תיאטרון - רטרוספקטיבה לפאולו וירזי בסינמטקים

רטרוספקטיבה מקיפה של סרטי הבמאי האיטלקי פאולו וירזי תוצג בשלושת הסינמטקים בתל-אביב, בירושלים ובחיפה בין התאריכים 23-10 באוגוסט 2005.

וירזי הוא מהמובילים בבמאי הדור החדש של הקולנוע האיטלקי, הוא הוגדר על ידי מבקרי הקולנוע כמחייה הז`אנר האיטלקי "קומדיה נוסח איטליה" (Commedia all`italiana). זהו קולנוע שהיה פופולרי באיטליה של שנות החמישים והשישים תחת שרביטם של במאים דגולים כמו דינו ריזי, אלברטו סורדי (שגם כיכב ברבים מהסרטים), מריו מוניצ`לי ולואיג`י קומנצ`יני.

אלו הן קומדיות עוקצניות ושנונות שמתחת למעטה העממי הכילו סאטירה וביקורת חברתית ופוליטית. "החיים הקשים", "אנו הגנבים", "החיים הקלים" "המלחמה הגדולה" היו מהסרטים הבולטים של התקופה שהיוותה את שיא הפופולריות של הקולנוע האיטלקי בכל העולם.

החל מאמצע שנות התשעים, בששת סרטיו הארוכים, יחד עם התסריטאי הקבוע שלו פרנצ`סקו ברוני, השתמש וירזי, יליד 1964, במגע הקומי הקליל כדי למקש את הנורמות וללעוג לפוליטיקה של אנשי מעמדות הפועלים ומעמד הביניים בארץ המגף. אף אחד לא מחוסן כנגד עקיצותיו של וירזי, המשרטט דיוקן מר-מתוק של איטליה של העשור האחרון, מדינה הנקרעת בין מסורת לגלובליזציה באירופה המשתנה ללא הרף. על הכוונת של וירזי נמצאים האינטלקטואלים השמאלנים האימפוטנטים, נובו-רישים חסרי המוסר ואנשי הימין החדש. הסרטים של וירזי שרובם מתרחשים בטוסקנה מולדתו, זכו להצלחה אצל הקהל ובעיני הביקורת כאחד.

וירזי זכה בפרס דונטלו (האוסקר האיטלקי) לסרט הראשון הטוב ביותר על "החיים היפים" (1994), המתאר זוג שנישואיו מתפוררים, בפרס הדונטלו לסרט הטוב על "חופשת אוגוסט" (1996), המתאר דרך חיכוך בין שתי משפחות את המתח הפוליטי חברתי באיטליה, ובפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה על "ביצה קשה" (1997), המתאר את התבגרותו הקשה של נער משכונה איטלקית ענייה.

כל הסרטים יוקרנו בהקרנה חד פעמית.

החיים היפים (איטליה 1994)

סרטו הראשון של פאולו וירזי מתרחש, כמו מרבית הפילמוגרפיה שלו, בטוסקנה, איזור הולדתו. במרכז העלילה התפוררות נישואיהם של ברונו ומירלה. אחרי שלוש שנות נישואין, ברונו מפוטר ממפעל הפלדה. המצב החדש מערער את הזוגיות ומירלה מתפתה למערכת יחסים עם כוכב טלוויזיה מקומי. לאחר שהשניים נפרדים, ברונו מנסה להקים מפעל עם חברים, נכשל, סובל מהתקף לב, זוכה שוב במירלה, רק כדי לגלות שזה כבר לא זה.

דרושה מידה של קלילות ואלגנטיות כדי לעשות להפוך את החומרים הללו לקומדיה, אך וירזי התגלה כבר כאן כממשיך תור הזהב של הקומדיה האיטלקית והסרט היה אחת ההפתעות הנעימות של פסטיבל ונציה 94`. משחק: קלאודיו ביאלי, סברינה פרילי, מאסימו גיני. (97 דקות. איטלקית, תרגום לאנגלית).

חופשת אוגוסט (איטליה 1996)

בסרטו השני ממשיך פאולו וירזי לעסוק שוב בחברה האיטלקית דרך משקפיים קומיות. אוגוסט, אי קטן לחופי איטליה. משפחת מולינו מאיישת כאן חווילת נופש ומבלה בפטפוט אינטלקטואלי, שתייה ועישון סמים קלים, ובמילים אחרות - שמאלנים טובים עם אג`נדה פסאודו-חברתית. בקוטג` לידם משתכנת משפחת מזלופי, בראשותו של סוחר נשק רומאי עם חיבה לכסף זריז המשתייך לימין החדש. חוסר הכימיה הפוליטית והמעמדית מתפרץ באחת כאשר מר מזלופי נוהג בגסות בעובדת זרה מסנגל. זה מספיק בשביל שני הצדדים לעלות על בריקדות, ומעמדת התצפית הזו לגלות את נפלאות הנשים מהצד השני...

וירזי ושותפו הקבוע לכתיבה פרנצ`סקו ברוני לועגים כאן לכולם: ליפי הנפש מן העילית האינטלקטואלית, לנובו-רישים חסרי העכבות, למוסד החופשה השנתית. עם תועפות של אהבת אדם ועם דמויות מספיק עגולות כדי להתרומם מעל לקריקטורה, התוצאה זכתה בפרס האוסקר האיטלקי. משחק: סילביו אורלנדו, סברינה פרלוי, אניו פנטסטיצ`יני. (108 דקות. איטלקית, תרגום לאנגלית).

ביצה קשה (איטליה 1997)

הפתיחה מציגה לנו את פיירו מלידתו ב-1974, דרך הילדות ועד לגיל ההתבגרות. הוא נקרא "ביצה קשה" על שם השכונה הענייה בה הוא מתגורר. אביו נכנס ויוצא מהכלא, אחיו מפגר ואמו החורגת נכנסת הביתה, עם בטן הריונית, לא הרבה אחרי שאמו הביולוגית הולכת לעולמה. מן המצע הלא פשוט הזה פיירו מצליח לפרוח, ליצור קשר עמוק עם המורה לספרות ולהירשם לתיכון, למרות הניסיונות לשכנעו ללכת ולעבוד בגראז`. בתיכון העניינים מסובכים הרבה יותר, יש כאן הרבה בני עשירים מלוקקים, עם אחד מהם, תומאסו המנסה למרוד באביו העשיר, קושר פיירו ידידות, לא מעט בזכות בת-דודתו המסרסת. מכאן והלאה משיכים עוד ממשיך פיירו במאמץ למצוא את מקומו בחברה.

התסריט, בעל האיכויות הנובליסטיות, זוכה לתרגום מוצלח בעזרת עבודת אנסמבל מרשימה המדגישה את האבחנות החברתיות החריפות. מעלות אלו הן שהביאו את חבר השופטים של פסטיבל ונציה 1997 להעניק לסרט פרס מיוחד. משחק: אדוארדו גבריאליני, מלקולם לונגי, מתאו קמפו. (100 דקות. איטלקית, תרגום לאנגלית).

חיבוקים ונשיקות (איטליה 1999)

רנאטו הוא פועל מפוטר בטוסקנה. יחד עם עוד שני חברים הוא שואף לצאת מן המצב ולהשתדרג למעמד המעסיקים. השיטה: הקמת חווה לגידול יענים. אחותו של רנאטו יוצאת עם פוליטיקאי מקומי, אחד בשם מריו, שיכול לעזור לרנאטו וחבריו לקבל סיוע ממשלתי. הם מחליטים לארח את הבחור לארוחת ערב, עם יין ואוכל וכל מה שנדרש. מריו נוסע לאסוף את האיש מתחנת הרכבת, מביא איזה מריו הביתה, אבל את הלא-נכון. במקום פוליטיקאי הוא מקבל מסעדן מיואש שמעוניין לסיים את חייו.

בסרטו הרביעי שומר וירזי על הטון האירוני, על החום האנושי ועל הביקורת החברתית. כרגיל אצלו, איטליה היא מדינה שמלחמת המעמדות בה היא מחלה כרונית אך מעוררת חיוך. משחק: פרנצ`סקו פאולנטוני, מאסימו גמבצ`יני, פיירו גרמיני . (104 דקות. איטלקית, תרגום לאנגלית).

קוראים לי טנינו (איטליה/קנדה 2002)

טנינו, סטודנט בן עשרים, מאמין כי הפלירט הקיצי שהוא מנהל עם סאלי, סטודנטית אמריקנית, הוא משהו רציני. הוא מחליט לעזוב את סיציליה ולנסוע מעבר לאוקיינוס. סאלי ממהרת לשפוך מים צוננים על התלהבותו. הוא מוצא מקלט אצל חמולה איטלקית ואלו מנסים לשדך לו את בתו הלא בדיוק רזה של ראש עיר מושחת. הוא נמלט לניו יורק ויוצא לחפש את אלילו, אמן קולנוע אינדי בעל כשרון מפוקפק שמקושש סנט לסנט כדי להתקיים.

בסרטו החמישי ניסה וירזי, כמו גיבורו לחצות את האוקיינוס. לצערו, ההפקה נתקלה בקשיים עם התמוטטותה של האימפריה של צ`קי גורי, והכבידה על השלמת הסרט. כך או כך, גם כאן עושה וירזי שימוש במבט החומל שלו, המזהה את חולשות האנוש אך מוכן לקבלן. אפילו בעיצוב הדמות הראשית, הנעה בין תמימות לנצלנות יש מידה רבה של אהדה. משחק: קוראדו פורטונה, פרנק קרודלה, רייצ`ל מקאדמס (124 דקות. איטלקית ואנגלית, תרגום לאנגלית).

קטרינה הולכת העירה (איטליה 2003)

באמצע לימודיה בתיכון מחליטה משפחתה של קטרינה לעקור לרומא. רק שם יש לאביה המופרע-משהו סיכוי להגשים את עצמו ולהפוך לסופר. אשתו נראית לגמרי אבודה בעיר הגדולה. קטרינה דווקא מסתדרת לא רע ואפילו שתי הבנות הבולטות בכיתה נאבקות על חברתהּ. הראשונה היא בתהּ של סופרת ומתרגמת שמאלנית המעוניינת בחברת קטרינה גם מסיבות גופניות. השנייה, שמרנית בהשקפותיה, היא בתו העשירה והמפונקת של שר בממשלה הימנית. אביה של קטרינה, המנסה לנצל את ההיכרות עם הורי חברותיה כדי לקדם את הקריירה שלו, מגלה כי שמאל וימין קרובים זה אצל זה יותר מאשר אליו.

וירזי לעשות שימוש נדיב בשנינות מרירה כדי לשרטט תמונה מדכדכת למדי של החברה האיטלקית כפי שהיא משתקפת בעיניה התמות של הנערה המתבגרת. גם כאן הוא יודע איפה צריכה לעמוד המצלמה ואיך ממקמים דמויות בעלילה מבלי להפכן לקריקטורות. משחק: אליצ`ה טגיל, סרג`יו קאסטליטו, מרגריטה בוי. (116 דקות איטלקית, תרגום לאנגלית).