קלאסי - רביעיית אביב במוזיאון ת"א

הקונצרט החמישי בסדרה "מופת א'" יוקדש למוצרט, ראוול ובטהובן. מרצה: אלון קליבנוב

מוזיאון תל אביב מקיים את הקונצרט החמישי בסדרה "מופת א'" עם רביעיית אביב, שחבריה הם סרגיי אוסטרובסקי ויבגניה אפשטיין בכינור, טימור יעקובוב בוויולה ואלכסנדר קרמוצ'ין בצ'לו. כמו כן משתתפת הוויולנית שולי ווטרמן.

לפני הקונצרט (בשעה 19:40) ירצה אלון קליבנוב על תוכנית הקונצרט.

בתוכנית: מוצרט, חמישיית כלי קשת מס' 3 בדו מז'ור, ק' 515; ראוול, רביעיית כלי קשת בפה מז'ור; בטהובן, רביעיית כלי קשת מס' 13 בסי במול מז'ור, אופוס 130, כולל "הפוגה הגדולה", אופוס 133.

מוצרט: אומרת אופטימיות ורוחב נשימה

1787 היתה שנה קשה במיוחד עבור מוצרט. מצבו הבריאותי היה בכי רע, ומצבו הכלכלי נותר עגום למרות סיבוב הופעות מוצלח בפראג ובברלין ובכורה מוצלחת לאופרה "נישואי פיגארו". באותה העת סבל אביו, האדם הקרוב אליו מכל, מייסורי גסיסה, ונפטר בסופה של אותה שנה.

שתי החמישיות לכלי קשת ק' 515 בדו מז'ור וק' 516 בסול מינור נכתבו בהבדלי זמן של ימים אחדים ואולי אף במקביל. בעוד שהחמישייה ק' 516 משקפת הלך רוח מורבידי, החמישייה ק' 515 אומרת אופטימיות ורוחב נשימה.

כמלחין, ראה מוצרט אתגר בכתיבה להרכב שלא נחקר רבות עד לאותה עת, המאפשר עושר קונטרפונקטי רחב יותר ומצלול גדול מזה שמציע ההרכב של רביעיית כלי קשת, אך עם זאת הוא עדיין הרכב קאמרי לעילא ולעילא.

בבחירת ההרכב יש ביטוי לחיבתו של מוצרט לוויולה, כלי הקשת שבו ניגן בעצמו בבגרותו. שתי החמישיות הן היצירות האינסטרומנטליות הארוכות ביותר מפרי עטו של מוצרט עד לזמן כתיבתן. פרקה הרביעי של החמישייה ק' 515 הוא פרק ארוך, בייחוד בהשוואה לפרקי פינאלה אופייניים, שהחוקר אלפרד איינשטיין הפליא לכנותו "דמוי-אל ודמוי-ילד כאחד".

ראוול: צווחות הקלרנית בתיאטרון סיני

רביעיית כלי הקשת היחידה מאת מוריס ראוול נכתבה במהלך השנים 1902 ו-1903, במסגרת לימודי הקומפוזיציה שלו בקונסרבטואר של פריז. ראוול בן ה-28 תיכנן להגיש את היצירה במסגרת מועמדותו לקבלת "פרס רומא", מלגה יוקרתית שהוענקה לאמנים צרפתים מבטיחים בראשית דרכם.

ביצוע הבכורה ליצירה, על-ידי רביעיית היימן, התקיים בפריז בשנת 1904. מיד לאחר הביצוע החל מטח של ביקורות יוצאות דופן בחריפותן על היצירה, ולראוול, שהיה המועמד הבולט לזכייה ב"פרס רומא", נודע לאחר מכן כי ועדת הפרס החליטה שלא להעניק לו את הפרס. גבריאל פורה, מורהו של ראוול ומי שלו הוקדשה היצירה, תיאר את פרק הפינאלה כ"להטוטני, לא מאוזן, למעשה כישלון". בעיתון האמריקאי הנחשב "ניו-יורק טריביון" נכתב כי "הנושא המרכזי מזכיר את צווחות הקלרנית בתיאטרון סיני".

אל מול שלל הביקורות הקטלניות שניתזו כלפי היצירה מכל עבר, בלטה דעתו של קלוד דביוסי, שכתב לראוול: "בשם אלוהי המוזיקה ובשמי שלי, אל נא תיגע ולו בתו אחד שכתבת ברביעייה". רוול המתוסכל עזב את הקונסרבטואר ב-1905, לאחר למעלה מעשור שבילה בין כותלי המוסד. משפט ההיסטוריה לא תאם במקרה זה את דברי המבקרים, וכיום היצירה נחשבת לפסגת רפרטואר המוזיקה הקאמרית, וייתכן שהיא אף הרביעייה המבוצעת ביותר שנכתבה במהלך המאה ה-20.

בטהובן: הפלא המושלם ביותר במוזיקה כולה

אם יש יצירה מוזיקלית אחת שמייצגת נאמנה את חילוקי הדעות שנטוו סביב כתיבתו המאוחרת של בטהובן, מזמנו ועד ימינו אנו, הרי זו הרביעיה אופוס 130 בסי במול מז'ור, ובמיוחד פרק הפינאלה שלה, הקרוי "הפוגה הגדולה".

הוגו וולף טען כי זוהי "מוזיקה בלתי מובנת", ואילו עבור סטרווינסקי היתה "הפלא המושלם ביותר במוזיקה כולה". קארל, בן דודו של בטהובן, שנכח בביצוע הבכורה בשנת 1826, כתב כי "נדמה היה כי הקהל לא הבין כלל את היצירה כולה, אך הפרק השני והרביעי זכו לתשואות ולמחיאות כפיים נלהבות". על-פי עדותו של קארל, בטהובן עצמו קרא, לאור תגובות הקהל: "אלו שוורים! חמורים! כן, כן, עדיני נפש שכמותם! ומדוע לא הפוגה? אותה יש לבצע שוב".

למרות דברים אלו, בטהובן הפתיע והסכים לבקשת המו"ל שלו לכתוב פרק אלטרנטיבי לפוגה הגדולה. בשנת 1826 כתב פרק קצר יחסית בצורת רונדו, קליל וקליט יותר, ולפוגה הגדולה הקדיש אופוס נפרד תחת המספר 133. רצה הגורל ודווקא הפרק האלטרנטיבי היה לפרק האחרון שבטהובן הוציא מתחת ידו, והוא בוצע כפרק מסיים לרביעיה רק כחודש לאחר מותו.
(אורי יעקב)

הקונצרט יתקיים במוצ"ש, 13 באפריל 2013, ב-21:00, במוזיאון תל אביב, אודיטוריום רקנאטי. לפני הקונצרט (בשעה 19:40) ירצה אלון קליבנוב. לפרטים: 03-6077020.