קלאסי - סולני הפילהרמונית במוזיאון ת"א

אנטון מילר ואלינא גורביץ' יבצעו את יצירתו המפורסמת של ויוואלדי, "ארבע העונות"

מוזיאון תל אביב מארח את הקונצרט הרביעי בסדרת הבארוק, עם סולני הפילהרמונית, הכנרים אנטון מילר ואלינא גורביץ'.

הקונצרט יוקדש למלחין אנטוניו ויוואלדי, ותבוצע בו היצירה "ארבע העונות", 4 קונצ'רטים לכינור, כלי קשת ובסו קונטינואו, אופוס 8 מס' 1–4.

הזמנה של אציל בוהמי

קובץ 12 הקונצ'רטים אופוס 8 מאת ויוואלדי יצא לאור ב-1725, באמסטרדם שבהולנד. האופוס הוקדש לברון ונצל פון-מורצין, אציל בוהמי שהחזיק תזמורת פרטית בחצרו ונהג להזמין בקביעות יצירות חדשות ממלחינים מרחבי אירופה.

בעקבות מחקר מקיף שנערך בעניין ההקדשה, נתגלה כי חלק גדול מ-12 הקונצ'רטים נמצאו עוד לפני 1723, בספרייתו של פטרון מוזיקלי חשוב ומפורסם עוד יותר, פייטרו אוטובוני מרומא, שהיה פטרונם של קורלי, הנדל ואחרים. פרט זה מטיל בספק את ההשערה שהקונצ'רטים נכתבו בתוך זמן קצר, כמענה מיידי להזמנתו של פון-מורצין.

המגמה המשמעותית יותר שעולה מעניין זה היא שכתיבת הקונצ'רטים התפזרה על פני קרוב לעשור. ויוואלדי כנראה בחר לפרסם תחת אופוס 8 את הקונצ'רטים שנראו לו משמעותיים ומייצגים ביותר מתוך מכלול קונצ'רטים גדול שכתב באותן שנים.

התחרות בין ההרמוניה לבין ההמצאה

קובץ הקונצ'רטים הראשון שוויוואלדי פירסם, אופוס 3, יצא לאור בשנת 1711, באמסטרדם, ונחשב לאבן דרך בכל האמור בחידוש והמצאה בסוגת הקונצ'רטו גרוסו מבית מדרשם של קורלי ובני דורו.

באופוס 8 ניסה ויוואלדי להוסיף רבדים נוספים של חדשנות ויצירתיות בסוגה. כותרת המשנה שנתן לאופוס 8 היתה "התחרות בין ההרמוניה לבין ההמצאה". המושג "הרמוניה" מייצג את היסוד המובנה והמאוזן במוזיקה, העומד אל מול חופש ההמצאה, הבא לידי ביטוי במקרה זה גם בתכנים חוץ-מוזיקליים.

לצד החופש וההקצנה בדרכי הביטוי, באופוס יש גם אלמנטים שוויוואלדי דווקא בוחר לקבע. הבולט שבהם הוא השימוש הקבוע במבנה שלושת הפרקים בקונצ'רטו, שעד ימינו מהווה מסורת, שרק משלהי המאה ה-19 ידועים מקרים יחידים של הפרתה. האופוס זכה להצלחה עוד בימי חייו של ויוואלדי, ועד ימינו לא התערער מעמדו כפופולרי ביותר מפרי עטו.

אנטון-מילר-ענקית.jpg

אנטון מילר (יח"צ)

המחשת הברד הנוחת על הקרקע

ארבעת הקונצ'רטים הפותחים את אופוס 8 זכו לכינוי "עונות השנה" והם נחשבים לגולת הכותרת של האופוס ולקונצ'רטים הידועים ביותר של ויוואלדי. כל קונצ'רטו מבוסס על סונטה שירית המתארת את התנהלותם של איתני הטבע, בעלי החיים והאנשים הכפריים במהלך אחת מעונות השנה. אין ודאות לגבי מחבר הטקסטים של סונטות אלה, אך ההשערה הרווחת היא שוויוואלדי עצמו חיבר אותם, ומאוד ייתכן שאפילו כתב את הטקסט לאחר שסיים את מלאכת ההלחנה.

כיאה לעונות השנה הקיצוניות יותר, "החורף" ו"הקיץ" הם הקונצ'רטים החופשיים והנועזים יותר במזגם, וגדושים באפקטים קיצוניים, לדוגמה נגינת סטקטו ב"חורף" להמחשת הברד הנוחת על הקרקע.

בפרק המסיים של "החורף", הקונצ'רטו המסיים את כל ארבע העונות, יש טשטוש קיצוני של צורת הריטורנלו, אבן היסוד הבסיסית של הקונצ'רטו גרוסו. היצירה גדושה בשימוש בטכניקה של "ציורי מלים" (word-painting). לדוגמה: בפרק השני של "האביב", "רשרוש העלים" מנוגן בכינורות, על רקע "נביחות כלב" קצובות בוויולות. בפרק הראשון של אותו קונצ'רטו מנגן הכנר הסולן נושא עטור קישוטים המחקה את ציוץ הציפורים.

ניתן למצוא בקונצ'רטים גם סממנים של עולם הדרמה והאופרה האיטלקיים. בקונצ'רטו "הסתיו", למשל, יש "סצינת שינה", אלמנט דרמטי מסורתי באופרה הוונציאנית עוד מן המאה ה-17.
(אורי יעקב)

הקונצרט יתקיים ביום רביעי, 3 באפריל 2013, ב-20:30, במוזיאון תל אביב, אודיטוריום רקנאטי. לפרטים: 03-6077020.