במסגרת "סולנים בסערה", אירועי המוזיקה הקאמרית של מוזיאון תל-אביב לאמנות, יופיעו במקום סולני הסינפונייטה הישראלית באר שבע עם הכנרים סרגיי אוסטרובסקי וירון פרנסקי והצ'לנית כריסטינה רייקו קופר (ארצות הברית).
 
בתכנית: קארל פיליפ עמנואל באך - קונצ'רטו בלה מז'ור לצ'לו ולתזמורת כלי קשת; מוצרט - קונצ'רטו מס' 3 בסול מז'ור לכינור ולתזמורת ק. 216 וכן קונצ'רטו מס' 4 ברה מז'ור לכינור ולתזמורת ק. 218; ארכאנג'לו קורלי - קונצ'רטו גרוסו אופוס 6 מס' 8 בסול מינור.
 
על היצירות
מאת אורי יעקב
 
קארל פיליפ עמנואל באך - קונצ'רטו בלה מז'ור לצ'לו ולתזמורת כלי קשת  
בהשוואה לימינו, גישתם של המוזיקאים בני המאה ה-18 לסוגיית בחירת הכלים לביצוע יצירות הייתה חופשית וליברלית יותר. המלחינים רכשו מיומנויות מגוונות של עיבוד החומרים שכתבו למגוון גדול של כלים, והעיבוד מכלי אחד למשנהו היה מלאכה שגורה ביותר. דוגמה מעניינת לתפיסה מוזיקלית זו ניתן למצוא בקונצ'רטים פרי עטו של קארל פיליפ עמנואל באך, בנו השני של יוהאן סבסטיאן באך.
 
קפ"ע באך היה מלחין ונגן מקלדת מחונן, ובשנת 1753 יצא לאור ספרו "האמנות האמיתית של הנגינה בכלי מקלדת", חיבור תיאורטי מכונן באותה תקופה בכל הנוגע להתפתחות האידיומטית בכתיבה לכלי מקלדת וכן בהגדרת המאפיינים הסגנוניים היחודיים של תקופת המעבר בין הבארוק המאוחר לבין הקלאסיקה של המחצית השנייה של המאה ה-18.
 
כמלחין ונגן צ'מבלו בחצרו של פרידריך הגדול מלך פרוסיה כתב שורה ארוכה של קונצ'רטים לצ'מבלו אותם ביצע בעצמו. לכמה מן הקונצ'רטים ערך שלוש גרסאות מקבילות לשלושה כלי סולו שונים: צ'מבלו, צ'לו וחליל, ובמקרים בודדים אף לאבוב.
 
קפ"ע באך ייעד יצירות זהות לשלושה כלים שונים כל כך ובעלי מאפיינים אידיומטיים ייחודיים, קודם כל בגלל צרכים פרקטיים. לצידו של פרידריך הגדול, שהיה בעצמו חלילן מעולה, פעל בחצר המלך בפוטסדאם גם החלילן והמלחין הנודע יואכים קוואנץ, ששרת כמלחין החצר. בנוסף, ידוע שבפרוסיה פעל באותם ימים גם צ'לן וירטואוז שהיה מקורבו של המלך. קפ"ע באך נדרש לספק קונצ'רטים לנגינתם של סולנים אלה.
 
כיום, רק בחלק מן המקרים ידועים לנו פרטים לגבי הכלי המקורי לו הוקדש כל אחד מן הקונצ'רטים. בין מקורות המידע הבודדים שכן נתגלו, בספריית הקולג' המלכותי בבריסל נמצא אוסף של קדנצות מקוריות ל-70 קונצ'רטים מאת קפ"ע באך. כל הקדנצות כתובות בשתי חמשות, מה שמצביע על כך שהביצוע היה בצ'מבלו. למרות שרוב הקדנצות נכתבו עבור קונצ'רטים שיועדו במקורם לצ'מבלו, ליד הקדנצות לכמה מן בקונצ'רטים כתוב "קונצ'רטו לצ'לו", מה שמעיד על כך שדווקא הצ'לו היה הסולן המקורי.
 
מבחינה סגנונית, הקונצ'רטים עדיין בנויים לפי עקרון הצורה הבארוקי של הקונצ'רטו גרוסו. עיקרון זה מבוסס על חלוקת התזמורת לשתי חטיבות - חטיבת סולנים (קונצ'רטינו) והחטיבה התזמורתית המלאה (ריפיינו), תוך יצירת יחסי גומלין של תחלופה בין שתי החטיבות. יחד עם זאת, הכתיבה הקונצ'רטנטית של קפ"ע באך מתאפיינת בגיוון הרמוני ומוטיבי נרחב יותר מזה שמאפיין את מלחיני הבארוק שקדמו לו, ובדומה לכתיבה הקונצ'רטנטית של אביו, ישנן גם לא מעט חריגות מן המבנה הבארוקי הבסיסי.
 
מוצרט - קונצ'רטו מס' 3 בסול מז'ור לכינור ולתזמורת ק. 216 וקונצ'רטו מס' 4 ברה מז'ור לכינור ולתזמורת ק. 218
בעת מספורו הכרונולוגי של מכלול יצירות מוצרט בידי לודוויג ריטר פון קכל, הגיע המוזיקולוג האוסטרי למסקנה שמוצרט העלה על הכתב את חמשת הקונצ'רטי לכינור באותה השנה - 1775. סקירה של חמשת הקונצ'רטי בזה אחר זה חושפת עולם כמעט בלתי נתפס של התפתחות טכנית, קומפוזיטורית וסגנונית.
 
ההסבר שניתן בזמנו להתפתחות המופלאה הזו היה שבאותה שנה מוצרט התמקד לראשונה בנגינה בכינור, וההתקדמות בכתיבה חפפה את התקדמותו האינסטרומנטלית המטאורית של הגאון הצעיר. בהמשך התגלו עובדות ביוגרפיות חדשות שהוכיחו כי את הקונצ'רטו הראשון, הפשוט במיוחד מבחינה טכנית ובעל השפעות סגנוניות בארוקיות, מוצרט כתב עוד ב-1773, וגם הקונצ'רטו השני נכתב ככל הנראה בסוף שנת 1774. שלושת הקונצ'רטים 5-3 אכן נכתבו באותה שנה, והם גם המנוגנים יותר כיום מעל במות הקונצרטים.
 
פרט נוסף המעמיד את המיתוס שהפך רווח בסימן שאלה הוא חוסר הבהירות בדבר זהות הנגן עבורו נכתבו היצירות. ייתכן שמוצרט כתב את הקונצ'רטים לנגינה לעצמו, אך סברה הגיונית יותר אומרת כי שלושת הקונצ'רטים המאוחרים שבהם נכתבו בעבור ידידו אנטוניו ברונטי, כנר וירטואוז שכיהן במשרת הנגן הראשי בתזמורת של זאלצבורג.
 
למרות הניסיון להפריך את המיתוס, עדיין חשוב לציין כי בין כתיבת הקונצ'רטו השני לשלישי מפרידים כנראה רק שלושה חודשים, וקשה להתכחש לכברת הדרך המפרידה בין שתי היצירות. אלפרד איינשטיין, מהידועים שבחוקרי מוצרט, כתב על כך: "את שהתרחש במהלך שלושת החדשים הללו לא נוכל להסביר. באופן פתאומי ישנו עומק חדש בשפתו של מוצרט. במקום אנדנטה יש כאן אדאג'ו שנדמה כי נפל עלינו היישר מגן-עדן".
 
הקונצ'רטו השלישי אמנם פחות וירטואוזי ומבריק באופיו משני הבאים אחריו, אך הוא בעל עושר מלודי רב ואיכויות אינטימיות יוצאות דופן. נהוג לראות בו את הקונצ'רטו הגדול הראשון של מוצרט, בו נחשפת לראשונה יכולתו להביא את עולם האופרה העשיר והססגוני אל תוך הז'אנר האינסטרומנטלי המובהק כל כך. הפרק הראשון עשיר במלודיות ורחב יריעה ביחס לכל פרקי הקונצ'רטו שמוצרט כתב קודם לכן, סימפוני כמעט.
 
הפרק השני, אותו ציין איינשטיין בדבריו, הוא אכן פרק שמימי וקסום. ניתן לזהות בו חידוש בתחום התזמור, כאשר אך ורק בפרק הזה מחליפים שני חלילים את שני האבובים הקבועים בהרכב התזמורת הסטנדרטי של אותה תקופה. הפרק השלישי מתאפיין בשימוש במלודיות בעלות זיקה עממית חזקה. יוצא דופן הוא שילובה של אפיזודה המנוגנת בטמפו חדש, איטי יותר ובאופי מנוגד. היצירה אף נחתמת באורח לא שגרתי, באקורדים חרישיים המנוגנים על ידי כלי הנשיפה בלבד.
 
לעומת הקונצ'רטו השלישי, הקונצ'רטו הרביעי ברה מז'ור הוא כבר יצירה וירטואוזית ומבריקה יותר. הבחירה של מלחינים ידועים רבים, בהם בטהובן, ברהמס, צ'ייקובסקי, פרוקופייב וסטרווינסקי בסולם רה מז'ור כסולם מרכזי לקונצ'רטים לכינור פרי עטם אינה מקרית. בסולם זה הכינור מצלצל במלוא טבעיותו ומהדהד היטב, בין השאר בשל ריבוי המיתרים הפתוחים.
 
בפרק הראשון מוצרט מרבה להשתמש ברגיסטר הגבוה של הכינור, גישה חדשה לעומת הקונצ'רטים הבארוקיים. בפרק המסיים של הקונצ'רטו מוצרט יוצר תחלופה בין שני חומרים מנוגדים המבוססים על חומרים השואבים את השראתם ממחולות הגאבוט והג'יג הבארוקיים שמקורם עממי. כמו בפרק הסיום של הקונצ'רטו השלישי, גם כאן התוצאה מפתיעה בחדשנותה, דווקא תוך שימוש מובהק בתכנים מוזיקליים מוקדמים ופולקלוריים.

סרגיי אוסטרובסקי, כריסטינה רייקו קופר

ארכאנג'לו קורלי - קונצ'רטו גרוסו אופוס 6 מס' 8 בסול מינור
כאשר המונח קונצ'רטו מוזכר מיד אנו חושבים על הז'אנר המוכר מן המאות ה־18 וה־19, דוגמת הקונצ'רטים לפסנתר של מוצרט או הקונצ'רטים לכינור של מנדלסון וצ'ייקובסקי. אולם במקורו המונח קונצ'רטו חמקמק ובעל משמעויות רבות – מדריגל של מונטוורדי, מוטט של היינריך שיץ וקנטטה של באך, כולם זכו להקרא על ידי מלחיניהם "קונצ'רטו". למעשה, אין כל קשר סגנוני או מבני בין קונצ'רטו של באך או הנדל לבין קונצ'רטו של סיבליוס או שנברג. נהוג לחשוב שהמילה קונצ'רטו פירושה "תחרות", אך למעשה משמעות המילה הרווחת יותר באיטלקית היא דווקא נגינה יחדיו, בהרמוניה. גם באנגלית יש למילה משמעות זהה (to play in concert).
 
כיום יש בידינו פרטים מועטים על אודות חייו המוקדמים של ארכאנג'לו קורלי, אך ידוע כי היה בן למשפחה מבוססת ושאת חינוכו המוזיקלי הראשוני קיבל מכומר בעיירת הולדתו פוזיניאנו. לאחר מכן עבר ללמוד באקדמיה פילארמוניקה בבולוניה, וב־1675 עבר לרומא והופיע בתור כנר, כסולן ובהרכבים. ברומא קורלי עבד בשירותם של פטרונים כמו המלכה כריסטינה משוודיה והקרדינלים אוטובוני ופאמפילי. מוזיקאים מעטים זכו לתמיכה בוטחת ונדיבה כל כך כפי שהייתה לקורלי מצד פטרונים אלה.
 
את הקונצ'רטי גרוסי אופוס 6 הלחין קורלי במהלך 25 השנים האחרונות לחייו. רק בשנת 1712 ערך את הקונצ'רטים מחדש בהתאם לצווי האופנה באותה העת, וקיבץ אותם לאופוס אחד במטרה להוציאם לאור. בשנת 1714, שנה לאחר מותו, הודפס לראשונה האופוס בהוצאתו של Estienne Roger שבאמסטרדם, ומשם התפרסמה המוזיקה של קורלי בכל רחבי אירופה.
 
האופוס בנוי מחלוקה לשני סוגים של קונצ'רטים. הסוג הראשון בנוי בצורת sonata da chiesa (סונטה כנסייתית) – ארבעה פרקים או יותר, המסודרים תוך התבססות על עיקרון של ניגוד אחד לשני במובנים של מהירות ומרקם. הסוג השני בנוי בצורתsonata da camera  (סונטה קאמרית), הידועה גם בשמה הרווח יותר סוויטה, והיא מקבץ של מחולות מן התקופה.
 
מבחינת ההרכב לו מיועדים הקונצ'רטי-גרוסי, העיקרון הבסיסי הוא חלוקה של הגוף המבצע לשתי חטיבות: חטיבת הקונצ'רטינו (הסולנים) שבה שני כינורות וצ'לו וחטיבת הריפיינו שהיא למעשה תזמורת כלי קשת בתוספת חטיבת קונטינואו. המלחין יוצר תחלופה של נגינה בין שתי הקבוצות ובכך נוצר אפקט של שיח ביניהן.
 
הקונצ'רטו אופוס 6 מספר 8 בסול מינור מאת קורלי בנוי במבנה הסונטה הכנסייתית, והניגודיות בין הפרקים השונים מודגשת בו מאוד. בניגוד לרוב הקונצ'רטים ה"כנסייתיים", הוא בן שישה פרקים ולא ארבעה. פרק הסיום שלו חריג במיוחד, וכותרתו היא "פסטורלה", ז'אנר ריקודי-כפרי מובהק. קורלי הוסיף כותרת משנה לקונצ'רטו - "נכתב לרגל ליל חג המולד", כותר יוצאת דופן בכל הנוגע ליצירות אינסטרומנטליות. למרות שאין ודאות בדבר, הקונצ'רטו נכתב ככל הנראה סביב שנת 1690, בהזמנתו של פטרונו החדש דאז של קורלי, פייטרו אוטובוני, ובוצע באותה שנה.
 
הקונצרט יתקיים ביום שני, 21 ביוני 2010, בשעה 21:00 במוזיאון תל-אביב לאמנות. כרטיס: 120 ש"ח. הנחות לגמלאים, מנויי המוזיאון, תלמידים וסטודנטים. חיילים במדים – חינם על בסיס מקום פנוי. להזמנות: 03-6077070.