בעקבות פניית מינהל תרבות לציבור בנושא תיקון הקריטריונים לתמיכות התיאטרון פרסמו בימאים, מחזאים, שחקנים ויוצרים מכתב פומבי לשרת התרבות והספורט לימור לבנת ובו הם מבקשים להגדיל את התמיכה בתיאטרון תוך שמירה על קריטריונים אמנותיים ואיכותיים גבוהים. בין החותמים: מיקי גורביץ, עודד קוטלר, ליא קניג, נתן דטנר, גילה אלמגור, משה איבגי ועוד רבים.

להלן מכתב האמנים: 
  
  
עולם התיאטרון לאן? 

                           
אנו, בימאים, מחזאים, שחקנים ויוצרים בתחום התיאטרון כותבים את השורות הללו מתוך כאב ומתוך דאגה אמיתית לעתיד התיאטרון והתרבות בישראל.
 
אנחנו רוצים לתאר תחילה את מצב התיאטרון הרפרטוארי כיום כפי שמצטייר בעינינו. בשנים האחרונות הפך התיאטרון הרפרטוארי לתיאטרון שחושב מסחרי.   בשל היותו תלוי במימון עצמי גבוה, החשיבה היא לרוב כמותית: יותר הצגות, יותר הרצות,  יותר כוכבים וכמובן יותר כסף. הצגת התיאטרון הפכה להיות "מוצר מדף" וככזאת מטרתה היא – למכור.
 
מאז ומעולם, התיאטרון הוא בראש ובראשונה מדיום חברתי. משחר ההיסטוריה, התכנסו אנשים  ובעזרת כלים אומנותיים דנו בענייני עירם, התיאטרון היה מקום מפגש אמיתי של דעות ורעיונות. הנפש האנושית פרחה וקיבלה על הבמה ביטוי לצדדים הכי עמוקים שלה. 

אנחנו מאמינים שתפקיד האומן הוא להראות לחברה היכן נמצאים "בורות המים" שלה, היכן המקורות שלה, היכן הקונפליקטים, היכן הסכנות והיכן ההזדמנויות. האומנות אינה רק כלי בידורי אלא אמצעי אמיתי של חברה לשאול את עצמה שאלות ולבחון את עצמה במראה.
  .
אלא שכיום, בבואנו ליצור יצירה חדשה לרוב לא נשאלות השאלות האם זה רלוונטי? האם זה אמיץ? האם זה מעורר? האם זה נועז וחדשני? אלא: האם זה ימכור.

מדוע הצגה צריכה לרוץ 300 או 400 פעם? מה נשאר מההצגה אחרי 400 פעם? מה נשאר מהרוח של ההצגה? מה נשאר מהתפאורה? מה נשאר מהשחקן? האם במסעדה נסכים שיגישו לנו אוכל לא טרי? אז למה אנחנו מגישים את זה לקהל שלנו?
 
כמו בכל העולם הצגה יכולה לרוץ כמה חודשים וזהו, זה היופי והכוח של התיאטרון, הזמניות והחד-פעמיות שלו. האנרגיה והמשאבים צריכים להיות מגוייסים לאיכות, לשפה, לתוכן, לאמירה, לצורה ולא לכמות ההרצות. אם להצגה יש ביקוש מה טוב, אך זה איננו יכול להיות הפרמטר המרכזי. יצירה אינה עסק בטוח ואסור לה שתהפוך להיות כזאת, האומן חייב לקחת סיכונים וכל הזמן להרחיב את הגבולות של עצמו, אחרת האומנות דורכת במקום.   

הצגה גם אינה טלוויזיה, היא מופע חי שמתרחש בחלל ספציפי. הפוטנציאל של שימוש בחלל הוא אין סופי ותורם רבות לחוויה התיאטרונית. למרות זאת בבואנו ליצור תפאורה השאלה הראשונה הנשאלת – האם זה נכנס במשאית? היכלי התרבות וועדי העובדים הפכו להיות גורם משמעותי מדי בקביעת הרפרטואר שלנו, כולל קביעת הקאסט התפאורה ומשך ההצגה.

ישנם מודלים של קבוצות צעירים בתוך התיאטרון שעובדים אחרת, שיש להם חופש אומנותי והחשיבה אינה כמותית, אך זה לא מספיק, ראוי שרוב התיאטרון יעבוד כך.

זאת ועוד מתן דגש מיוחד על כמות ההרצות בא על חשבון פיתוח תיאטרון אמיתי בפריפרייה, תיאטרון שיוצר עבור הקהילה שלו, שמעסיק ומגדל יוצרים מקומיים.
 
אנחנו זועקים לשינוי! קודם כל שינוי בתפיסה. אנחנו אוהבים את הקהל שלנו ולכן אנחנו לא רוצים "למכור" לו, אנחנו רוצים ליצור עבורו. אנחנו לא נגד הצלחה, אנחנו נגד השיעבוד להצלחה.   לקהל שלנו מגיע תיאטרון רלוונטי, אמיץ, עכשווי וחי, מגיע לו שיהיה לו דור של יוצרים עם קול ייחודי ואפשרות אמיתית לבטא אותו.

כדי שזה יקרה אנחנו זקוקים לשני דברים:

1. הגדלת התמיכה בתיאטרון
2. תיקון הקריטריונים והעמדת רף אומנותי גבוה וקפדני עבור התמיכה. 

 
להלן העקרונות המנחים בבואנו להציע שינוי בחלוקה הפנימית של הקריטריונים:

1.      מתן דגש משמעותי על פרמטרים איכותיים  
2.      עידוד ארוך טווח של יוצרים ומבצעים צעירים.
3.      עידוד נסיונות אומנותיים אמיצים
4.      עידוד  יצירה בפריפרייה.
5.      שילוב בני מיעוטים ועולים כהשתקפות רחבה של החברה הישראלית.
 
אנחנו שמחים על הפניה שלכם לציבור וחושבים שביחד ניתן לעשות צעד משמעותי להצלת התיאטרון והתרבות בארץ. אנחנו קוראים לפתיחה של הידברות ועריכת דיון מעמיק בנושא.        
 
 
בכבוד רב,
 
מיקי גורביץ, עודד קוטלר, משה איבגי, נתן דטנר, גילה אלמגור, ליא קניג, איציק ויינגרטן, יונה אליאן-קשת , דרור קרן, איתי טיראן, אודי בן משה, רוני פינקוביץ', אהד קנולר, דב רייזר, דדי ברון, שלומי מוסקוביץ, רוני תורן, נולה צ'לטון, משה נאור, אסנת פישמן, מיכאל כורש, עידית טפרסון, יגאל שדה, רוני ניניו, אורלי טובל-פולק, רוברטו פולק, אורנה כץ, עודד לאופולד, אייל רוזאלס, רביד דברה, רותי לנדאו, ג'סאן עבאס, שי פיטובסקי, סיני פתר, מוטי לרנר, דפנה אנגל, משה קפטן, רון לשם, רפי ניב, הדס קלדרון, פרופ' גד קינר, פרופ' דויד זינדר, טטיאנה קנליס-אולייר, דליה שימקו, עדי סובול גילת, שחר פנקס, אלון אופיר, איתי וייזר, נועה קנולר, אודי בן סעדיה, פרופ' דן אוריין, חווה אורטמן, ניב מנור, מאור זגורי, חני ורדי, ריבי פלדמסר-ירון, אילנה אלייקים, איציק ג'ולי, ניר ארז, דאנה איבגי, אפרת בן צור, גליה פרדקין, אלון פרת, אורנה רוטנברג, עדי שומרוני, שמעון מימרן, דינה בליי, יונתן לוי, דר' רויטל איתן, יעל טילמן, רוברט הניג, שי אגוזי, שושה גורן, יצחק גורמזאנו גורן, שיר גולדברג, מאור צבר, רותי טון, טובה רוגל, מיכל שפירא, ליאור בן אברהם, נועה לב, אריה בורשטיין, איתן לוי, מיכל בן עמי, חדוה מלר, עופר רביד, עופר עמרם, משה פרלשטיין, אלדד פריבס, מאיה ברינר, סער מגל, טל בלכרוביץ'
 
 
העתקים:
מנכ"לית משרד התרבות, הגברת אורלי פרומן
יו"ר המועצה לתרבות ואומנות, ד"ר חיים פרלוק
ראש מינהל תרבות, מר שמעון אלקבץ
יו"ר מדור תיאטרון מר אורי לוי
מנהלת המחלקה לתיאטרון, הגברת עירית פוגל-גבע