"ולדימיר ויסוצקי מדבר עברית", מופע אקוסטי המוקדש לשיריו של המשורר והזמר הרוסי הנערץ ולדימיר ויסוצקי, עולה בהפקת תיאטרון מרכז העיר חיפה, בשיתוף תיאטרון קרוסל חיפה, שנפתח לפני כמה חודשים בעיר התחתית.
הנוסח העברי לשירים נכתב על-ידי תמרה אמיתי, על סמך התרגום המילולי של שותפה ליצירה ולחיים יגאל אמיתי, שגם שר ומנגן בגיטרה, לצד בנו דני אמיתי, שינגן בגיטרה, מנדולינה וחצוצרה.
בקטעי הקישור מספר יגאל אמיתי על חייו הסוערים, המקצועיים והאישיים, של ויסוצקי, משוחח על מהותה של שירת הבארדים (במופע יבוצעו גם שני שירים של בולאט אוקדג'אבה, מאבות המייסדים של הז'אנר, שוויסוצקי עצמו החל לכתוב ולבצע את שיריו בהשפעתו), ועל שירת המחאה בכלל.
תמרה אמיתי תקרא במופע כמה משיריה, מתוך ספריה האחרונים "דת/צבא" ו"מחשבות בלב אש(ה)".
"תגיד, למה אתה צועק כל-כך?"
"ויסוצקי הוא קודם כל שחקן", אומר יגאל אמיתי, במאי ומנהל תיאטרון מרכז העיר חיפה, שעלה מברית-המועצות בשנת 1972. "השירים שלו הם קטעי תיאטרון מושרים, עם דמויות משורטטות היטב, הנמצאות בדרך כלל במצבי קיצון דרמטיים של מאבק קיומי ומנהלות דו-שיח עם עצמם, החברה, השלטונות. השירים שלו, גם ההומוריסטיים שביניהם, הם זעקה של מחאה וכאב.
יגאל ודני אמיתי (יח"צ)
"עיתונאי אמריקאי, שריאיין את ויסוצקי בזמן סיבוב ההופעות שזה ערך בארה"ב, שאל אותו: 'תגיד, למה אתה צועק כל-כך?'. 'הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לענות', סיפר ויסוצקי, ואחר הרהור הוסיף: 'כנראה שכדי להבין את זה אתה צריך להיות רוסי'.
"לו יכול היה לשמוע אותי", מוסיף אמיתי, "הייתי אומר לו שאנחנו כישראלים יכולים להבין אותו בקלות. גם אנחנו חיים במציאות עם דרגה מספקת של אימה קיומית, היוצרת אותה זעקה פנימית, המתפרצת, במקרה הטוב, באמצעות היצירה.
"ויסוצקי עצמו הדגיש בהופעותיו, שבהן הרבה לשוחח עם הצופים, את מרכזיותו של הטקסט מבחינתו", ממשיך אמיתי. "זמרים-יוצרים הם המאפיין העיקרי של שירת הבארדים (בארד או טרובדור הוא זמר נודד בימי הביניים) הרוסית, שפרחה במיוחד בשנות ה-60 וה-70, והיתה חלק מהפעילות האנטי-ממסדית, הגלויה והסמויה.
"לכן אני באמת משתדל 'לדבר' את השירים שלו, ואם לשם כך צריך לשבור את הקצב, לעבור משירה לדיבור, כדי להשאיר מקום למשחק, לתת דגש למלה, לתכנים, למשמעות, לפיתוח הדמויות – אני עושה זאת במודע ובמוצהר.
דני אמיתי (יח"צ)
"משוררים הם הילד של אנדרסן הצועק 'המלך הוא עירום'"
"חלק מהשירים שנבחרו לא הושמעו עדיין בעברית. אלה הם הטקסטים המורכבים, התיאטרליים יותר ובעלי אמירה, שצריך להקשיב להם קשב רב. כל התרגומים, גם לשירים שכבר תורגמו בעבר והושמעו בארץ, הם חדשים, ורלבנטיים למציאת שלנו. זה לא מופע היסטורי או נוסטלגי, אלא ערב שנוגע ישירות לכאן ועכשיו".
בחלק המסיים את המופע יש דגש על התקופה האחרונה בחייו של ויסוצקי, שבה כתב שירים שבהם הוא מנבא את מותו הטרגי, הדרמטי, שאכן התרחש ב-1980, והוא בן 42 בלבד.
"כשאר בני דורי גדלתי על השירים של ויסוצקי", מספר אמיתי. "הוא זה שהביא לנו, כנערים, את שפת הרחוב ואת הסלנג, בשיריו המוקדמים, והשירים שלו היו בין הראשונים, לצד הביטלס, שניגנו כשלמדנו לנגן קצת על גיטרה.
"אבל רק עכשיו, בגיל מבוגר, אני מבין את כל העומק היצירה שלו, בעיקר בשיריו המאוחרים יותר, ועד כמה הוא ביטא את רוח הדור והתקופה, ועם זאת גם נשאר רלבנטי, אקטואלי ואוניברסלי. לא בכדי על אחד מהפסלים הרבים עם דיוקנו, שהוקמו אחרי מותו במוסקבה וסנט פטרובורג, כתוב: 'תודה שהיית'. היום מבינים שם את חשיבות יצירתו יותר ויותר.
"כשאני שר אותם היום, כישראלי, אני מרגיש שהם כאילו נכתבו כאן. שחצי הביקורת הסאטיריים שלו מכוונים אל הממסד המקומי, שבטח היה סולד ממנו לא פחות, שהרי שום ממסד לא אוהב שעושים ממנו צחוק.
"א-פרופו סאטירה, היום בארץ, לדעתי, אין סאטירה אמיתית, אלא בעיקר פרודיה פשרנית, פושרת, שמאוד נוחה לשלטון, שלא מחבב מעצם מהותו משוררים, שהם בבחינת הילד של אנדרסן הצועק 'המלך הוא עירום'.
"כשחקן ובמאי של תיאטרון שוליים אני רואה בכך גם את תפקידי. באופן אישי לגמרי, זוהי מתנה בשבילי, לקראת יום הולדתי ה-57 המתקרב, שהאנשים האהובים והקרובים אלי ביותר, חברתי לחיים ולתיאטרון ובני, שותפים למופע".
המופע ייערך ביום רביעי, 22 בספטמבר, 22 באוקטובר, 22 בנובמבר 2012 ב-21.00, בתיאטרון קרוסל, רח' הבנקים 7, חיפה. לפרטים: 050-9919259, 077-8844588, 050-6530604.