קלאסי - בטהובן בגלריות של מוזיאון תל אביב

במסגרת סדרת מופת ב' במוזיאון תבצע רביעיית אריאל שתי יצירות של בטהובן, מוקדמת ומאוחרת

במסגרת הקונצרט השני בסדרת הקונצרטים מופת ב' בגלריות מוזיאון מוזיאון תל אביב, תבצע רביעיית אריאל שתי יצירות של לודוויג ואן-בטהובן.

ברביעייה חברים אלכסנדרה קזובסקי, וגרשון גרצ'יקוב, כינור; יאן גרונינג, ויולה; ועמית אבן-טוב, צ'לו.

בתוכנית שתי יצירות: רביעיית כלי קשת מס' 6 בסי במול מז'ור, אופוס 18, ורביעיית כלי קשת מס' 12 במי במול מז'ור, אופוס 127.

"יש לנגן קטע זה במלוא העדינות האפשרית"

בטהובן ניגש לכתיבת אופוס רביעיות כלי הקשת הראשון פרי עטו, אופוס 18, בשנת 1798, כשהוא כבר מלחין בשל ובעל סגנון אישי מגובש. נהוג לייחס את האופוס לתקופת הכתיבה המוקדמת של בטהובן, והוא אכן עדיין שומר בו על קשר מתמיד עם הסגנון הווינאי מבית מדרשו של היידן.

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לומר כבר בשלב זה כי מדובר במלחין חדשני ומפתיע. בשלב זה בדרכו האמנותית, הכתיבה בסוגה של רביעיית כלי קשת היתה משימה לא פשוטה, שהציבה לנגד עיניו של בטהובן אתגר של ממש. היה עליו למצוא שפה קומפוזיטורית שתשקף את הדרמה והניגודים החזקים שבבסיס יצירתו דרך ההרכב של רביעיית כלי קשת, שצליל הומוגני ודיאלקטיקה מעודנת עומדים ביסוד מצלולו.

ההתמודדות עם קשיים אלו הביאו את בטהובן לברוא שפה קונטרפונקטית וסונורית חדשה ויצירתית, עם דגש על עצמאות תפקידי הכלים השונים בהרכב ועל יחסי הגומלין הערים ביניהם.

רבים מן החוקרים בימינו נוהגים לחלק את אופוס 18 לשני חלקים: שלוש הרביעיות הראשונות, שנחשבות למסורתיות יותר, ושלוש האחרונות, המתקדמות יותר. ברביעייה השישית ניתן לראות שיא בכל האמור בחופש שבטהובן מרשה לעצמו. הפרק הראשון נפתח אמנם במיטב הרוח הווינאית האלגנטית, אך בהמשך מתקדם לו אל עבר מרקמים הרמוניים ומצלוליים מפתיעים.

הפרק השלישי הקצרצר הוא פרק מתוחכם מבחינה קצבית, ומהווה סקרצו בטהובני במלוא מובן המלה, כזה שכבר רחוק כברת דרך משמעותית מן המנואט הקלאסי של חצרות האצילים הווינאיות של אמצע המאה ה-18.

הוראת הביצוע המצוינת בראשית חלק המבוא לפרק הרביעי, המלנכוליה, היא: "יש לנגן קטע זה במלוא העדינות האפשרית". זהו חלק המתאפיין בשינויים הרמוניים מרחיקי לכת ובשימוש במרקמים יוצאי דופן, זאת לעומת החלק המהיר המגיע לאחריו, שניתן לזהות בו התייחסות למחולות אוסטריים וגרמניים מאותה תקופה. במהלך הפרק ישנן שתי "התפרצויות" של חלק המלנכוליה אל תוך החלק המהיר.

"רביעיית אריאל" (צילום: ג'ס ווינר)

"אני מפציר בך להיות מודרך רק בידי השראתך"

ב-9 בנובמבר 1822 שלח ניקולאי גליצין, נסיך סנט-פטרבורגי וצ'לן חובב, מכתב לבטהובן וביקש ממנו לכתוב עבורו "שתיים או שלוש רביעיות, עמל שעליו אשמח לשלם לך כל סכום שתמצא לנכון כמתאים".

לשניים היתה היכרות מוקדמת, וגליצין אף היה האחראי להעלאת ביצוע הבכורה ל"מיסה סולמניס". בטהובן ענה מיד ונקב בסכום של 50 דוקטים עבור כל רביעייה, סכום גבוה יחסית, שגליצין הביע בתשובתו נכונות לשלם.

מלאכת הכתיבה היתה תהליך ארוך ומורכב יותר. בטהובן ניגש למלאכה רק במאי של אותה שנה, כמה חודשים לאחר השלמת העריכות הסופיות לסימפוניה התשיעית. באותה תקופה כתב לו גליצין שוב: "אני ממש חסר סבלנות לקבל לידי רביעייה מפרי עטך... אף על פי כן, אני מפציר בך לא לקחת זאת בחשבון ולהיות מודרך רק בידי השראתך".

בטהובן אכן לא התחשב במיוחד בחוסר הסבלנות של גליצין, והרביעייה הראשונה, אופוס 127, הושלמה רק בפברואר 1825, ושתי הרביעיות אופוס 130 ו-132 הושלמו בטווח של כשנה לאחר מכן.

ייתכן מאוד שהרביעיה אופוס 132 הושלמה עוד לפני הרביעיה אופוס 127, ובוודאי לפני הרביעיה אופוס 130, ואי-הסדר במספרי האופוס נובע מחוסר תיאום בין המוציאים לאור השונים שפירסמו את שלוש היצירות.

הרביעייה אופוס 127 היא, אם כן, הסנונית הראשונה בסדרת הרביעיות המאוחרות, הפרויקט המוזיקלי המרכזי של בטהובן בשנים האחרונות לחייו. יצירות אלו מתאפיינות ביצירת שפה סונורית וצורנית מורכבת ופורצת דרך.

בניגוד לרוב הרביעיות המאוחרות, הרביעייה אופוס 127 עדיין כתובה במסגרת ארבעת הפרקים המסורתית, ומתכתבת בצורה ישירה יותר עם המוסכמות המבניות ה"קלאסיות".

היצירה בוצעה בבכורה ב-6 במרץ 1825 בווינה על-ידי רביעייתו של הכנר איגנץ שופנציג. כבר בחזרות שבהן נכח בטהובן זיהה חוסר עניין והבנה של היצירה מצדם של הנגנים. לפיכך יזם ביצוע נוסף של היצירה, על-ידי רביעייתו של כנר אחר, קרל בום. הפעם הוחלט, בעצה אחת עם בטהובן והנגנים, לחרוג מן המקובל ולבצע את היצירה פעמיים במהלכו של אותו קונצרט ביתי, עם הפסקה בין שני הביצועים.

הרעיון ככל הנראה צלח במקרה זה, והנגנים והקהל נטו לקבל את היצירה באור חיובי יותר, לאחר שלמדו "להתרגל" אליה עוד באותו הערב.
(כתב: אורי יעקב)

הקונצרט יתקיים ביום שישי, 04 בינואר 2013, ב-13:00, במוזיאון תל אביב. לפרטים: 03-6077020.