתחיל להיווצר בין סיפוריה של הסבתא לבין ההיסטוריה. כך שלמעשה, זהו סרט על זיכרון ועל מורשת משפחתית, בין אם מציאותית או פיקטיבית."
|
|
|
|
|
סרט הביכורים הדוקומנטרי של מור קפלנסקי על סבתה הוא יצירה חיננית ומענגת
סבתא ונכדתה - יוצרות דוקומנטריות
נעמי, סבתה של הבמאית מור קפלנסקי וגיבורת סרטה התיעודי "קפה נגלר", עסקה אף היא בתיעוד. במהלך חייה עבדה במחלקה התיעודית של ערוץ 1 וראיינה שועי עולם. מעולם לא עלה על דעתה לעסוק במורשת המפוארת של משפחתה, שמוצאה בברלין: "חששתי להשוויץ" היא מסבירה לנכדתה, שגדלה על אותם סיפורי הלל, המפארים את תרומתה של משפחת נגלר לחיי הלילה של ברלין. כיום, עיסוק של יוצרים במשפחותיהם, הוא ז'אנר תיעודי לגיטימי.
בימים אלו עדין מוקרן בהצלחה סרטו הנהדר של סילבן ביגלאייזן "עד קצה הזריחה", המתעד את ימיה האחרונים של סבתו. וזכור לטובה גם, סרטו המצוין של ארנון גולדפינגר "הדירה". גולדפינגר גילה פרטים מטלטלים אודות עברם של סבו וסבתו, בעקבות פשפוש שערך בארונות דירתם שבתל אביב, לאחר שמתו. הבמאי הופתע לגלות שהשניים המשיכו לערוג אל ברלין, ואל התרבות הגרמנית, עד יום מותם, ואף שמרו על קשר עם חברים גרמנים, למרות עברם הנאצי.
סבה וסבתה של נעמי, היו בשנות ה-20 העליזות של ברלין, בעליהם של "קפה נגלר." על פי הסיפורים שעברו בעל פה, מדור לדור, ועל פי כלי האוכל המפוארים, שהשתמרו במשפחה ועדיין משמשים לאירוח חגיגי, היה זה מוסד מיתולוגי, ששכן באחת הכיכרות המרכזיות של אותה תקופה. ישבו בו כל אנשי התרבות והרוח של ברלין, ושם אף הומצא לראשונה ריקוד ה"סווינג". למוסד היו שלוש קומות. בקומה הראשונה, בר-קפה, בקומה השנייה, מסעדה, ובקומה השלישית – בורדל.
קפה נגלר (צילום: יחסי ציבור)
הבמאית, שזהו סרט הביכורים שלה, נוסעת לברלין כדי להתחקות אחר המורשת. אולם לא דובים ולא יער. בנין הקפה איננו עוד, ועל עקבותיו קשה לעלות, אפילו בארכיוני העיר. פער בלתי הגיוני מתחיל להיווצר בין סיפוריה של הסבתא לבין ההיסטוריה. כך שלמעשה, זהו סרט על זיכרון ועל מורשת משפחתית, בין אם מציאותית או פיקטיבית.
למרות קריסת סיפוריה של נעמי, המתרחשת בשלב מוקדם יחסית של הסרט, קפלנסקי מוצאת פתרון יצירתי לעבות אותו, ולסיימו באופן מפתיע. זהו פתרון חביב, אך לא לגמרי מספק ולעיתים מרגיש מאולץ. יחד עם זאת, קפלנסקי, המצולמת בסרט כמי שמובילה את "החקירה", מתוקה ורגישה להפליא, וניכר שתמשיך את דרכה של סבתה כמתעדת מוכשרת. גם קטעי הארכיון מברלין של שנות ה-20, המשולבים בסרט, מענגים. כך שזהו סרט קטן וחינני, המתאים לקהל היותר מבוגר של סינמטק תל אביב, בני דורה של נעמי.
קפה נגלר (צילום: יחסי ציבור)
06/03/2016
:תאריך יצירה
|