במסיבת עיתונאים שנערכה ביום שישי האחרון בפסטיבל קאן הוכרז על ההכנות לצילומי הסרט "פלייאוף", בהשראת סיפור חייו של מאמן הכדורסל רלף קליין ז"ל, בבימויו של ערן ריקליס ובכיכובו של דניאל יוסטון.

הסרט יצולם החל מסוף יוני בגרמניה ובישראל בקופרודוקציה ישראלית/גרמנית/צרפתית. תקציב הסרט, 25 מיליון ש"ח, הוא התקציב הגבוה ביותר שניתן אי פעם להפקה ישראלית.
 
מלבד דני יוסטון ("רובין הוד", "הגנן המסור"), ישחקו בסרט גם אמירה קסר, מקס רימלט, הנס זישלר ומארק וושק. תסריטאים: גדעון מרון, דוד אקרמן; צלם: ריינר קלאוסמן; מפיקים: משה אדרי, לאון אדרי, מיכאל שרפשטיין.
 
על הסרט                                 
 
השנה היא 1982. שנה לפני כן זוכה מכבי תל-אביב באליפות אירופה. היא נמצאת בשיאה וכך גם המאמן שלה מקס - המהגר שהפך לסיפור הצלחה, מודל לחיקוי, לסמל הלאומי, הילד שהגיע לארץ כניצול שואה חסר כל, התגבר על הקשיים והפך לישראלי האולטימטיבי.
 
בעקבות הצלחתו המקצועית, מקבל מקס הזמנה לבוא לגרמניה ולאמן את הנבחרת הלאומית שלה. כל חייו סובבים סביב הכדורסל. המשחק עבורו הוא חזות הכל, מפלט מעברו, מרגשות האשם, מהשדים הרודפים אותו, מאמו, אישה קטנה ואמיצה, שהצליחה לחלץ אותו ואת אחותו בדרך לא דרך מהתופת, וזאת לאחר שאביהם יצא בוקר אחד מהבית לאחר ריב עם הילד מקס, נתפס על ידי הגסטאפו ולא חזר.

"פלייאוף". צילום: יח"צ
 
הציבור והתקשורת מתקשים להבין כיצד הסמל הישראלי עומד לשתף פעולה עם האויב הכי גדול שקם לעם היהודי, וכאילו לא די בזה, אסתר (80), אמו הקשישה והחולנית, מאיימת במותה אם בנה יעז לשים את כף רגלו במקום שלקח מהם את הכל.
 
מקס לא נרתע, להפך. "מי שחי בעבר אין לו עתיד!", הוא עונה שוב ושוב למבקרים אותו. "אני כאן כדי להעלות את נבחרת גרמניה לאולימפיאדה, העבר לא רלוונטי ולא מעניין". בטוח בעצמו ובדרכו הוא משאיר את אשתו וילדיו לעמוד אל מול הסערה הציבורית, ומגיע לפרנקפורט, עיר ילדותו, בפעם הראשונה מאז עזב אותה כילד.
 
 תומאס, הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, מתקשה לקבל את מרותו של המאמן הזר, ויוצא כנגדו, ומה שמתחיל כמחאה כמעט שקטה מצידו כנגד המאמן, סוחף איתו את שאר השחקנים, וגורם למשבר אמון המעיב על סיכויי הנבחרת לעמוד במשימה ולהגיע לאולימפיאדה.
 
מקס יוצא עם צוות של הטלוויזיה הגרמנית "לכתבת שורשים", בסופה הוא מגיע לבית ילדותו. בדירה הוא מוצא אם ובתה, דניז (37) וסמה (15), אשר הגיעו לפרנקפורט מתורכיה, כדי לאתר את הבעל והאב שהגיע לעיר שנתיים לפני כן, כעובד זר, ועקבותיו אבדו.
 
בעקבות המפגש עם האם ובתה, הוא נחלץ לעזרתן, ויוצא איתן למסע בעקבות הבעל הנעדר. המסע הזה הופך למסע פנימי שלו עצמו, ודרכן הוא מצליח לראשונה להתבונן אל תוך נשמתו, ואף לגלות פרטים על ילדותו, השונים לחלוטין ממה שסיפרו לו כל חייו. כל זאת במקביל למאבק שהוא מנהל להצלת חיי המשפחה שלו, והקריירה המקצועית שלו.
 
ערן ריקליס
 
במאי, תסריטאי ומפיק. בוגר בית הספר הלאומי לקולנוע בביקונספילד, אנגליה (1982). למד בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב.

סרטו האחרון הוא "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2010) על פי ספרו של א.ב. יהושע. ב-2008 יצא סרטו "עץ לימון", שזכה בפרס הקהל בפסטיבל ברלין 2008 ובפרסים נוספים ברחבי העולם. ב-2004 יצא למסכים "הכלה סורית", שזכה ב-16 פרסים בינלאומיים, כולל פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מונטריאול, ופרס חביב הקהל בפסטיבל לוקרנו.
 
סרטיו הקודמים של ריקליס כוללים את הסרט עטור הפרסים "גמר גביע" (1992, הוצג בונציה, ובפורום בפסטיבל ברלין), "זוהר" (1993, שובר קופות בישראל בשנות ה-90), "פיתוי" (2002), "צומת וולקן" (2000), וסרטו הראשון "ביום בהיר ניתן לראות את דמשק" (1984).
 
ריקליס ביים עשרות שעות של דרמה טלוויזיונית ("סיבת המוות רצח", "המשאית", "ייסורי אפריים" ועוד) ושל סרטים דוקומנטריים ("וגבול נתן", "הפואטיקה של ההמונים") ומאות סרטי פרסומת. כמפיק היה מעורב בהפקת הסרטים "שלוש אמהות", "מוקי בועירה", "מירל" ועוד.