קולנוע - טקס פרסי אופיר – שיגרתי ומשמים

"איזה עולם נפלא", סרטו של איל חלפון, ינסה להתברג לחמשת הסרטים המובילים בתחרות האוסקר הזר, לאחר שחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזי העניקו לו את פרס "אופיר" לסרט הטוב של השנה. רשמים מהטקס השיגרתי ונטול הרגעים המרגשים, כל הזוכים וכל האנקדוטות הראויות לציון

לא העניקו באופן גורף

"איזה מקום נפלא", סרטו של איל חלפון שבין גיבוריו עובדים זרים רבים, ינסה להתברג לחמישיית הסרטים שיתמודדו על אוסקר הסרט הזר, לאחר שנבחר כסרט השנה על ידי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה שלנו, מעניקת פרסי "אופיר". אנשי התעשייה המקומית לא היו השנה חד משמעיים ולא העניקו באופן גורף לסרט אחד את מרבית הפרסים, כפי שאירע בשנה שעברה, למשל, עם "מדורת השבט". במאי השנה הוא דני סירקין, בזכות יצירתו "למראית עין". השחקן הראשי הוא אורי גבריאל על "איזה מקום נפלא", ואילו פרס השחקנית הראשית הוענק לסיגלית פוקס, כוכבת "מוכרחים להיות שמח", סרטה של ג`ולי שלז. שחקן המשנה הטוב ביותר הוא הזוכה הסידרתי אסי דיין, בזכות "בקרוב יקרה לך משהו טוב", של אייל שיראי, ואילו שחקנית המשנה היא רבקה מיכאלי, בעבור "מוכרחים להיות שמח".

הפגנה נגד גניבת זכויות יוצרים

הפגנה שקטה קידמה את פני הסלבס ושאר המוזמנים שהגיעו אמש למשכן אמנויות הבמה בתל אביב, כדי ליטול חלק בטקס או לצפות בו. בפאתי השטיח האדום החגיגי, עליו צעדו השחקנים והיוצרים הנכנסים וזכו במנת הזרקורים, המצלמות והמקרופונים המסורתית אה-לה הוליווד, עמדה קבוצה הרבה פחות חגיגית של נציגי יוצרים, שתחת הכותרת "בהוט שונאים יוצרים" הפגינה במחאה שקטה ומכובדת על גניבת זכויות ותמלוגי היוצרים על ידי זכיין השידור שהעביר את הטקס. לדבריהם, "הוט" מציבה דרישה דרקונית ובלתי הוגנת ליוצרים בכך שהיא דורשת מהמפיקים ספקי יצירות המקור להיות בעלת הזכויות הבלעדית וזו הרשאית לנהל בעצמה את המו"מ על הענקת התמלוגים ליוצרים השותפים לעבודות שנעשות עבורה.

מקהל הצופים הרחב נמנעה מבוכה

עצם העובדה שהטקס שודר השנה רק למנויי הכבלים, בניגוד לשנים האחרונות בהן הועבר בערוץ 2, הפכה אותו מצד אחד לאירוע טלוויזיוני נישתי, שאינו נחשף לקהל רחב מאוד, אבל מאידך - מקהל הצופים הרחב נמנעה מבוכה גדולה. למה? כי השנה בלטה יותר מתמיד העובדה הצורמת שמרבית הסרטים שמגיעים לגמר האירוע ומועמדים לפרסי "אופיר", לא מוכרים לקהל. בניגוד לשנים עברו, הפעם כל חמשת הסרטים המובילים עדיין לא ראו אור מסך ציבורי. לא "בקרוב יקרה לך משהו טוב", גם לא "למראית עין". וזה הדין גם לגבי "מוכרחים להיות שמח" ו"קרוב לבית". הכי קרוב להגיע ל"ידיעת הציבור" הוא מועמדנו החדש לאוסקר, "איזה מקום נפלא", שעולה לאקרנים ביום חמישי הקרוב. בכלל, מבין כל המועמדים בכל הקטגוריות רק "אזור חופשי" ו"החשוד האחרון", וגם כמה מהסרטים בקטגוריה התיעודית, עלו עד עתה לאקרנים וכפי שכבר נאמר פעמים רבות, הטקס הזה אינו רלוונטי לגבי כלל קהל הצופים, לנוכח העובדה שהיצירות שנציגיהן עולים לבמה ממש לא מוכרות. לכל היותר זו מסיבה פרטית לאלה שעשו את הסרטים.

אירוע אפור, שיגרתי ומשמים

מעבר לקוקטייל שלפני ולקבלת הפנים שאחרי (שהפכו גם הם כבר לשיגרה מעייפת), גם האירוע עצמו, בהנחיית מוני מושונוב, היה אפור, שיגרתי ומשמים. לא המנחה בדברי הקישור שלו, ואף לא איש מבין מגישי הפרסים בדברי הצגת המועמדים והזוכים, לא הצליחו להתעלות מעבר לסחיטת כמה חיוכים מאולצים מהקהל. ואילו מרביתם המכריע של הזוכים התעקשו להמשיך עם מסורת פתיחת הדפים המקופלים והקראת רשימות המכולת המתישות של התודות לשותפים שלהם לעשייה. אולי להם חשוב להודות, אבל לנו כבר נמאס לשמוע את הריטואל החוזר ונשנה. למרבה המזל, בגלל השידור ב"הוט" – מסך נטול פרסומות – האירוע לא נמרח השנה כמו מסטיק, כפי שקורה כשהוא משודר בערוץ 2.

התסרוקת של סיגלית, הגאווה של מנחם

ובכל זאת כמה אנקדוטות עם לחלוחית מסוימת, מהטקס היבש והשבלוני הזה. שאפו לזוכה סיגלית פוקס על התסרוקת המהמממממת. תודה לבולדוזר הוותיק מנחם גולן, שכבר מראה סימנים מדאיגים שהוא מתחיל לקרטע, על שהכריז בגאווה ממש לא פוליטיקלי קורקטית שסרטו החדש (בהפקת דורון ערן ואייל מלול ובכיכוב מאיה בוסקילה) שהוא לא זכה במלגת קרן הקולנוע, ויעץ ליוצרי הסרטים להישען אך ורק על משקיעים פרטיים. ייזכרו לטובה גם דברי הטעם הרהוטים של הזוכה אורי גבריאל, שלא שוכח מאיפה הוא בא. "אני מגיע משכונה בשם פרדס כץ", אמר בסיום דבריו. "והפרס הזה הוא שלכם, תושבי השכונה".

תודה ל"יס" מעל מסך "הוט"

ואם כבר דיבורים, נאה דרש יו"ר האקדמיה מרק רוזנבאום, כשהודה מעל גבי מסך "הוט" לחברת הלווין "יס", על תמיכתה בחמישה מבין עשרת הסרטים שהוגשו לתחרות, ול"הוט" על תמיכתה בשלושה. הוא גם ניצל את הבמה לירידה חריפה על ערוץ 10 (שלדבריו, מפר יום יום את חוק הרשות השנייה) ועל הערוץ הראשון (אותו קרא לסגור לאלתר) – על התחמקותם מתמיכה בקולנוע הישראלי. עלייה נוספת לבמה נרשמה לו כמפיק זוכה, יחד עם דני מנקין ודניאל צ`לפן, על הסרט התיעודי "18 קילו של אהבה", והוא גם היה מועמד יחד עם איתי תמיר, בזכות הסרט "קרוב לבית" (ככה זה כשקרובים לצלחת). גימיק נחמד היה הגשת פרס מפעל החיים לסוכנת השחקנים-מלהקת לביאה הון על ידי מוסקו אלקלעי, הבעל של הקולגה-יריבה שלה רודיקה אלקלעי, אם כי נראה שאהבה גדולה שורה בין המשפחות. כן ריגשה עופרה פוקס בדברי התודה שלה על קבלת פרס מפעל החיים שניתן לבעלה המנוח, אהוד מנור.

רשימת הזוכים המלאה

ולכל המעוניין ברשימת הזוכים המלאה, לפניכם שאר המאושרים: "18 קילו של אהבה" של דני מנקין הוא הסרט התיעודי הזוכה, גיורא ביח זכה בקטגוריית הצילום בזכות "למראית עין", התסריטאי המצטיין הוא איל חלפון ("איזה מקום נפלא"), העורכת הטובה ביותר היא עינת גלזר-זרחין ("איזה מקום נפלא"), העיצוב האמנותי הטוב ביותר שייך לעידו דולב, בזכות "מוכרחים להיות שמח" (הוא היה מועמד גם על "איזה מקום נפלא", ודבריו מעל הבמה המכובדת היו הכי מתומצתים ויעילים: "תודה רבה"). בקטגוריית עיצוב התלבושות זכה נתן אלקנוביץ`, על "מוכרחים להיות שמח", המלחין הטוב ביותר הוא אבי בללי ("נקמת הטרקטור"), בזכות "מוכרחים להיות שמח", ובקטגוריית עיצוב הפסקול זכו איתי אלוהב ודוד אלדמע, על "קרוב לבית".