ארז ביטון הוא  זוכה בפרס ישראל בספרות  על תרומתו לשירה העברית. דוד גורפינקל הוא הזוכה בפרס ישראל לקולנוע.

ארז ביטון

ארז ביטון הוא יליד  1942, אלג'יריה. עלה ארצה ב-1948, גדל בעיר לוד ובגיל 11 נפצע מפיצוץ שגרם לו לאובדן הראייה. שירתו של ביטון נחשבת פורצת רך בתחום השירה העברית בסוגיות של זהות מזרחית.

ספרי השירה שהוציא: "מנחה מרוקאית" (1976), "ספר הנענע" (1979), "ציפור בין יבשות" (1989), "סוליקה" (2000), "תמביסרת: ציפור מרוקאית" (2009) ו"נופים חבושי עיניים" (2013). בנוסף ערך את כתב העת לשירה "אפיריון".

בשנת 2014 זכה ביטון בפרס על שם יהודה עמיחי לשירה עברית וכן בפרס ביאליק, ובעבר התכבד בהדלקת משואה ביום העצמאות ה-40.

כיו"ר ועדת הפרס לספרות השנה שימש פרופ' אבנר הולצמן ולצדו השתתפו חברי הוועדה - פרופ' חגית הלפרין וגיל הראבן.

בנימוקי הוועדה נכתב כי ארז ביטון הוא "משורר מרכזי ומקור השראה בולט במסורת השירה הישראלית. חמשת ספרי השירה שפרסם, מ'מנחה מרוקאית' (1976) עד 'נופים חבושי עיניים' (2013) הם מופת של התמודדות אמיצה, רגישה ומעמיקה עם טווח רחב של חוויות אישיות וקיבוציות, שבמרכזן כאבי ההגירה, חבלי ההשתרשות בארץ וכינונה מחדש של הזהות המזרחית כחלק בלתי נפרד מהדיוקן הישראלי הכולל. ביצירתו הפיוטית רבת היופי, ולא פחות מכך ביסודו ובעריכתו של כתב העת 'אפיריון', פרץ ארז ביטון את הדרך לרבים, וקולו החם והחכם הוא מן הנוכחיות העמוקות והמשפיעות ביותר בתרבותנו". 

שני שירים מאת ארז ביטון:

לְאִמִּי

לֹא חַיוּ לָהּ הַיְּלָדִים

לְאִמִּי.

הָרִאשׁוֹן,

לֹא חַי לָהּ הָרִאשׁוֹן

שֶׁקָּרְאוּ לוֹ דָּוִד

עַל שֵׁם אֲבִיהָ.

הַשֵּׁנִי,

לֹא חַי לָהּ הַשֵּׁנִי

שֶׁקָּרְאוּ לוֹ מֵאִיר

עַל שֵׁם

רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס

וְלֹא הָיָה לוֹ נֵס

לִחְיוֹת.

וְהַשְּׁלִישִׁי הָיִיתִי אֲנִי

שֶׁקָּרְאוּ לִי יָעִישׁ

שֶׁזֶּה חַיִּים

וְחָיִיתִי לָהּ,

אֲבָל

אֵיזֶה חַיִּים חָיִיתִי לָךְ

אִמִּי

בבית חינוך עיוורים – הילד יושב בפינות  - ארז ביטון

בְּבֵית חִנּוּךְ עִוְרִים

הָיָה הַיֶּלֶד נוֹטֵף-הָאַף

מְפַסֵּל בְּלִבּוֹ אַהֲבָה גְּדוֹלָה,

בְּבֵית חִנּוּךְ עִוְרִים

הָיָה הַיֶּלֶד נוֹטֵף-הָאַף

מְשַׂרְטֵט בְּנַפְשׁוֹ

עֲתִידוֹת גְּדוֹלוֹת.

בְּבֵית חִנּוּךְ עִוְרִים

הָיָה הַיֶּלֶד

יוֹשֵׁב בַּפִּנּוֹת

אוֹסֵף בִּשְׁאֵרִית רְאִיָּתוֹ

קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל אוֹר

לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שְׁמָשׁוֹת

לֶעָתִיד לָבוֹא.

בְּבֵית חִנּוּךְ עִוְרִים

הָיָה הַיֶּלֶד נוֹטֵף-הָאַף צוֹבֵר

הֵדִים שֶׁל קוֹל

לַעֲשׂוֹת מֵהֶם סִימְפוֹנְיוֹת אַהֲבָה.


              דוד גורפינקל (צילום: משה שי פלאש 90)

דוד גורפינקל
 
מאחורי גורפינקל, יליד 1939, מורשת ארוכת שנים ועשירה של עשייה בקולנוע הישראלי. הוא החל את דרכו כצלם "יומני גבע". בשנות השישים צילם את סרטיו של אורי זוהר  "חור בלבנה", "שלושה ימים וילד", "כל ממזר מלך" (בו כיכב יהורם גאון) ו"עיניים גדולות". מאוחר יותר צילם את סרטיו של מנחם גולן "מלכת הכביש", "כץ וקרסו" ו"קזבלן", את "השוטר אזולאי" ו"השועל בלול התרנגולות" של אפרים קישון  וכן קלאסיקות בורקס כמו "חצי חצי", "חגיגה בסנוקר", ו"אמי הגנרלית".
 
בשלושים השנה האחרונות צילם גורפינקל את סרטיהם של הבמאים אבי נשר ("זעם ותהילה", "סוף העולם שמאלה"), אלי כהן ("הקיץ של אביה", "עץ הדומים תפוס"), שמואל הספרי ("שחור"), ועוד. גורפינקל גם העמיד דור של יורשים - בניו יואב ויונתן גורפינקל יוצרי קולנוע וטלוויזיה מוערכים.
 
בנימוקי ועדת הפרס בראשות יהורם גאון  ובהשתתפות  פרופ' רם לוי, מרדכי שקלאר ודרור סבו נכתב כי הפרס הוענק לו "על כברת הדרך המפוארת וחותמו הבלתי מעורער בתעשיית הקולנוע הישראלי. דמות שמלווה כצלם יוצר את הסרט הישראלי מיום היווסדו. דוד הוא צלם צייר המשתמש באור הקשה, הארץ ישראלי, כתשתית צילומית אמנותית. פס קול מצולם של רוב התחנות המשמעותיות בהיסטוריה הישראלית. דוד הוא אמן שעסק ועוסק במשך חייו המקצועיים בשטח הקולנוע המסחרי לצד הנסיוני והחתרני".