קלאסי - סולני הסימפונית י-ם במוזיאון ת"א

קלאודיו קרוז (כינור) וונסה בינלי-מוסל (פסנתר) ביצירות משל גומס, ליסט, סן-סנס ועוד

מוזיאון תל אביב מעלה את הקונצרט השלישי בסדרה "סולנים בסערה", הסדרה הסימפונית.

בקונצרט ישתתפו סולני התזמורת הסימפונית ירושלים קלאודיו קרוז, ניצוח וכינור, וונסה בינלי-מוסל, פסנתר.

בתוכנית: גומס, פתיחה לאופרה "פוסקה"; ליסט, קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ותזמורת במי במול מז'ור; סן-סנס, קונצ'רטו מס' 3 לכינור ותזמורת בסי מינור, אופוס 61; רוסיני, "זה עתה קול", קווטינה של רוזינה מתוך האופרה "הספר מסביליה", מערכה ראשונה.

גומס: התמקד בתכנים הנוגעים למורשתו התרבותית

אנטוניו קרלוסגומס נולד ב-1836 בקמפינס שבברזיל, לאב שהיה מנצח נודע בארצו. מגיל צעיר היה לבן-חסותו של הקיסר דום פדרו השני, שאיפשר את לימודיו בקונסרבטוריון של ריו דה-ז'ניירו. בשנת 1861 הועלתה בעיר אופרה ראשונה מפרי עטו, ולאחר שהשלים כמה אופרות נוספות שזכו להצלחה, השתכנע הקיסר להעניק לו מלגה ללימודים בקונסרבטוריון של מילאנו.

גומס צבר אט-אט מוניטין כמלחין, ויצירותיו הוצגו במיטב בתי-האופרה ברחבי אירופה.
לצד היותו מלחין אופרה סריה איטלקית לעילא ולעילא, התמיד להתמקד בתכנים הנוגעים למורשתו התרבותית-לאומית. בין השאר כתב המנון בשם "הצדעה לברזיל", שבוצע דווקא במסגרת חגיגות העצמאות של ארה"ב בשנת 1876.

בשנת 1889 נפל השלטון הקיסרי בברזיל. גומס, נאמן המשטר הישן, חזר לאיטליה וסירב לבקשת הנשיא החדש דאודורו דה-פונסקה לכתוב המנון לאומי חדש. בשנותיו האחרונות הסכין גומס למצב החדש במולדתו, ובשנה האחרונה לחייו שב לברזיל וכיהן כמנהל הקונסרבטוריון בבלם, הבירה דאז.

"פוסקה" היא אופרה סריה בארבע מערכות לליברטו מאת אנטוניו גיסלנצוני, בעקבות רומן מאת לואיג'י קפרניקה. היא בוצעה בבכורה בלה-סקאלה ב-16 בפברואר 1873, ונדחתה בקרב הקהל והביקורות, בעיקר בשל ויכוח שנתגלע בין אוהבי סגנון הבל-קנטו האיטלקי לבין תומכי הדרמה הווגנריאנית, שגרם לחוסר שקט באולם.

ליסט: אופקים ורעיונות מוזיקליים חדשים

פרנץ ליסט החל לכתוב את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר שלו עוד בשנת 1830, בהיותו בן 19. בשנת 1839 השלים סקיצה ראשונה של היצירה במלואה, אך עדיין לא ניגש לפרסם את היצירה או לבצעה. ידוע כי בשנת 1849 השלים גרסה לפרק הפינאלה, שהיא קרובה לגרסה הסופית המנוגנת כיום.

אותה שנה היתה שנת מפנה בקריירה של ליסט. הוא החליט לדלל את לוח ההופעות שלו ברחבי אירופה (לימים כינה את התנהלותו באותה תקופה "חיי קרקס"), השתקע בעיר ויימאר שבגרמניה והתמקד בהלחנה והוראה. בשנים הבאות העלה ליסט על הכתב קורפוס נרחב של יצירות, שבהן חתר אל עבר אופקים ורעיונות מוזיקליים חדשים, שהדיהם עתידים להשפיע על ההתפתחות המוזיקלית באירופה כולה.

הוא השלים את מלאכת העריכות האחרונות לקונצ'רטו, והיצירה בוצעה בבכורה בוויימאר ב-17 בפברואר 1855, כמובן עם ליסט ליד הפסנתר. על הקונצרט כולו ניצח הקטור ברליוז, ובוצעה בו גם הסימפוניה פנטסטית פרי עטו של האחרון.

סן-סנס: מוחמא ומוקסם, נעניתי לבקשה

עיקר המוניטין של קמיל סן-סנס כמלחין יצא על הלחנת מוזיקה תזמורתית על סוגותיה השונות, וכן אופרות. האגדה מספרת כי כתב את יצירת הביכורים שלו בהיותו בן ארבע, וידוע כי התמיד לכתוב בקצב עבודה מרשים עד גיל 82. נוסף על עיסוקיו המוזיקליים התעניין גם בתחומי המדע השונים, היה קורא אדוק בספרות צרפתית והחזיק באוסף פרפרים גדול.

הקשר שנרקם בין סן-סנס לבין הכנר והמלחין פבלו דה-סרסטה היה קשר מלחין-מבצע ארוך בשנים שהניב פירות אמנותיים מלאי השראה. סן-סנס הקדיש לכנר הספרדי את שלושת הקונצ'רטים לכינור מפריע עטו, וכן יצירות קצרות יותר לכינור ולתזמורת.

הקונצ'רטו הראשון נכתב כאשר לסרסטה מלאו 15 בלבד. שנים רבות לאחר מכן כתב סן-סנס על פגישתם הראשונה וסיפר כי סרסטה נקש ערב אחד על דלת ביתו שבפריס "כאילו היה זה הדבר הקל והטבעי ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בפשטות ביקש ממני לכתוב עבורו קונצ'רטו. מוחמא ומוקסם, נעניתי לבקשה".

הקונצ'רטו השלישי לכינור נכתב בשנת 1880 ונוגן על-ידי סרסטה כשנה לאחר מכן, באולם שטלה שבפריז. הוא מתאפיין בהמצאה מלודית וברגישות לצבעים תזמורתיים והרמוניים בעלי זיקה אימפרסיוניסטית.
(אורי יעקב)

הקונצרט ייערך ביום חמישי, 21 במרץ 2013, ב-20:30, במוזיאון תל אביב, באודיטוריום רקנאטי. לפרטים: 03-6077020.