השחקן עמוס לביא נפטר אתמול (שלישי) בבית החולים איכילוב לאחר שסבל בחודשים האחרונים מסרטן ריאות. לביא היה בן 57 בלבד במותו, היה נשוי בעבר לשחקנית אוולין הגואל והשאיר אחריו ארבעה ילדים מארבע נשים.

לביא יובא למנוחות היום יום רביעי, 10 בנובמבר 2010 בשעה 15:30 בבית העלמין ירקון שער "החסד". ארונו יוצב בתיאטרון "הבימה", באולם אריסון סעדיה גאון 7 תל אביב, בשעה 14:00 בצהריים והקהל יוכל להגיע למקום ולחלוק לו כבוד אחרון. 
   
לביא היה אחד השחקנים העסוקים והאהודים בישראל. מאז שנות השמונים, עת סיים את בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים השתתף בעשרות הצגות, סרטים וסדרות טלווויזיה.

בשבועות האחרונים היה בעיצומן של חזרות להצגת תיאטרון הבימה "כי בנו בחרת" מאת יוכי ברנדס. במהלך החזרות חש ברע וכעבור כמה ימים חלה הדרדרות במצבו והוא הגיע אל בית החולים.

את ההצגה "כי בנו בחרת ביים איציק ויינגרטן שאמר היום: "את עמוס פגשתי לראשונה לפני שנים רבות  בחזרות להצגה "מחלקה 3 כיתה 1, אותה ביימתי ומאז לא הזדמן לנו לעבוד יחד אבל היינו חברים טובים. התרגשתי מאוד לקראת העבודה המשותפת עם עמוס, לאחר כל כך הרבה שנים. עמוס היה אדם אציל וצנוע ושחקן חכם ומוכשר מאין כמוהו. זו אבידה גדולה לתיאטרון הישראלי".

אודליה פרידמן מנכ"לית תיאטרון הבימה ספדה: "עמוס היה שחקן נשמה ואדם משכמו ומעלה, הוא החל את דרכו בתיאטרון הלאומי ולצערנו הרב גם סיים אותה אצלנו. חזרתו של עמוס לבין שורות תיאטרון הבימה לאחרונה, הייתה בעבורנו שמחה גדולה. קשה להאמין שהוא איננו עוד עמנו, זו אבידה גדולה לתרבות הישראלי יהי זכרו ברוך".

עמוס לביא (2010-1953)
 
נולד ב-1953 בלוב ולאחר שעלה עם משפחתו לארץ התגורר בקריית גת. אביו, שעבד כמוהל ושוחט, נפטר כשבנו היה בן שבע בלבד.  במהלך מלחמת יום הכיפורים שבה שירת לביא במילואים, הוא לקה בהלם קרב. במהלך השיקום הוצע ללביא ללמוד משחק. בראשית שנות השמונים, סיים לימודי משחק בסמינר הקיבוצים.

סרטו הראשון היה הדרמה "מעגלים" (1980). כעבור שנתיים (1982) שיחק בסרט "אות קין" בבימוי אורי ברבש. בשנת 1983 שיחק בסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו", מאת אמנון שמוש. בשנים הבאות שיחק בין השאר בסרטים "בנות", "פלאש", "החולמים", "חימו מלך ירושלים", "זרים בלילה", מנת יתר", וכן בכמה סרטים אמריקאיים –ישראליים ביניהם "דד ליין", "אהבה אסורה" ו"המומיה חיה".

ב-1993 שיחק בסרט "שחור" ותפקידו זה זיכה אותו בפרס אופיר. בשנות התשעים הופיע בסרט הטלוויזיה של דורון צברי "האח של דריקס", בסדרת הטלוויזיה "המונה דופק", בסרט "קשר דם" ובסרטו של משה מזרחי "נשים" שזיכה אותו בפרס אופיר נוסף לתפקיד הראשי.

עוד בשנות התשעים השתתף בין השאר במיני סדרה "קו 300" בסרטים "מסוכנת", "אביו", "קרקס פלשתינה" שעליו זכה בפרס אופיר שלישי על תפקיד משני ובסדרות וסרטי טלוויזיה ביניהם "פרנק סינטרה מת", אישה באפור", "סיטון" ו"תמונות יפואיות".

בתיאטרון הופיע לביא ברוב התיאטראות בארץ. רשימה חלקית של ההצגות שבהן השתתף: בתיאטרון באר שבע הופיע בתפקיד ראשי בהצגה "ירח שחור", "איך למדתי לנהוג", גשם שוטף", "רישיון לחיות", "אצבע אלוהים". כמו כן הופיע בהצגות "פוטו בגדד", "המתחזה", "החטא ועונשו", "אשת האופה", "המלאך הכחול", הוא הלך בשדות".
 
בתיאטרון החאן הופיע בהצגות "ציד עכברושים", אגממנון"; בתיאטרון הבימה: ב"מחלקה 3 כיתה 1", מחזור ו` עד מוות", סנג`ר", מאחורי הגדר", "טירונות", עולה"; בתיאטרון בית ליסין: "יצרים", טנזי", "המלך", "בן חור", "תפוחים מן המדבר"; בתיאטרון צוותא: ב"שדות החיטה הניצחיים", "נגמל סיפור חיים".
 
בשנות האלפיים שיחק בסדרות טלוויזיה רבות ביניהן "תיק סגור", הטלנובלה החרדית הראשונה "החצר", "כתב פלילי", "האי" ו"15 דרקות". כן הופיע בסרטיו של עמוס גיתאי "עלילה" ו"הארץ המובטחת", ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, ובסרטים "מלך של קבצנים", "כבוד", "טאהרה", "דיסטורשן" ועוד.
 
לא רבים יודעים שלביא גם פעל כמעצב אמנותי במשך השנים בסרטים "הקיץ של אביה", "עץ הדומים תפוס", "הבריחה", "הלוחם האחרון" ועוד וכן עבד במחלקת הסאונד של "סוף העולם שמאלה" ו"הכוכבים של שלומי" וכמלחין ב"פלאש".