פרינסס שואו, גיבורת סרטו התיעודי הרביעי של עידו הר, אינה גיבורה קלאסית. היא אפרו אמריקאית משכונת עוני בניו אורלינס. כבדת משקל, שיניה בולטות. בילדותה סבלה מהתעללויות. חייה תקועים, והסיכויים שתממש את חלומותיה - נמוכים.

היא הזכירה לי אנטי גיבורה אחרת, מהסרט הנהדר "פרשס" של לי דניאלס. שם, קלריס, נערה בת 16, שמנה מאוד, הגרה בהארלם עם אמה המכורה לסמים, נמצאת בהריון שני, מאביה. חייה על פי תהום. אבל בכוחות אדירים היא מתחילה ללמוד לקרוא ולכתוב ומחלצת עצמה. פרינסס היא גם גיבורה כזו, שהתכונה העיקרית המאפיינת אותה, היא נחישות.

תרבות חופשית

הבחירה בגיבורה שהמראה שלה אינו עומד בקריטריונים של התרבות השלטת, הולמת סרט העוסק, בין השאר, בהיררכיה תרבותית ובתרבות חופשית. "תרבות חופשית היא תרבות שבה כל אדם רואה עצמו כקול במקהלה ענקית, מקהלה שהעוצמה והיופי שלה נובעים מגודלה ומרבגוניותה, תרבות שבה הרבים לא משתחווים בפני המעטים והמעטים שולטים ברבים" זהו הציטוט הפותח את הסרט, שנקודת המוצא הראשונית שלו הייתה, מעקב אחר פועלו של המוזיקאי קותימן (אופיר קותיאל).

קותימן הוא, בין השאר, אמן מאש-אפ. מאש אפ הוא שילוב של כמה יצירות מוזיקליות קיימות, ליצירה אחת. לכאורה, מבחינת העולם הישן, זוהי עברה של זכויות יוצרים. מבחינת העולם החדש, עולם פוסט מודרניסטי בו אין אמת אחת, כי אם ריבוי, מאש אפ נחשב ל"שימוש הוגן". העולם החדש הוא עולם ה"יוטיוב", עולם בו התבטלה שליטתם של מעטים באמצעי השידור והתפוצה. כל אחד יכול לפתוח ערוץ ביו טיוב ולשדר. כל אחד יכול להיות אמן. כל אחד יכול להפוך ויראלי. אין עריץ או הגמון שקובע מהו טעם טוב ומהו טעם רע. מהי תרבות גבוהה או נמוכה.

קותימן מחפש ביו טיוב סרטונים מוזיקליים. למשל סרטוני הדרכה, כמו איך לנגן על מערכת תופים אלקטרונית, או אלתור של בחור אנונימי מקצה העולם שמתאמן בבית על גיטרה חשמלית. אלו משמשים חומרי גלם לעבודתו.

במהלך חיפושיו ביוטיוב הוא גילה בלוג של זמרת אנונימית, סמנתה מונטגומרי, ששם הבמה שלה הוא "פרינסס שואו". היא מעלה א-קפאלות לשירים שכתבה והלחינה. לסרטונים שלה יש צפיות בודדות, והחלום שלה הוא שמישהו יפיק לה אלבום, בעזרתו תהפוך לזמרת מוכרת. ללא ידיעתה, ומבלי שיצר אתה קשר, קותימן משלב אותה בפרויקט שלו -Thru You ומפיק לה שיר.

פרינסס שואו (צילום: חיים יפים ברבלט)

מאש אפ קולנועי נוגע ללב

בשלב הזה נכנסו לתמונה המפיק לירן עצמור (שעבד על "שלטון החוק" יחד עם הבמאי רענן אלכסנדרוביץ ועל "מקוללים" יחד עם הבמאי חגי לוי) והבמאי עידו הר. הם ידעו שלמפגש בין פרינסס ליצירה המוזיקלית של קותימן, תהיה העוצמה שהייתה במפגש בין רודרגיז למעריציו, בסרט "מחפשים את שוגרמן." גם שם ההצלחה הפתיעה את הזמר עצמו. 30 שנה אחרי שוויתר לחלוטין על חלומו להיות זמר, בתו מגלה במקרה, באינטרנט, שבדרום אמריקה יש לו קהל עצום של מאות אלפי מעריצים, והוא מסמל את המלחמה באפרטהייד.

אבל כאמור, כשהבמאי הר נכנס לתמונה, עדיין אין לה מושג. היא ממשיכה במאמציה ללא הועיל. הר מצלם את חייה מתוך אותה מסירות ואינטימיות שמאפיינים אותו כדוקומנטריסט (ב"מלון תשעה כוכבים" המצוין, עקב יום ולילה אחר מסתננים פלשתינאים, החיים במחנה מאולתר ליד פרויקט הבניה בו הם עובדים.) הר נוהג לעבוד לבד, ללא צוות. הוא והמצלמה שלו. וכשהמצלמה של הר מצלמת, הוא שותק. הוא לא שואל שאלות, ושומר על האשליה שזו רק היא עם עצמה, כמו בבלוג שלה.

הבחירות איך לצלם אותה היו מושכלות. הפעם היחידה בה הוא מתקרב לאקסטרים קלוז אפ, היא ברגע בו היא מגלה שהסרטון המוזיקלי בכיכובה, שכלל לא ידעה על קיומו, הפך וויראלי. מבחורה של 80 צפיות היא הופכת לבחורה של מיליון. ברגעים אחרים הר מתרחק ומצלם בלונג שוט. תנוחת הגוף שלה ביחס לחלל מעבירה רגש, לא פחות מהקלוז אפ. ההליכה המסורבלת שלה על עקבים גבוהים מדי, או גופה הכבד המונח בלאות על כסא זעיר במקום העבודה.

אחת הסצנות הזכורות מתרחשת באטלנטה. היא נוסעת לשם, זרה לחלוטין, כדי לנסות לקשור קשרים. בדרך היא עוצרת ליד דוכן של מוכר חולצות עם הדפסים של זמרים מוכרים, ושואלת אותו אם הוא יכול לתת לה טיפ איך להצליח בעיר. הוא מבקש ממנה לשיר משהו. זה נראה כמו רגע משפיל, כאילו הוא צוחק עליה. אבל היא נענית לבקשתו, ובן רגע הופכת לאשה גדולה מהחיים. ניכר שהר שומר על הגיבורה שלו ומכבד אותה. כך גם בטיפול בביוגרפיה שלה.

למעשה סיפורה נרקח משני סוגי חומרי גלם. החומרים שצילם הר, והמונולוגים שצילמה והעלתה לערוץ היו טיוב שלה. (למעשה, מבחינת שימוש בחומרי גלם, גם הסרט הזה הוא סוג של "מאש אפ") המונולוגים שצילמה לבדה (סלפי'ס) נאמרו ברגעיה הנמוכים ביותר. יש בהם וידויים מטלטלים. הר, שגם ערך את הסרט, עושה בהם שימוש נבון. הוא חותך אותם רגע לפני שהיא חשופה מדי.

פרינסס שואו (צילום: עידו הר)

עוד סרט שעסק בעולם הוירטואלי הוא "קאט פיש". בחור פוגש צעירה יפה בפייסבוק ומתחיל לנהל איתה קשר של התכתבויות. כשהוא פוגש אותה, הוא מגלה שמייגן היא בעצם אנג'לה, עקרת בית כעורה ומוזנחת שהתחזתה לצעירה יפהפייה.

גם אנג'לה וגם פרינסס מנהלות חיי חברה ברשת, למרות שבמציאות הן בודדות ואנונימיות. אבל בעוד אנג'לה מתחזה למישהו אחרת, פרינסס אינה מסתתרת. היא דבקה במי שהיא ובאמת שלה. לכן היא גיבורה בלתי נשכחת. וזה, יחד עם העדינות והמסירות שבתיעוד, הופכים את הסרט למרגש בצורה בלתי רגילה.