שילר ניצח את שקספיר
 
"דון קרלו" של ורדי שתעלה על במת האופרה הישראלית החל מסוף השבוע הקרוב,  היא האופרה היחידה שמופיעה ברשימת יצירותיו של ורדי פעמיים: נוסח ראשון בצרפתית  הוצג בפריז במרץ 1867; נוסח שני באיטלקית בינואר 1884. במהלך 17 השנים ערך ורדי שינויים לא מעטים באופרה, בטקסט, במשכי הזמן של האריות, הדואטים ועוד ועוד. עבור חוקרי ורדי ואוהבי אופרה רבים מאוד, "דון קרלו" היא האופרה השלמה ביותר של ורדי.

ורדי חיבר את האופרה להזמנת מפיקים צרפתים שרצו ביצירה כאירוע מרכזי במסגרת חגיגות התערוכה העולמית שהתקיימה באביב 1867 בפריז. כשהגיעה ההזמנה ורדי עוד התלבט בין "דון קרלו" - מחזהו של שילר לבין מחזה של שקספיר ועוד רעיונות. בסופו של דבר עלילת המחזה של שילר הייתה קרובה יותר ללבו, מה גם שרשם בעבר הצלחות עם האופרות "לואיזה מילר" ו"השודדים" על פי מחזותיו של שילר. 

מה אם כן משך את ורדי בעלילה של המחזאי הגרמני? סיפור דרמטי שקושר פוליטיקה בדת, או נכון יותר - כניעתו של שליט פוליטי מן החשובים בתקופתו לממסד הדתי; סיפור אהבה בלתי ממומש מול נישואין שאמורים להיות חלק מהסדר בין שתי מדינות אויבות ולהפסיק מלחמה; מאבק של בני אמונה אחת מול כובש בן דת אחרת המדכא חופש דת ופולחן. כל הנושאים האלה שבו ועלו ברבות מן האופרות שלו.


דון קרלו, צילום: יוסי צבקר

 
שלוש עלילות במקביל
 
האופרה נפתחת במפגש של שני נסיכים: דון קרלו, בנו של פיליפ השני מלך ספרד, אמור לשאת את אליזבט בתו של מלך צרפת. השניים נפגשים ומתאהבים. רצונם להינשא לא מגיע לידי מימוש כי צרפת וספרד מסוכסכות ביניהן והפתרון המוצע להפסקת הסכסוך הוא שפיליפ עצמו יישא לאישה את אליזבט, שהופכת למלכה ולאמו החורגת של מושא אהבתה.

במקביל, ידידו הטוב של דון קרלו - רודריגו המרקיז מפּוֹזָה, מתייצב לצד העם כבוש – הפלֶמים, בני ארצות השפלה, פרוטסטנטים קלוויניסטים על פי אמונתם. רודריגו משכנע את קרלו לבקש מאביו המלך להעניק לו מעמד של נציב האדמות הכבושות מטעם ספרד. הוא עתיד לסייע לפלמים המבקשים לחיות על פי אמונתם. אבל לצעד זה מתנגד כצפוי המלך ומתנגד כמובן האינקוויזיטור. מי שיסייע לפלמים, גם אם הוא יורש העצר, אחת דתו למות.

ועוד במקביל – סיפורן של שתי הנשים המרכזיות באופרה, המלכה אליזבט והנסיכה אֶבּולִי, אחת מנשות חצרה. אבולי מנסה להשיג לעצמה את דון קרלו ובה בעת היא מחרחרת ריב בין המלך פיליפ והמלכה אליזבט. על הדרך מתברר שהיא מנהלת רומן עם המלך. טוב ליבה של המלכה אליזבט מציל אותה מהעונש החמור שהיא ראויה לו. אבולי צריכה לבחור בין הליכה למנזר לבין גלות.

בסיומה של האופרה רודריגו, המייחל להצלחתו של קרלו כשליט בארצות השפלה, מסתיר מסמכים שעלולים להפליל את יורשת העצר. עוד מארגן רודריגו מפגש בין קרלו לאמו החורגת, המלכה אליזבט, המתקיים ליד קברו של קרל החמישי, אביו של המלך וסבו של קרלו. צופים מן הצד המלך ונציג הדת שכמובן רואים במפגש בגידה במלכות, אלא שלהפתעתם יוצא מאחוזת הקבר נזיר שלוקח אליו את קרלו. המלך פיליפ מופתע, שלא לומר נדהם, לשמוע שקולו של הנזיר הוא למעשה קולו של אביו (המת), המלך קרל החמישי. 


שרה סקינזי, צילום: מירי שמיר

 
מחאתה של הקיסרית
 
ורדי ערך תיקונים ושינויים באופרה מיומה הראשון. אחד הקיצורים הראשונים שנכפו על המחבר, עוד לפני הצגת הבכורה בפריז, היה לקצר את האופרה מכיוון שהצגות האופרה היו חייבות להסתיים כך שהצופים יוכלו להגיע הביתה בתחבורה ציבורית. חוץ מן השינוי האנקדוטלי הזה, היו עוד קיצורים ושינויים שנבעו מצרכים אמנותיים יותר ופחות.

הסיפור עצמו מספק אפשרויות בימוי שונות, החל מהעברת העלילה לתקופה אחרת, למשל שאול המלך העושה דברו של שמואל נציג הדת ומתחתיו בנו יהונתן וחברו הטוב דויד, לימים מלך ישראל. אפשר בקלות להציג את האופרה ככניעה עכשווית של שליט אזרחי לנציגי הדת - סוג הצגה שמן הסתם יעורר את זעמו של השליט.
 
מחאה מן הסוג הזה ליוותה את הצגת הבכורה של האופרה. ענין המרידה במלכות הכעיס את קיסרית צרפת אז'ני, שראתה באופרה יצירה פוגענית שפוגעת במוסד המלוכה, ואת כעסה המירה המלכה במעין תלונה כנגד ורדי. מדוע, שאלה מלכת צרפת, הוזמנה יצירה לאירוע בפריז אצל מלחין שאיננו צרפתי?... 


דון קרלו, צילום: יוסי צבקר
  
 
"הציורים של אבא נתנו לי השראה"
 
"בהפקה החדשה כאן בתל אביב נציג נוסח שיהיה בעיקר נאמן ברוחו לספרד שבה מתרחשת העלילה, אומרת שרה סקינזי, במאית שותפה לג׳נקרלו דל מונקו בהפקת "דון קרלו" באופרה הישראלית. "הסתמכנו על מחקריו של ההיסטוריון הספרדי מיגואל אגרֶלָה קַבָּניַיאס שמבאר לנו כמה מהלכים באופרה על סמך ממצאים היסטוריים."

מסקרן אותי מקור השם שלך, סקינזי.


"סקינזי הוא שם יהודי אבל למרות השם אני ספרדייה. אבא חי במצרים וסולק משם על ידי נשיא מצרים דאז ג'מאל עבדול נאצר, בעקבות ניצחונה של ישראל במבצע סיני. אבא הוא צייר בעל שם, דניאל סקינזי, חלוץ בתחום הניאו-פוטוריזם - אסכולה הומניסטית שמאמינה באדם כמרכז העולם. התנועה של הדמויות בציורים נובעת מן התפיסה הפוטוריסטית והצורה מושפעת מן הקוביזם. עבודה אחת שלו, טריפטיך בעקבות הצגת ה'טריטיקו' של פוצ'יני, הייתה תלויה באכסדרת האופרה הישראלית."

לקחת מאבא משהו בעבודתך באופרה?

"נראה לי שהתבוננות שלי בפרטים הקטנים באה ממנו. מגיל צעיר פקדתי מוזיאונים וציורים היו למקורות השראה, לסימוכין. כך למשל הסצנה הגדולה של טקס האוטו דה פה הדתי, שעליו עוד נדבר, קיבלה את השראתה מציור ההכתרה של נפוליון של ז'ק לואי דויד. אתה יכול לראות את המבטים שהוא וז'וזפין מחליפים ביניהם ועוד כיוונים של דמויות בציור. בשבילי זו הייתה דוגמא להתמודדות שלי כבמאית עם תמונת המון - במה מתמקדים, מי מסתכל לאן וכולי." 
 


ג׳אנקרלו דל מונקו, מקור: האתר הרשמי של ג׳אנקרלו דל מונקו

 
השותפה של ג'אנקרלו
 
איך הגעת לאופרה?

"למדתי פסנתר כעשר שנים באקדמיה למוזיקה ע"ש מסקני בעיר בה נולדתי, ליבורנו. משם עברתי לעיר הסמוכה פיזה ובאוניברסיטה שם למדתי דרמה. בהמשך למדתי בבית הספר המרכזי לדרמה בלונדון. אחרי הלימודים התקבלתי לנסיון בעבודה בבית האופרה של ניס, בריוויירה הצרפתית, בימיו של המנהל ז'אן-אלבר קרטייה. העובדה שהייתי גם פסנתרנית מאוד עזרה לי ואחרי ארבעה חודשים החתימו אותי על חוזה. אחרי קרטייה קיבל ג'אנקרלו דל מונקו את ניהול בית האופרה ומאז אנחנו עובדים ביחד."

את מופיעה בתכניה כבמאית שותפה ולא כמשחזרת הפקות?

"נכון, כי גם כאשר דל מונקו חותם על הפקה חדשה אנחנו יושבים כצוות - הוא, אני והמעצבים - ומעבדים ביחד את הקונספט."

זה לא מפריע לך לביים בעצמך?

"בהחלט לא. אני עובדת בימים אלו על הפקה של 'בת הגדוד' של דוניצטי באיטליה אני אוהבת אופרה. אני מרגישה שאופרה היא ה'מרק' שלי...."

כלומר?

"אנשים שואלים אותו מדי פעם למה אני מביימת אופרה ולא תיאטרון והתשובה שלי היא שאני אוהבת לראות זמרים כשחקנים. אני מיישמת באופרה את שיטת לָבָּן-בַּרטֶניֶיב (שיטת רישום תנועה שמשמשת  בעיקר כוריאוגרפים ורקדנים).  נראה לי שהשיטה הזאת  - שלמדתי דרך אגב ממורה ישראלית, מילכה ליאון, שמלמדת באוניברסיטת חיפה - עוזרת לזמרים להכיר טוב יותר את הגוף את יכולתם להתנועע. את השיטה הזאת הבאתי גם לבית הספר ג'וליארד בניו יורק.

"מה שחשוב לי בשיטה הזאת הוא כאמור המודעוּת של הזמרים ליכולות הגופניות שלהם לרבות הנשימה. הרבה מאד תרגילי חימום, נשימה, הרגעה. את כל זה הבאתי לתחום האופרה מן התיאוריות של לבן-ברטנייב. יש כאן המון יסודות של תנועה. למשל בסצנה הגדולה של האוטו דה פה (טקס טיהור דתי) ב'דון קרלו' - לתנועה יש תפקיד משמעותי. לדוגמא, קידה לפני שליט ספרדי במאה ה-16 שונה מאד מן הקידה המוכרת לנו. אינך מסתפק בהורדת הראש לשבריר שניה, אלא מתכופף כמעט עד לרצפה כדי שכל העולם ידע כמה אתה כנוע ורק אז שב ומעלה את ראשך.

"בכלל אנשים לא דברו כל כך הרבה עם הידיים באותה תקופה, את הידיים הדובר שמר לעצמו, וכשהיה לו מה לומר השתמש במלים, מחוות גוף היו מועטות ומצומצמות. את כל זה צריך לדעת וכמובן שכמו שחקנים, הזמרים אומרים טקסט שצריך להיות מובן. כחומר גם מילה, גם שירה וגם תנועה. ואם מדברים על תנועה אני חייבת להזכיר שבשעתי למדתי בכיתות אמן של רנה ירושלמי ומה שהיא העניקה לי נשאר אתי עד היום. גם כאן מדובר בדרך שבה מתנועע שחקן או זמר על הבמה. אני חייבת לה הרבה." 


שרה סקינזי, תמונת יחסי ציבור

 
"פתרתי את המשבר במצדה" 
 
הקשר שלך עם ישראל נמשך זמן רב?

"אני באה לכאן כבר 18 שנים להפקות בבית האופרה ובמצדה ושמחה לראות את דור הזמרים הצעירים שגדל כאן ואת האמנות הפורחת. אפילו למדתי תקופה קצרה באולפן לעברית."

היו רגעים מיוחדים בביקורים האלה?

"היה רגע אחד מיוחד במינו, מן הסוג שאיש לא יכול לצפות מראש. אני מדברת על לילה אחד בקיץ 2012, בהפקת 'כרמן' במצדה, שם הייתי שותפה לבימוי האופרה. ערב אחד אנה מלוואסי, שהייתה אמורה לשיר את התפקיד הראשי, חלתה וביטלה את הופעתה. הניסיונות למצוא מחליפה לא צלחו ואז פנה המנצח דניאל אורן לזמרת המצו סופרן נעמה גולדמן ששרה תפקיד קטן במערכה השלישית ואמר לה שאין ברירה והיא תשיר את כרמן. זה לא פשוט, היא מעולם לא הייתה כרמן בהפקה מלאה, וזה תפקיד שיש בו הרבה טקסטים מדוברים ועוד דואטים בנוסף לאריות. מנכ"לית האופרה דאז חנה מוניץ באה אלי: 'שרה, בבקשה תעזרי לנו כאן. יש לנו תשעת אלפים צופים הערב'. הסכמתי. 

"רק אז התחלתי לחשוב מה לעשות. את האופרה אני מכירה היטב  - על המעבר של היצירה הזאת מן הסִפרוּת לבמת האופרה כתבתי את הדוקטורט - ובהפקה הזאת במצדה הייתי כאמור שותפה. עוד לא היה ברור לי מה אני הולכת לעשות. ביקשתי שייתנו לי את הבגד הכי פשוט ועלוב שיש אצל המלבישות. בעיקר הטריד אותי החום הנוראי שהיה שם ורציתי כמה שפחות בגדים עלי. בחרתי חצאית אדומה וחלק עליון שיתמזג ואמרתי לנעמה, תירגעי הכל יהיה בסדר.

"אני אפילו מתקשה להיזכר איך עשיתי את זה. במהלך הערב זזתי יחד עם נעמה לכל מקום על הבמה. כאן, אמרתי לה בשקט, עכשיו את זזה לכאן ועכשיו לשם. דיברתי איתה, נשמתי איתה, לחשתי לה את הטקסט, הרגעתי אותה. הכל התנהל בסדר עד לסצנה האחרונה שבה דון ז'וזה הורג את כרמן. נעמה לא ידעה לאן ללכת ואני בתנועה מראה לה. זה  קרה פעם אחת בלבד וזה היה מושלם." 

אז איך הקהל קיבל את הדמות שלא מופיעה בהפקה המתוכננת ולא בהפקות אחרות של 'כרמן'?

"בקהל היו מי שקראו לי 'הרוח הסודית של כרמן', רוח המוות. זו כמובן חוויה שלא תישכח."


דון קרלו, צילום: יוסי צבקר

 
"הכי טוב היה זובין מהטה"
 
ספרי על העבודה ב"דון קרלו" שיתחיל לרוץ כאן בסוף השבוע.

"זו עבודה שמורכבת בעדינות. בכל פעם שאני נזכרת שוורדי בעצמו ניהל 162 חזרות לפני הצגת הבכורה של האופרה, אני נעצרת לרגע לחשוב."

למה צריך כל כך הרבה חזרות?

"כי בדרמה הגדולה הזאת יש מה לעשות. אני מכשירה כאן שני צוותים במקביל, כאשר רובם הגדול של הזמרים לא שרו את האופרה הזאת קודם. הם לומדים כאן תפקידים חדשים. אז צריך לא רק להעמיד את ההפקה אלא ממש ללמד את הרקע, את הסיפור וכמובן את התנועה המשחק והמוזיקה. "

מצד שני זו הפקה שאת מכירה היטב, היא רצה כבר כמה שנים על הבמות.

"נכון. היא החלה לפני שמונה שנים בבית האופרה של בילבאו ומאז עלתה בבתי אופרה נוספים בספרד, סביליה, טנריף, אורביידו וגם בפסטיבל מאג'ו מוזיקלה בפירנצה."    

אם את משווה את כל המנצחים שניצחו עד היום על ההפקה הזאת של דל מונקו ושלך, מי הכי הצליח?

"עד היום? נראה לי מי שהמאסטרו מהטה בפסטיבל בפירנצה היה הכי טוב."  

ידוע שיש שני נוסחים לאופרה. אנחנו נראה כאן את הנוסח האיטלקי השני?

"היו הרבה שינויים, זה נכון, אבל מה שנראה כאן הוא מעין שילוב. ציינתי כבר שאנחנו משתדלים להיות מאד נאמנים לתקופה, והקהל ירגיש את זה כבר בהתחלה. ההפקה שלנו קרובה ביותר לרוח העלילה ההיסטורית המתרחשת בספרד במאה ה-16. כך למשל מעצב התפאורה קרלו צֶ'נטוֹלַוִויניו, שהרבה לעבוד עם פרנקו זפירלי, עשה שימוש ניכר ברישומיו של הצייר ורשם המפות (כרטוגרף) אברהם אורטליוס מן המאה ה-16. הציורים נוכחים כמעין טפטים לארמון המלוכה הספרדי."

במלים אחרות ניתן לומר שהבימוי ב"דון קרלו" הוא קלאסי, סגנונית?

"כן. ולכן חשוב לי שהזמרים, ורצוי שגם הקהל, ידעו את סוג היחסים שבין הדמויות האמיתיות, ההיסטוריות. דון קרלו אוהב את אליזבט, נערה בגיל העשרה שנישאת למלך הספרדי המבוגר ממנה, ואלה נישואיו השלישיים. היא סובלת בחצר הספרדית, וידוע לנו ממקורות אחרים שגם המגע המיני עם המלך היה מסכת ייסורים ממושכת. היא נישאה מתוך חובה למדינה, לאביה. היא ידעה שבזכות הנישואין שלה ישכון שלום בין צרפת לספרד, ולכן יש כאן הרבה אחריות, הרבה פוליטיקה. אהבה אין כאן." 


דון קרלו, צילום: יוסי צבקר

 
התעללות, אלימות ואנורקסיה

מה באשר לדון קרלו עצמו, באיזו מין דמות מדובר?

"לפי המחקרים ההיסטוריים מדובר בילד שאיבד את אמו בגיל צעיר וגדל ללא משפחה. בן שש הוא נשלח לאקדמיות צבאיות, שם לא זכה ביחס אוהד, בלשון המעטה - עונשים בצורה של מקלחות מים קרים וכולי. הוא סבל נפשית ופיזית, וכשהגיע לגיל העשרה היה מאד אלים. הוא ניסה לזרוק אדם ממרומי מבצר, התנפל על סוסים ועקר את עיניהם, טיפס על קיר גבוה כשניסה לפגוש עלמה צעירה ונפל מגובה רב. עם ההיסטוריה האישית הזאת הוא ניצב מול אביו שלא היה רק מלך ספרד, אלא לכאורה האיש החזק ביותר בעולם באותה תקופה. כשהוא כבר מכיר את אליזבט ומגלה יחס טוב אנושי כלפי בת הזוג המיועדת, היא נלקחת ממנו. דיברתי עליו עם פסיכיאטר בלונדון וברור שהוא היה טראומטי. באשר ליחסו לאליזבט, אין כל עדות ליחס רע, להיפך השניים האלה היו חברים, גם בגיל וככל הנראה גם בנסיבות.

"הפעם הבאה שאנחנו נתקלים בו היא בעימות  בטקס האוטו דה פה עם הנציגים מארצות השפלה. במציאות המתועדת המפגש בין מלך ספרד לנתינים מארצות השפלה התרחש באחד האולמות בארמון. שם שלף קרלו את החרב שהסתיר מבעוד יום והתנפל על אביו. אביו, שלא היה חייל מיומן, גם לא יודע מה עושים במצב הזה. חיילי המלך, שוב בשונה מן התיאור האופראי, מצילים את מלך ומשתלטים על דון קרלו. הוא צועק על אביו: 'מה אתה רוצה ממני, אני לא משוגע אני מיואש!' מיואש או לא, הוא נידון למאסר ולהרעבה. אחד האצילים מחליט להמרות את הפקודה ודואג להאכיל את קרלו שרואה את האוכל ומתנפל עליו. בלשוננו הוא עובר הלוך וחזור  ממצב של בולמיה לאנורקסיה - מתכון בטוח לאיבוד שפיות. הוא היה חלש מאד וביקש למות.

"עוד פרט שההיסטוריה מגלה לנו ובאופרה נראה לגמרי אחרת הוא העימות של המלך הספרדי עם נציגי ארצות השפלה. באופרה אלה שישה נציגים שמגיעים לטקס האוטו דה פה ומתייצבים מול המלך הספרדי. ההיסטוריה מדברת על קבלת פנים מכובדת שהמלך ערך להם, וכמה מהם נמנו עם משפחות האצולה בפלנדריה. דרישותיהם נדחות על ידי המלך כמו גם בקשתו של קרלו להיות הנציב הממונה עליהם, והם מבקשים לצאת. אחדים מוצאים את מותם בו במקום בידי חיילי המלך הספרדי, ואלו שמצליחים להימלט מפיצים באירופה את השמועה שהמלך הספרדי הרג את בנו ויורשו."


שרה סקינזי, צילום: מירי שמיר

איך את מצפה שהקהל כאן יגיב לאופרה?
   
"אני מקווה שהקהל שיגיע לכאן יתרגש מן האופרה הנפלאה של ורדי. אם נחזור לרגע לעניין מספר החזרות העצום שעמד לרשות ורדי בשעתו, הרי צריך לציין שהזמרים המודרניים, גם אם הם חסרי ניסיון, מגיעים להפקה עם כישורים גופניים ומוזיקליים מצוינים. הם מסוגלים להתעלות על הקושי וזה מה שחשוב." 
 

במאי: ג'אנקרלו דל מונקו. במאית שותפה: שרה סקינזי, מעצב תפאורה: קרלו צ'נטולאביניה, מעצב תלבושות: חסוס רואיז, מעצב תאורה: וולפגנג פון צובק.

צוות הסולנים: בתפקיד דון קרלו: הטנור הארגנטינאי גוסטבו פורטה והטנור הרוסי סרגיי פוליאקוב, בתפקיד אליזבת: זמרת הסופרן הישראלית אירה ברטמן, בתפקיד רודריגו: הבריטון הספרדי חואן חסוס רודריגז והבריטון הרומני יונוץ פאסקו. בתפקיד פיליפ השני: זמרי הבס הקוריאניים אינסונג סים וסימון לים. בתפקיד אבולי: זמרת המצו סופרן הרומנייה יודית קוטאסי וזמרת המצו סופרן הגיאורגית קטבאו קמוקלידזה, בתפקיד האינקוויזיטור הגדול: זמר הבס האוקראיני איבגן אורלוב וזמר הבס הגיאורגי ג'ורג' אנדגולאדזה. בתפקיד הנזיר: זמר הבס האיטלקי קרלו סטריולי וזמר הבס הישראלי ולדימיר בראון.

כמו כן ישתתפו בהפקה הסולנים הישראליים איתן דרורי, אשרי שגב, טל ברגמן, טל גנור, טלי קצף, טל גנור, עודד רייך, יאיר פולישוק, גבריאל לובנהיים, אנטון אלכסייב, רועי סרוק ואנטולי קרסיק. בנוסף לסולנים מהארץ והעולם ישתתפו גם מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר ותזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון וכן עשרות שחקני האופרה הישראלית.

האופרה תעלה ב-9 במרץ 2018 ב-13:00, ב-10, 11, 13 ו-14 במרץ ב-20:00, ב-16 במרץ ב-13:00, 19-17 במרץ ב-20:00, 2- במרץ ב-18:00, 22 במרץ ב-20:00 ו-23 במרץ ב-13:00 בבית האופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מחירי כרטיס: 438-192 ש"ח. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-6927777 או באתר האופרה


 לרכישת כרטיסים