תיאטרון - "סינדרלה מן" – נוק אאוט אמיתי

שיתוף הפעולה המוצלח בין הבמאי רון הווארד והכוכב ראסל קרואו ב"נפלאות התבונה", הוליד פרויקט משותף נוסף, "סינדרלה מן", בו מגלם קרואו את המתאגרף ג`ים בראדוק, שביצע קאמבק אדיר בזירת האגרוף, בתקופת השפל הכלכלי באמריקה

פוטנציאל האגרוף

הוליווד גילתה כבר מזמן את הפוטנציאל הטמון בזירת האגרוף, והרימה את הכפפה. עולם הדימויים האלגורי של הספורט הזה מגרה את הדמיון. "לקום מהקרשים", "להידחק לפינה", "לתת נוק אאוט" הם רק חלק מהמושגים שהזירה הזו ייצרה, ושאפשר לקחת אותם בהשאלה למקומות רבים אחרים, שלא לדבר על כך שמדובר בשדה קרב שבו אנטי גיבורים יכולים לקנות את עולמם בקרבות הרואיים.

ים של סרטים נעשו בנושא, חלקם על פי תסריטים פיקטיביים, חלקם בהיצמדות לביוגרפיות של מתאגרפים שעשו קריירות. בסקציה הפיקטיבית נציין את "גוף ונשמה" (בכיכוב ג`ון גארפילד), "הקרב המכור" (רוברט ריאן), "צ`מפיון" (קירק דאגלס) ו"רוקי" (סילבסטר סטאלון).

רוצים עוד? "כוחו של אחד" (נייג`ל אייווי גילם מתאגרף על רקע המאבק הבין גזעי בדרום אפריקה) ו"המתאגרף" (דניאל דיי לואיס, כמתאגרף בבלפסט בעת המלחמה בין הקתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד) . גם נשים חובטות עלו אל בין החבלים בקולנוע, למשל ב"אגרוף של אישה" (בכיכוב מישל רודריגז) וב"מיליון דולר בייבי" (בו דפקה הילארי סוונק הופעת אוסקר מנצחת).

כמה וכמה ביוגרפיות אגרוף

במסגרת הביוגרפיות הקולנועיות של מתאגרפים בשר ודם, חלקם אגדות וחלקם האחר חובטים נשכחים יותר או כאלה שהפכו מסיבה מסוימת לסמלים.

זכורים לטוב הסרטים "אלימות בשכונת העוני" (פול ניומן גילם את רוקי מרציאנו, בסרטו של רוברט ווייז), "נצחון הרוח" (ווילם דפו גילם את אלוף האגרוף היווני-יהודי שלמה ארוך, שבתקופת מלחמת העולם השנייה הוחזק על ידי הנאצים במחנה הריכוז אושוויץ, וכדי לשרוד נאלץ להשתתף בקרבות אגרוף, ולבדר את שוביו), "השור הזועם" (רוברט דה נירו גילם את ג`ייק לה מוטה, ביצירתו המופלאה של מרטין סקורסזה, הטובה מכולם בז`אנר), ו"עלי" (וויל סמית גילם את מוחמד עלי בסרטו של מייקל מאן).

כעת מצטרף לקטגוריה הזו גם "סינדרלה מן" (דרמה, ארה"ב 2005, 144 דקות), שביים רון הווארד, בכיכוב ראסל קרואו – סרט המגולל את סיפורו המופלא של ג`ים בראדוק, מתאגרף נודע במשקל כבד באמריקה של סוף שנות העשרים ושנות השלושים.

מצב הגיבור כמצב האומה

הסיפור שלו מקביל בעצם לטרגדיה הכלכלית שנחתה על אמריקה בשנת 1929. בשנה בה צנחו המניות בבורסה האמריקאית והותירו מיליוני משפחות בחוסר כל, בראדוק, מתאגרף מצליח מניו ג`רסי, הפסיד בקרב לטומי לוגראן, וזו הייתה עוד חוליה בשרשרת של כשלונות, שאילצה אותו לפרוש, לאחר שהמועצה לארגון קרבות אגרוף שללה את רשיונו. בראדוק הפסיד בגלל סדק בידו הימנית, החזקה, שבה לא טיפל ואף הסתיר את דבר הפגיעה כדי שיוכל להמשיך ולהתאגרף.

לאחר שהורחק מזירת התהילה במדיסון סקוור גארדן, ועל רקע הדיפרשן הקשה שהכה כל חלקה טובה באמריקה (ב-1932, אחד מכל ארבע אמריקאים היה מובטל), נאלץ בראדוק, כדי לכלכל את משפחתו, אשתו מיי (רנה זלווגר) ושלושת ילדיהם, להפוך לפועל פשוט, ולמצוא לעצמו עבודות מזדמנות כסבל בנמל.

מכת הוו השמאלית

ולמרות הכל, מצב המשפחה הלך והורע, הם נכנסו לחובות קשים, אספקת הגז והחשמל לביתם הצנוע בניו ג`רסי נותקה, רעייתו של בראדוק שלחה את ילדיהם לגור בבית משפחתה, שהייתה במצב כלכלי קצת יותר טוב, ובראדוק פנה ללשכת הרווחה כדי לקבל דמי הבטחת הכנסה זעומים - צעד משפיל מבחינתו, אבל הוא חשק שפתיים ובלע את גאוותו כדי שיוכל להמשיך ולפרנס את בני ביתו. אמריקה בראשות הנשיא הרברט הובר המשיכה להתפלש במצוקה כלכלית קשה, הנשיא לא הצליח להוציא את העגלה מהבוץ, ורבים מצאו עצמם חסרי בית ונאלצו לעבור לגור בערי מקלט מאולתרות עלובות, הבנויות פחונים ואוהלים, שנקראו "הוברווילס".

גם מצב בראדוק ובני משפחתו המשיך להיות בכי רע, עד שיום אחד סוכנו לשעבר, ג`ו גולד (פול ג`יאמטי), הופיע בביתו באופן פתאומי והציע לו לשוב לזירה באופן חד פעמי, כדי להיאבק בג`ון "קורן" גריפין, במקום מתאגרף אחר, שהשתתפותו בוטלה ברגע האחרון.

זה היה כמעט מהלך של התאבדות – בראדוק נאלץ תוך ימים לעלות לזירה, בלי להתאמן לקרב, והפסדו נראה ודאי. אבל הוא ידע שעם הכסף שיקבל עקב השתתפותו בקרב, יוכל להרים את משפחתו מהקרשים. וכמו שקורה לפעמים, בניגוד לציפיות ונגד כל הסיכויים, הצליח בראדוק לגבור על יריבו, לא מעט בזכות מכת הוו השמאלית החדשה שלו (כידוע, הימנית שלו הייתה החזקה), אותה חישל במהלך עבודתו בנמל. זה קרה ב-1934, שנתיים אחרי שפרנקלין דילנו רוזבלט נבחר לנשיא במקום הובר, ובשנה זו תוכנית החירום הכלכלית שלו "הניו דיל" נכנסה להילוך גבוה. גם הקריירה המתחדשת של בראדוק.

הקרב המסוכן מכולם

עקב נצחונו המתאגרף זכה בצ`אנס נוסף, להתמודד עם ג`ון הנרי לואיס, עוד מתמודד רציני על התואר העולמי במשקל כבד, ושוב הוכרז כמנצח בתום עשרה סיבובים. היריב הבא היה ארט לאסקי, שניצח ב-14 מתוך 15 הקרבות שלו. בראדוק הצליח לגבור עליו בתום 15 סיבובים, ולאחר מכן הופיע בלשכת הרווחה והחזיר את הגימלה שקיבל במשך השנים הקשות שלו.

בראדוק כונה בעקבות צעדו האצילי הזה "ג`נטלמן ג`ים", והפך לגיבור מעמד הפועלים, לאיש שכולם נושאים אליו עיניים בתקווה ובתחושה שהוא מייצג אותם וממחיש להם איך הפועל הפשוט יכול לשוב ולהיאחז בחלום האמריקאי. ואז הגיע הצ`אנס הגדול והמסוכן מכולם – להיאבק על תואר אלוף העולם נגד האלוף, החובט הקטלני מקס בר (קרייג בירקו). בר היה חיית זירה מאיימת, שכבר הכה למוות בזירה את אחד מיריביו ויריב אחר הותיר מחוסר הכרה, ומותו בקרב הבא שלו יוחס אף הוא בחלקו לחבטות המוחצות שספג מבר. לא פלא שמיי, אשתו של בראדוק, שעמדה לצידו לכל אורך הדרך אך סירבה להגיע לקרבות שלו, כי לא הייתה ממסוגלת לראות אותו חוטף ולו מהלומה אחת - חששה שהפעם לא יחזור מהזירה.

דיימון ראניון אחראי לכינוי

הקרב ההיסטורי נערך ב-13 ביוני 1935, לעיני 35 אלף צופים נלהבים במדיסון סקוור גארדן. בסיבובים הראשונים זה נראה רע מאוד מבחינת בראדוק: הוא ספג שוב ושוב חבטות עזות מבר, והפלתו לקרשים נראתה רק עניין של הזמן. אבל ככל שהקרב התארך בראדוק התאושש, התייצב והחל להשיב מלחמה עזה ליריב העדיף. בסופו של דבר, הצליח בראדוק להביא לסיום מתוק ומזהיר את הקאמבק האדיר שלו, ולזכות באליפות העולם באגרוף במשקל כבד, אף שהיה מבוגר הרבה יותר ונחות פיזית מיריבו הנפיל.

דיימון ראניון, אז כתב ספורט נפעם, כינה את האלוף החדש "סינדרלה מן", כדי להמחיש את העובדה שסיפורו האישי הוא ממש התממשות של אגדה מעולם הספרות והפולקלור. בראדוק המשיך להתאגרף, אבל ב-1937 בהיותו בן 32, הוא הפסיד לכוכב הצעיר ג`ו לואיס (המפציץ השחור הנודע), אז בן 23 (שטען שבראדוק היה אחד היריבים האמיצים ביותר שהתמודדו מולו).

שנה לאחר מכן שב בראדוק וניצח את טומי פאר, ושוב יכול היה להתמודד על התואר העולמי. אבל אז החליט לפרוש מהאגרוף, עם טעם מתוק של ניצחון, והסביר שעשה זאת למען משפחתו. בראדוק נכנס ל"היכל התהילה" של האגרוף העולמי, ובהמשך הקים חברה לציוד כבד, באותו מזח בו עבד כפועל בתקופת השפל הכלכלי. בשנות החמישים היה בין מקימי גשר וראזאנו בניו יורק, שנחשב בזמנו לגשר הנמתח מעל מים הארוך בעולם, וב-1974 נפטר, בגיל 68.

רון הווארד מתחבר לסינדרלות

רון הווארד יודע דבר או שניים על סינדרלות שמגשימות את החלום האמריקאי. בסרטו "נפלאות התבונה" (אף הוא בכיכוב קרואו) הוא כבר הביא למסך את סיפורו של ג`ון נאש, המתמטיקאי הגאון שלקה בסכיזופרניה קשה והצליח להתמודד עם מחלתו ולזכות בפרס נובל.

הנוסחה של "סינדרלה מן" זהה, והבמאי המצוין והמיומן מוביל את סיפורו ביד בוטחת, כשהוא נעזר בשני שחקנים מעולים כקרואו וזלווגר, ובקבוצת שחקני משנה מרשימה אף היא, שבראשה פול ג`יאמטי ("דרכים צדדיות").

למרות שהתסריט לא חף מקלישאות - אבל מה לעשות שבסיפורי אגדות פנטסטיים אמיתיים שכאלה המציאות עולה לפעמים על כל דמיון - הסרט מרשים, נוגע, מרגש ומהנה, ותופס מקום של כבוד בנישת ביוגרפיות האגרוף הקולנועיות. נוק אאוט אמיתי.

עוד עולה השבוע:

"ציידי המחשבות" (ארה"ב 2005)

מתח-אימה. קבוצה של טירוני אף.בי.איי צעירים עוברים סדרת אימונים מיוחדת כדי להכשיר אותם להיות פרופיילרים, כלומר מרכיבי פרופילים של רוצחים סדרתיים. המדריך הכריזמטי שלהם ג`ק האריס (ואל קילמר) נהנה "להתעלל" בהם ולתפוס אותם בקלקלתם, ולו רק כדי להפוך אותם לסוכנים מחודדים ועירניים יותר. בין התלמידים ג`יי.די (כריסטיאן סלייטר), שרה (קתרין מוריס) ולוקאס (ג`וני לי מילר).

במסגרת המשימה הגדולה והקשה מכולן מועברת החבורה לאי מבודד באיסלנד, המשמש כאתר סימולציות למבצעים בטחוניים מסווגים שונים של הכוחות האמריקאיים, ושם יהיה עליהם לפענח סדרה של מקרי רצח. אבל אף אחד לא הכין אותם לעובדה המזוויעה שהנרצחים בזה אחר זה, ובדרכים סדיסטיות, שטניות מחרידות, יהיו הם עצמם. בימוי: רני הרלין ("מת לחיות 2", "סחרור מסוכן").

מלוטש ומקצועי טכנית אמנם, והרלין כבר הוכיח שהוא טוב בזה, אבל סיפור אימה סטייל "רוצח בינינו" או "מי עשה את זה?" כבר כל כך שחוק ונדוש, והרלין לא טורח לספק לו ערך מוסף. הגרסה שלו מוקצנת, מופרכת ולא משכנעת, אפילו בז`אנרה. 105 דקות..