קומפוזיציה וקול
המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מזמין לתערוכה חדשה תחת הכותרת "שאינו מפסיק שלא להיכתב" ובה יוצגו עבודות של סטודנטיות וסטודנטים מהתוכנית ללימודים מתקדמים בקומפוזיציה אקספרמנטלית וסאונד ארט מבית הספר מוסררה, לצד עבודות של אמניות ואמנים אורחים.
התכנית, היחידה מסוגה בארץ, משלבת הוראת קומפוזיציה ואמנות הסאונד, ביצוע מודרני ותאוריה ביקורתית במטרה לחשוף את הסטודנטים לתכנים ולהתנסות פורצי גבולות, תוך עבודה מעמיקה בקונטקסט של אמנות עכשווית.
במוקד התערוכה עומד היחס בין גוף ושפה, תמה אשר התגבשה תוך תהליך עבודה משותף של סטודנטים ממוסררה והמרכז לאמנות דיגיטלית במושג אובייקט-קול.
הילה בן ארי, עמידה מאוזנת, 2008
אמנים משתתפים: הילה בן ארי, אמיר גבעון, שרון גלזברג, יונתן גירון, דניס משקביץ, מיטל קובו, אור רימר, גליה עיני ועירא שליט. אוצר: ד״ר יוני ניב.
בערב הפתיחה, שיתקיים ב-5 במאי בשעה 20:00, יתקיימו הופעות של חגי אייזנברג, מקסים טורבו, התהומים, קשיוף, זוהר שפיר, מאיה דוניץ, תום סולובצ׳יק, איתמר וינר ועוד.
בין גוף לשפה
התערוכה מסכמת תהליך בן מספר חודשים במסגרת שהות התכנית במרכז, במהלכו פיתחו הסטודנטים/יות עבודות, במקביל לעבודת האוצרות של התערוכה. בדומה למבט או לכתיבה התמה, הקול הוא אובייקט מפוקפק אונטולוגית: אתר ביניים בין גוף ושפה. הקול עצמו איננו גוף, אלא מעין גוף מסדר שני, זיכרון או רישום של גוף, המתפוגג מיד עם הופעתו. הקול הוא המצע החומרי של השפה, נשא של משמעות, אך כשלעצמו הוא חף מכל משמעות. העבודות המוצגות בתערוכה מטפלות באופנים שונים באותו מרחב ביניים שבין גוף ושפה.
יונתן גירון מציג עבודה לצרצרים חיים וגופי תאורה, (ללא כותרת) שאותה הוא מתאר כ"מחול של קיטועים". גופי התאורה והצרצרים מקיימים בניהם יחס של היזון הדדי, ומכוננים יחד מערכת אקולוגית דינמית.
עבודת הסאונד של אור רימר "פוניו" משלבת אלמנטים שלנרטיב מאורגן, זרמי תודעה ורגעים מוסיקליים המתכנסים יחד לכדי "מחזה קולי" (Audio Play) העוסק בתור הזהב של נבחרת קולומביה בכדורגל. גיבור מחזהו של רימר הוא חואן, אמן קעקועים ומוזיקאי קולומביאני, אשר עלה לישראל בתחילת שנות העשרים של חייו. שפתו של חואן - היבריד בין ספרדית ועברית – היא מוזיקלית תיאטרלית וייחודית, ונדמה שכל גופו מתאסף ל"משימת" הדיבור.
דניס משקביץ, ללא כותרת, 2017-2018
דניס משקביץ מציג מספר מצומצם של קליגרפיות מתוך סדרה רחבה יותר שפיתח בחודשים האחרונים בהשפעת מסורת הכתיבה התמה. שפתו הגרפית של משקביץ אינה נשמעת למסורת כתיבה תמה מסוימת, אלא מדברת את בליל השפות של דניס: שילוב של רוסית, עברית, אנגלית, יפנית, פיניקית ויוונית עתיקה.
במיצב של גליה עיני "איזו" חלל התצוגה עצמו מוכפל. עיני מצלמת ומקליטה פעולת פרפורמנס פשוטה של הדבקת איזולירבנד בחלל הגלריה - קווים וצורות גאומטריות, סימנים ומילים חסרות משמעות - ומקרינה את פעולת בחזרה על הקיר בחלל. עריכת הווידאו והסאונד ממחישים את הדחיסה של העבר והווה.
שרון גלזברג מתבוננת מחדש בדברים ישנים: שני פסלים (או מה שהיא מכנה ׳היברידים׳) העשויים מפוחלצי ציפורים אשר פניהן מכוסות ביציקות גבס.
עבודת הוידיאו הדוממת של הילה בן ארי "עמידה מאוזנת" (2008), ספק מתעדת תנוחה בודדת של מתעמלת קטועת רגל: מחזה מכמיר לב כשם שהוא מהפנט בשל המתח בין המצג הספורטאי-תיאטרלי, והמאמץ הגופני הקיצוני של זו אשר לא תרד עוד מהקורה.
עירא שליט, ללא כותרת, מתוך הסדרה "הסיגריות הבודדות", 2011-2017
עירא שליט מציגמ ספר עבודות בשם "הסיגריות הבודדות (2011-2017)" The Single Cigarettes הלקוחות מסדרה של כ- 60 רישומים שנעשו בשנים האחרונות. העבודות נעשו על גבי דפי A4, בשילוב של טכניקות רישום שונות (ממחושבות וידניות, עט קשה ועפרון רך). הסדרה מתארת נופים חלומיים - DREAMSCAPE - בעלי הגיון פנימי שנוצרו על ידי אינטואיציה ודמיון.
אמיר גבעון מציג עבודה בשם Permanent Flux. העבודה של גבעון היא תרשים של אופניים, עצים, מטוסים, מכוניות וכסאות, אשר חוזרים על עצמם בווריאציות שונות ומתפתחים לכדי מה שגבעון מכנה "תרחישים".
מיטל קובו מציגה את עבודתה LES SOMNILOQUES COMMENCEN PARLER. קובו הקליטה את עצמה ישנה במשך 40 לילות, וערכה את התיעוד לכדי עבודת סאונד למאזין בודד.
התערוכה היא פרי שיתוף פעולה מתמשך בין בית הספר לאמנות מוסררה בירושלים והמרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון.
דניס משקביץ, ללא כותרת, 2017-2018
אירוע פתיחת התערוכה יתקיים במוצאי שבת, 5 במאי 2018 בשעה 20:00 במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. התערוכה תוצג עד ה-2 ביוני 2018. שעות הפתיחה החדשות של המרכז לאמנות דיגיטלית: יום ג': 20:00-16:00, יום ד': 18:00-14:00, יום ה': 18:00-14:00, יום שבת: 15:00-11:00. לפרטים נוספים: 03-5568792 או באתר המרכז לאמנות דיגיטלית