מוזיאון תל אביב מארח את אנסמבל אלזה - הפרויקט הקאמרי הייחודי, המורכב מנגנים ישראלים וגרמנים זוכי תחרויות בינלאומיות, המנגנים בתזמורות המובילות בעולם.
 
חברי האנסמבל: הד ירון מאירסון, שרה כריסטיאן– כינור, מרים מנשרוב– ויולה, וולנטין שארף, דניאלה שמר– צ׳לו, שלי עזרא– קלרנית, נעמן וגנר – פסנתר.  
 
תכנית הערב: רוברט שומן - "אגדות" לקלרנית, לויולה ולפסנתר, אופוס 132, קרל מריה ובר - חמישיית קלרנית, אופוס 34 בסי במול מז׳ור, יוהנס ברהמס - חמישייה בסי מינור לקלרנית ולרביעיית כלי-קשת אופוס 115. 
 
לפני הקונצרט תינתן הרצאה מאת ענת שרון על התכנית.  

אנסמבל אלזה

דמותה של המשוררת והציירת אלזה לסקר-שילר, היוותה השראה להקמתו של האנסמבל המורכב מנגנים גרמנים וישראלים, שבאהבתם למוזיקה הקאמרית, שואפים לגלות ולאמץ דרכי אינטרפרטציה חדשות. האנסמבל מתמקד בביצוע רפרטואר עשיר ומסקרן של יצירות מאת גרמנים ויהודים מהמאה ה-19 ועד היום, תוך חיפוש אחר יצירות ומלחינים שנשכחו בעקבות ארועי מלחמת העולם השנייה. ההרכב הייחודי מאפשר שילובי כלים יוצאי דופן ומאפשר לחברי האנסמבל לבצע יצירות מקוריות, תוך התמקדות במלחינים ומלחינות ישראליים וקידום יצירה נשית. חברי האנסמבל הם מוזיקאים צעירים זוכי פרסים בתחרויות בין-לאומיות ונגנים בתזמורות המובילות בעולם. האנסמבל הופיע ברחבי הארץ, באירופה ובגרמניה, בין היתר ב״פילהרמוני בברלין״ .


אנסמבל אלזה (יח"צ)
 
על היצירות:

רוברט שומן  - "אגדות" לקלרנית, לויולה ולפסנתר, אופוס 132

"סיפורי אגדה" היא מיצירותיו האחרונות, "שירים בלא מלים" במלוא המשמעות, אף על אף שאת תוכנם מותיר שומן, כדרכו, לדמיונו של המאזין. שומן חיבר אותם במהירות, בתוך שלושה ימים בלבד, בתחילת אוקטובר 1853, תקופה פוריה במיוחד, כשהתוודע לברהמס בן ה- 20 ואירח אותו בביתו. ההרכב הלא שגרתי מעלה מיד על הדעת את יצירתו הפופולרית של מוצרט "שלישיית קגלשטאט" קכל 498. אך שלא כמוצרט המשועשע, נראה כי לשומן מהווה שילוב כלים זה הרחבה של יצירותיו הקודמות  באותו הנוסח – קטעי הפנטזיה לקלרנית, הרומנסות לאבוב ותמונות האגדה לויולה – עם פסנתר.

שלושת הכלים משמשים לו כאן כתזמורת זעירה, אינטימית, המדברת בקול אחד, אך בהרמוניה מתוחכמת שמותירה את מלוא השקיפות ומבליטה את צליליהם. גם האמירה היא אחת, כשהקטעים קשורים ביניהם בסולמות ובנושאים ומסודרים בסימטריה: הקטע הראשון שירתי אופטימי, עם רמז לסערה המסוכסכת שבקטע הבא (היחיד בין הקטעים בסולם מינורי), שמתפייסת בסופו לקראת השלווה המתרפקת שבקטע השלישי, ואילו הקטע הרביעי משנה את האווירה של בן זוגו (הקטע השני) לחלוטין, ומסכם את היצירה בדגש עז והחלטי. 
 
קארל מריה פון ובר - חמישיית קלרניט, אופוס 34 בסי במול מז׳ור

בדומה למוצרט לפניו ולברהמס אחריו, הסיבה שוובר הלחין יצירות עבור הקלרניט, קשורה בנגן מסוים. היכרותו של וובר עם היינריך ברמן, מוירטואוזי הקלרניט של המאה ה-19, היא שהביאה אותו להלחין את קונצ׳רטינו ואת חמישיית הקלרינט הידועה, במהלך 1815-1811. רבים העירו שחמישיית הקלרניט הנה למעשה קונצ׳רטו לקלרניט בליווי רביעייה. הקלרניט נמצא בקדמת הבמה כמעט ללא הפסקה והנגן נדרש לטווח הבעה רחב על פני המנעד כולו (ובר חיבב במיוחד את המנעד הנמוך והעמוק). מכנה משותף מעניין לחמישיות הקלרניט של מוצרט, ובר וברהמס, הוא שכולן נפתחות בהקדמה קצרה של כלי הקשת, אליה מצטרף הקלרניט כאילו באמצע משפט.

בחמישייתו של ובר, הפרק הראשון מקבל אופי אנרגטי ומבריק יותר ויותר ככל שהוא מתקדם, ותפקיד הקלרניט אכן קונצ׳רטנטי באופיו. הפרק השני, איטי ולירי, אינו חסר אתגרים טכניים עבור הקלרניטן, בקפיצות פתאומיות בין מנעדי קיצון ובסולמות מהירים, על סף הגליסנדו. הפרק השלישי, על אף שכותרתו מינואט, מתאים יותר להיקרא סקרצו – הוא שופע שנינות ותפניות בלתי צפויות, תוך שימוש רב בדגשים בלתי צפויים ברוח בטהובן. הפרק האחרון ,כשמו כן הוא – מלא שמחת חיים, חינניות ושובבות. רגע מפתיע מתרחש כאשר הקלרניט נח לזמן מה מתפקידו הסולנ  וכלי הקשת פוצחים בפוגאטו נמרץ וחמור-סבר. לאחריו מופיע קטע לירי בסולם זר – המוביל לבסוף בחזרה אל החומרים המוזיקליים העליזים של תחילת הפרק.  
 

אנסמבל אלזה (יח"צ)

יוהנס ברהמס- חמישיה לקלרנית ולכלי קשת בסי מינור אופוס 115

חמישיית הקלרנית ההדורה מאת ברהמס, היא אחת מיצירות המופת בקנון המוזיקה הקאמרית. היא חוברה ב -1891, לידידו הקלרניתן ריכרד מיהלפלד, אשר בקסם נגינתו נכבש עד כדי כך שב-1890 ויתר על כוונתו לחדול מהלחנה לאחר החמישייה לכלי קשת (אופוס 111) וחיבר בשבילו לצד החמישייה, שלישיית קלרנית (אופוס 114) ואת שתי הסונטות, אופוס 120עם פסנתר (משנת 1894). יצירתו של ברהמס נחשבת לאחת הדוגמאות הנהדרות של כתיבה קאמרית. עריבה לאוזן ומגובשת להפליא, עשירה ומינימליסטית כאחת, ממכרת ביופיה. במבנה קלאסי מוקפד היא מתפתחת מתחילתה ועד סופה החרישי כרפסודיה חופשית, כשהנושאים כמו גזורים כולם מגרעין יחיד, ופורשים כקליידוסקופ בתנועתם העדינה שלל מרהיב של גוונים.

החמישייה נפתחת במתינות ומציגה בהרחבה  את שני נושאים הנשזרים זה בזה והן את צלילו החם והעמוק של הקלרנית. פרק האדאג'ו הבא (בסי מז'ור) מתחיל במלנכוליה עדינה הנעשית במרכזו לדרמטית (במינור), ומסתיים שוב ברכות. זהו הפרק היחידי ביצירה שבו נתון לקלרנית תפקיד סולני למול כלי הקשת. ה"אנדנטינו" הקצר יחסית בנוי משתי חטיבות: הוא נפתח בנעימה דמויית שיר, ממשיך (באותו הנושא) בקלילות כמתוך משחק, ומשמש כמעבר לפרק הסיום שבצורת נושא וחמש וריאציות, באווירה הרצינית והמהורהרת של הפרק הראשון – ושל היצירה כולה.

הקונצרט יתקיים במוצאי שבת, 13 במאי 2017 ב-21:00 במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6077070