האמן האמריקאי דיוויד לה שאפל יגיע בשבוע הבא למוזיאון תל-אביב לאמנות להרצות על יצירתו. ההרצאה מתקיימת במסגרת תערוכתו של האמן, "צילום פופ פוסטמודרניסטי", שנפתחה במוזיאון ביום חמישי האחרון (22 ביולי 2010).
 
אחרי ההרצאה תיפתח תערוכתו של לה שאפל לקהל. אוצרת התערוכה: נילי גורן.
 
דיוויד לה שאפל
(מדברי האוצרת נילי גורן)
 
דיוויד לה שאפל מוכר בעולם ובארץ כצלם, כבמאי סרטי תעודה וכאמן וידאו, שסגנונו הצבעוני, המלוטש והמוחצן נוטף חושניות, פנטזיה והרפתקאות אפלות, עמוס בדימויים פופולריים ונגישים ומתקשר עם קהל רחב ומגוון.
 
עבודותיו הודפסו על שעריהם של עשרות מגזינים מובילים בתחומי האופנה והבידור, והוא עצמו מילא תפקיד משמעותי בקידומם של מותגים יוקרתיים, כגון דיזל, נוקיה, טומי הילפיגר ועוד, וצילם מאות סלבריטאים, שהוצגו אצלו תמיד באופן פרובוקטיבי, בדרך כלל בעירום, מלא או חלקי.
 
אמנם העירום בתצלומים נועז, אך חשיפתו אינה נובעת מאצבע קלה על ההדק ואף לא מניסיון להפתיע ולזעזע. גם בצילום המסחרי שלו משלב לה שאפל ביקורת המופנית אל שיטת השיווק, שמושאיה הם כל השותפים לכינון השיטה, לרבות קהל היעד (הן של המוצר המשווק והן של התצלום כאובייקט), ואף הצלם עצמו כמייצר הפתיון של מזימת המכירה.
 
לה שאפל אינו מקדש את הפן הארוטי לשם סיפוק יצר מציצנות או סקרנות של קהל צופים ומעריצים, אלא חוגג את החופש להשתמש בו דווקא על מנת לשחרר את ייצוג הגוף, בעיקר הגוף הנשי, מן ההקשר הפורנוגרפי, מפרשנות מוטעית ומהקישור הבלתי נמנע בין עירום לחטא ומן החיבור המכני בין תשוקה ותאווה לבין סיפוק מיני, ניצול או השפלה.

 
עבודה של לה שאפל (תמונת יח"צ)
 
בתערוכתו הראשונה בישראל, במוזיאון תל-אביב לאמנות, מופיע מעט מאוד עירום, והוא משמש למסירת רעיון ולא לקידום מכירות. במסגרת התערוכה מוצגים שרידים ספורים בלבד מאותו גוף עבודות מוכר ומאותן איקונות הוליוודיות מצולמות.
 
יוצאי דופן בהקשר זה הם שלושה תצלומי ענק של מייקל ג'קסון, בשניים מהם מתנהל דיון מפורש עם המוות: באחד, דמותו של הזמר מוטלת שמוטה בזרועותיו של גבר, הממלא את מקומה של מריה; באחר נראה ג'קסון כמלאך מיכאל המכניע את השטן. את אישיותו השנויה במחלוקת של מייקל ג'קסון מציב לה שאפל הרחק מן הרכילות העסיסית ומאחוזות הפאר והאימה, בשלושה דימויים המסיטים את הדיון באגדה, שאפפה את סיפור חייו המורכב של הזמר וממשיכה להלך מסתורין סביב סיפור מותו, להקשר חדש, רליגיוזי.
 
רוב המצולמים בתערוכה אינם שחקנים, זמרים או אושיות מעולם הזוהר, אלא דוגמנים, אשר דווקא אלמוניותם מאפשרת לייצג ביקורת חפה מהטפת מוסר רכילאית, משיוך לאישיות ספציפית או לאפיזודה מדוברת, ופונה לתוכן מוסרי חברתי שיש לו שיג ושיח עם החיים ועם עולם האמנות.
 
לה שאפל נחשב, במידה מסוימת, כאאוטסיידר הן בעולם האמנות והן בעולם הצילום המסחרי. הוא נוטה להוסיף למוצר המשווק רעיונות חתרניים והיבטים בלתי שגרתיים. הוא יוצר חריג בתחום הפרסום, בין היתר משום שבעבודותיו הוא מרבה לשלב מטאפורות עמוסות מוסר השכל, מוטיבים דתיים ואלמנטים מוכרים מיצירות מופת של גדולי האמנות מאז ימי הביניים ועד ימינו. הוא נמנע מלשון המעטה אקדמית ומהחדרה מושכלת של הטפה צינית לדיונים ערכיים בתיאוריה עכשווית.
 
עם זאת, הוא אינו מנופף לראווה בהעדפתו הברורה לשפה יומיומית עמוסה בסמלים שגורים ובדימויים קלישאיים, אלא פשוט משתמש בה בחופשיות יצירתית מסוגננת, עשירה ונוקבת. הוא מביים סצנות פרועות וסיפורי הרפתקאות אפלים, גדושים בדימויים ובהתרחשויות, המוצבים בשוט אחד על פני הפריים כולו, חלקם מצריכים יותר מצפייה אחת. יצירתו של לה שאפל משופעת הומור ולעתים אף אירוניה, אך היא נטולת ציניות לחלוטין.

 
עבודה של לה שאפל (תמונת יח"צ)

לה שאפל גדל והתחנך בסביבה אמנותית שניצלה עד תום את חופש הביטוי הוויזואלי ואת פריצת גבולות המוסר והצנזורה. עם זאת, גישתו אינה מתכתשת עם קהות החושים שאליה הובילה חירות הדימוי. תחת זאת היא פונה לחירות המטאפורה. הוא מבקש להחזיר את הקהל, את הפרטים בחברה, ממעמדם כמסמנים או כרכיבים בשיח הסמיוטי, להווייתם האנושית כשותפים פעילים בשיח, ולא כנושאים הנדונים בו.
 
לה שאפל משלב ביצירתו נרטיבים דתיים, שלאורך ההיסטוריה הוחדרו לאמנות מטעם הכנסייה ונועדו להטיף ולהאדיר את כוחה. הוא בוחר לעסוק בפן הסובלני של הדת, ולהתרכז בדרשות המטיפות לאהבה, למחילה ולקבלת האחר. באמצעות גרסאות חדשות ליצירות מקוריות הוא מייצר אמירה רעננה משלו. ערבוב של קיטש עם פורנו-שיק, המשלב בפריים אחד את הוליווד עם הברית החדשה, ומחבר בין קומיקס לבארוק ובין סטיות אפלות לטבע אנושי רך ופגיע.
 
לה שאפל מבקש להתייצב אל מול הצביעות והמוסר הכפול ביחס למיניות, באמריקה בפרט, ולפרוץ את הגישה השמרנית, המקבלת ומעודדת ניתוחים פלסטיים ועיצוב מחדש של הגוף על פי קודים מקובלים של יופי, בעוד השפה הטרנסקסואלית וניתוחים לשינוי מין עדיין זרים לה ומעוררים בה פלצות.
 
לה שאפל, כמתעד חשוב של תרבות הפופ, משלב בגישתו גם הערה על אמנות הפופ, ומספק למושג זה פרשנות חדשה. 
   
ההרצאה תתקיים ביום ראשון, 1 באוגוסט 2010, בשעה 20:00 במוזיאון תל-אביב לאמנות. כרטיס: 50 ש"ח. להזמנות: 03-6077020.