יותר מהעוזי, יותר מהבמבה ויותר משקדי המרק, איזבו הם ההמצאה הגדולה ביותר של ישראל, או לכל הפחות של פתח תקווה.
פרס פורטיס למפעל חיים
רן שם-טוב, הסולן, כותב החומר ומנהיג להקת איזבו, נולד וגדל בפתח תקווה. כשלעצמה הופכת אותו עובדה זו לאדם החשוב ביותר בתולדות אם המושבות, אחרי יואל משה סלומון (חוץ, אולי, מאתי פולישוק. בעצם, כולל אתי פולישוק), ומעוררת את התהייה מתי יקראו בפתח תקווה רחוב על שמו.
הרחוב יכול להיות קצר וחד-סטרי (אנחנו לא חזירים), ירוק מדשאות, מרוצף כחול-לבן של מקומות חנייה, מנוקד בחנויות דיסקים וכלי נגינה, בטבורו כיכר קטנה, עם מזרקה וברבורים (אפשר מסוכר, כמו בחתונות), וספסלים שעליהם יישבו סבים וסבתות ויספרו לנכדיהם איך שמעו במו אוזניהם (כשעוד היו יכולים) את שם-טוב מנגן גיטרה ("כמו…איך קראו לו ליווני הזה?…אה, כן, אריס סאן").
בסוף הרחוב יעמוד על תלו הקונסרבטוריון הראשון בארץ לרוקנרול (הרצאות אורח בחודש אוגוסט: דני סנדרסון ושלומי ברכה) ובחזיתו פסל שיש, שחור (בכל זאת, גרובים), של שם-טוב אוחז בגיטרה. שלושה וחצי מטר גובה יספיקו בהחלט (לא חזירים, כבר אמרנו).
מאחורי הקונסרבטוריון, בכר הרחב, מול קהל המאות (אלפים?), בין הרים של קצפת, ממתקים ועוגות, תעמוד שרת החינוך, התרבות והספורט, הגברת אורנה בנאי, ותעניק לשם-טוב את מפתח העיר ואת פרס פורטיס למפעל חיים (היה דיבור על הקוד הסודי למזוודה של הנשק הגרעיני, אבל טל פרידמן התעקש, אז ויתרו לו).
בקצהו השני של הרחוב על שם שם-טוב תוצב תחנה קטנה של הרכבת הקלה. רבע שעה דרך ז`בוטינסקי והשומר בג`ה-פן כבר יבצע בכליך חיפוש כללי.
אביר ג`די צנוע
אולי זה נשמע כמו פנטזיה רחוקה, או מערכון דמיוני של ארץ נהדרת או של הגשש החיוור, אבל מבט אחד בשם-טוב ובאיזבו, ההרכב שהוא מוביל על הבמה, גורם לך להבין שכמו יואל משה סלומון, גם שם-טוב, במוזיקה שלו, אוהב לרכב למקומות מסוכנים, שכף רגל אדם (קרי - רוקר ישראלי) לא דרכה בהם קודם, ספק אם תדרוך, ולייבש בהם את הביצות; שכמו סלומון גם הוא לא מפחד להישאר בלילה לבד על הגבעה, ובין חצות לאור גם הוא, כמו סלומון, מצמח כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף? לאן פרח? במקרה של שם-טוב לא היה זה רק חלום ולא רק אגדה. במו עיני ראיתי אותו, עוד לילה ועוד לילה בג`ה-פן, מעלה את הגיטרה באש, את רחבת הריקודים בעשן, שורף את שמן החצות, מרקיד את 200 ברי המזל, אביר ג`דיי שבמו חרבו מראה להם את האור, ונשאר צנוע. גם אם היו ציפורים לאורך הירקון, הוא היה מעדיף שהן תשרנה על מישהו אחר, לא עליו; גם הוא לא רוצה את בית החרושת לסרדינים, הוא לא ילבש שבע חליפות זמש, הוא לא ייתן שחצי פתח תקווה תהיה שלו.
יותר מהבמבה
מוצ"ש האחרון. ערמה של חובבות רוק, בג`ינסים צמודים, גופיות לבנות, שיער ארוך כהה, מרלבורו ביד אחת, גולדסטאר בשנייה, זזות לפי הקצב חצי שעה לפני שההופעה התחילה, מאושרות כמו ילד שקיבל את הגולדן טיקט לממלכת השוקולדה.
על אחד משני הברים בג`ה-פן המחודש, הממוזג והמשופץ (השירותים ענקיים, אפשר לצלם בהם פרק של פיק-אפ, או ניפ-טק) נפלה עלי י`, 17, קיבוצניקית, עם עיניים רעבות וצמא אדיר לסקס, סמים ורוקנרול. כהכנה לחיים ניסחתי לה שאלה מהפסיכומטרי: באגף השמח של הרוקנרול, האם איזבו היא הלהקה הטובה בארץ? היא חשבה שנייה. "לא", ענתה לי, "היא הלהקה הכי טובה בעולם".
ההופעה הנוכחית, בואכה התקליט השני, המשלבת חומרים (באנגלית, כמובן) מהאלבום הראשון והמופתי The Fun Makers ומזה שבדרך, הוכיחה שצדק בדבריה. שם-טוב בגיטרה ושירה, יונתן לוי על הבס, ניר מנצור בתופים ושירי הדר בקלידים, בין הנצנצים, הקונפטי ובועות הסבון שבאוויר, הם ההמצאה הגדולה ביותר שסיפקה ישראל לעולם. יותר מהעוזי, מהחץ, מהבמבה, מהמקופלת ומשקדי המרק, אפילו יותר מנועה תשבי.
העולם מצחיק אז צוחקים
יש רגעים בהופעה שבהם אתה מרגיש שחיברו אותך ל 220 וולט עד שלשקע ולתקע עומדות השערות; יש שירים שמסתיימים כמו `האלמנט החמישי`, כשהארבעה שעל הבמה מתחברים יחד לכוח כביר, פלאי, פוגעים בקהל האקסטטי, מטיסים יחד אתו אל השמיים זרם אנרגיה עצום, אור גדול, ומצילים את העולם מפגיעת מטאור העצב הענק (או שמא היה זה אבי ביטר).
איזבו הם הקוטב הכייפי של מהפכת הרוק בשילוב מוזיקה מזרחית; הקוטב הגרובי, הסקסי, המענג, המרחף, ההליקופטרי; על העייני, על הראסי, על העננים, על המוחרקה; אפילו בשיר שקט כמו Are We Good?, שבו אפשר לשים ת`ראש על דיונה, ובהמשך לחזור ולטעום משרשרת הממתקים הקופצנית, שבה שזור במלאכת מחשבת ובנגינה ייחודית של ההרכב כולו, לצד לד זפלין ואריס סאן, הרוקנרול הכי מקורי שנעשה בארץ בשנים האחרונות, אולי אי פעם.
אפילו הרעש של הנגרייה ממול לא מפריע למסיבה. לא משנה מה לקחתם, אם לקחתם, איזבו על הבמה גורמים לחום וללחות להתפוגג, לחיוך רחב להימרח, לרעננות להשתלט, לרצון בלתי נשלט לרקוד, ובעיקר לגוד טיים במנות גדושות, שבו אפילו פסטיבל שירי דיכאון יכול להפוך לערב שירי משוררים. העולם מצחיק, אז צוחקים, והעולם עוד ילמד שבשורת הרוק הישראלי נולדה בפתח תקווה.
לפרטים נוספים
האתר של איזבו
איזבו פינת גורדון
02/08/2005
:תאריך יצירה
|