מנצח וירטואוז ופסנתרנית בינלאומית

חגיגה מדהימה ונדירה צפויה לחובבי המוזיקה במסגרת עונת המנויים ה – 53 של התזמורת הקאמרית הישראלית.

היום יוקדש לקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן. בשני קונצרטים שייערכו באותו יום תבצע התזמורת את כל חמשת הקונצ'רטי שכתב בטהובן לפסנתר ולתזמורת.

את המשימה המאתגרת הזו תנגן הפסנתרנית הבינלאומית, עטורת הפרסים והניסיון אליסו וירסלדזה (גיאורגיה). אליסו מחלקת את זמנה בין הוראה - כפרופסור לפסנתר בקונסרבטוריון מוסקבה ובבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן - לבין נגינה בקונצרטים. מנצח: אריאל צוקרמן.
 
תכנית קונצרט אחר הצהריים: קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסי במול מז'ור, אופ' 19, קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 4 בסול מז'ור, אופ' 58, קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 3 בדו מינור, אופ' 37.

תכנית קונצרט הערב: קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בדו מז'ור, אופ' 15, קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 5 ("הקיסר") במי במול מז'ור, אופ' 73.

בטהובן, מקור: אתר וויקיפדיה




על הקונצ'רטי לפסנתר ותזמורת של בטהובן:

קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסי במול מז'ור, אופ' 19

בטהובן, יליד בוֹן, היה לכוכב זוהר בשמי וינה בעשור האחרון של המאה ה-18, בדיוק בזמן שבו ירש פסנתר הפלדה את הצ'מבלו העדין, והפך בקולו הרם ובמנעדו הרחב לתזמורת זוטא. בפסנתרנותו הווירטואוזית וביצירתיותו המקורית עד מרדנית, כבש בטהובן את לב הווינאים בחמשת הקונצ'רטי לפסנתר שיצר בשנים 1811-1789. לא בכדִי המרתון שלנו מתחיל בקונצ'רטו מס' 2. סוברים כי נכתב ב-1789, עוד בהיות בטהובן בבון, כלומר שבע שנים לפני קונצ'רטו מס' 1. ייתכן שהצירה הבּוֹנאית נוגנה בסלונים של וינה כבר בראשית שנות התשעים, אך לפני קהל גדול נוגנה לראשונה בבּוּרְגְתֵיאַטֶר במרץ 1795, לצד קונצ'רטו מס' 1.

הנה המבנה בכל חמשת הקונצ'רטי: בפרק א' - נושא מהיר ראשון פוגש נושא שני לירי; לרוב התזמורת פותחת. פרק ב' איטי ומבנהו ABA ; פרק ג' כתוב בצורת רונדו מרנין ולפעמים הומוריסטי שמבנהו ABACABA . בקונצ'רטי רבים משולבות קדנצות - קטעי אלתור וירטואוזיים של הסולן - לרוב לקראת סיומי פרקי הקצה: התזמורת משתתקת, והסולן פוצח בנגינת סולו, בלי כל ליווי. כיוון שקונצ'רטו מס' 2 הוא בעצם פרי הביכורים של בטהובן בַּסוּגה, מבנהו סטנדרטי, כמתואר לעיל. יש קדנצה לקראת סיום הפרק הראשון.

הקונצ'רטו הזה הושלם ב-1806, ובמרס 1807 הושמע בבית הנסיך פרנץ-יוזף לוֹבּקוֹביץ', מצביא, חובב מוזיקה ומֶצֶנַט. ואולם לא לו הקדיש בטהובן את הקונצ'רטו, אלא לידידו, תלמידו ופטרונו, הארכידוכס רודולף (שני האצילים זכו להקדשות לא מעטות של בטהובן). הבכורה נערכה בערב קר במיוחד לפני חג המולד של 1808, ב"תֵיאַטֶר אַן דֶר וִין", לצד הפנטזיה הכוראלית, הסימפוניות מס' 6 ו-5 ופרקים מן המיסה בדו מז'ור. זה היה הקונצרט האחרון שבו הצליח בטהובן לנגן ולנצח. חירשותו סגרה עליו. הפסנתרנית מיצוּקו אוּצ'ידָה מעידה כי בעת נגינת הקונצ'רטו הזה היא חשה את הצלחתו של שרוי בשאול להבקיע ולצאת אל האור. אולי היא מתכוונת למתקפות הסטקטו של התזמורת בתחילת פרק ב', הנענות על ידי פסנתר נוּגה וְדָך, אך המתגבר אט-אט ויוצא אל שמחת פרק ג'.

והנה, למרות זאת, ולמרות ביקורת קדומה מ-1809 שבה הוכתר אופ' 58 כקונצ'רטו המפעים ביותר של בטהובן, הוא שקע לתהום הנשייה עד ל-1836, עת החייה אותו פליקס מנדלסון. בניגוד לקונבנציה, הקונצ'רטו הזה נפתח בפראזה לירית של הפסנתרן לפני מיצג התזמורת. קדנצות משובצות לקראת סיומי הפרק הראשון והשלישי. הפרק השלישי, העליז, צומח ישירות, בלי הפסקה, מתוגת הפרק השני.

קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 3 בדו מינור, אופ' 37

את הקונצ'רטו הזה הלחין בטהובן כנראה ב-1800, והוא היה הסולן בעת ביצוע הבכורה, באפריל 1803. בבכורה נוגנה גם סימפוניה מס' 2 והאורטוריה "ישוע על ההר". הקונצ'רטו הוקדש לנסיך הפרוסי לודוויג פרדיננד מבית הוֹהֶנְצוֹלֶרְן, פסנתרן ומלחין. מנגינת הנושא הראשון של הקונצ'רטו מזכירה את זו שבקונצ'רטו לפסנתר מס' 24 של מוצרט, אהוב לבו של בטהובן (מספרים כי כששמע אותו פעם מנוגן בקונצרט חוצות בחברת חברו, הפסנתרן, המלחין והמו"ל ג'ון בפטיסט קְרֶמֶר, קרא לעברו בהתרגשות: "קרמר, קרמר, לעולם לא נדע ליצור משהו כזה!"

מתברר שלגבי עצמו שגה. שלושת הפרקים מעוטרים בקדנצות משל בטהובן. זו שבפרק א' ארוכה ומרשימה. קדנצות עשויות להיות פרי עטו של המלחין המקורי - של בטהובן במקרה שלנו - או של מלחין מאוחר יותר, או גם פרי רוחו של הסולן עצמו (או הסולנית עצמה), השמים נפשם בכפם ומאלתרים ברוח היצירה, מתוך כניסה "לראשו של בטהובן".

הקאמרית הישראלית, צילום: Michael Pavia

קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בדו מז'ור, אופ' 15

בשלהי 1792 השתקע בטהובן, יליד בון, בווינה, מעוזם של היידן ומוצרט. עוד בטרם ידע כי וינה תהיה לביתו ולתחנת חייו האחרונה, ניסרה בתודעתו הנחיית ידידו ופטרונו, הרוזן פון ולדשטיין: "אם אך תעמול ותתמיד, תזכה מידי היידן ברוחו של מוצרט". את מוצרט לא הספיק בטהובן לפגוש, כי ב-1792 כבר היה שוכן עפר. השיעורים עם היידן קידמו את בטהובן, אך הם היו גם רצופי התנגשויות על רקע גיל, מזג, אידיאלים ואסתטיקה. בסופו של דבר, ולא בלי עזרת מורים נוספים, היה בטהובן לכוכב זוהר בשמי וינה, ובדיוק בזמן שבו ירש הפסנתר את הצ'מבלו והפך, בקולו הרם ובמנעדו הרחב לתזמורת זוטא, כך שבנגינה עליו היה אפשר להתייצב – למשל בנגינת קונצ'רטו – מול תזמורת שלמה. ברק נגינתו של בטהובן כבש את לב הווינאים ואילץ כוכבים ותיקים להסכין עם עמעום בזוהרם ואף אפשר לו להציג את יצירותיו החדשות וכך לפרסמן. תוך כדי כך החלה להזדקר לעין גם גאונותו בהלחנה: חדשנות וסער היו בה, והיו גם מי שזעקו "מופרעוּת".

את קונצ'רטו מס' 1 הלחין בטהובן בשנים 1796/7 בווינה. למעשה, אין הוא הקונצ'רטו הראשון שהלחין. לפניו נולדו שני קונצ'רטי בְּבּוֹן: קונצ'רטו שלא שרד בשלמותו וקונצ'רטו מס' 2 שפורסם מאוחר, רק ב-1801. והלא לא בטהובן העניק לקונצ'רטי את מספריהם, כי אם המוציאים לאור, והמספר הסידורי נקבע על פי מועד הפרסום ולא על פי מועד ההלחנה. אופוס 15 הוקדש לתלמידה של בטהובן, בַּבֶּט קֶגְלֶוויץ', רוזנת ברטיסלבה. הבכורה הייתה כאמור בפראג ב-1798, כשבטהובן ליד המקלדת, וטוב הדבר, כי בזמן ההוא רק וירטואוז כבטהובן היה מסוגל למלא אחר הדרישות הדרקוניות שתבע מן הסולן. הקונצ'רטו הוא הארוך ביותר ששמע קהל עד אז: קונצ'רטי של היידן ומוצרט לא ארכו יותר מ-25 דקות, וזה נמשך כ-36 דקות.

ברור כי "הקיסר" הוא שם שיווקי שהוענק לקונצ'רטו. אין ודאות מי הגה את השם: יש האומרים כי זהו המו"ל הבריטי של בטהובן, קרֶמֶר, ויש הסוברים שהיה זה קצין צרפתי שנכח בבכורה בווינה והפטיר כי הקונצ'רטו נאה לַ"קיסר", כלומר לנפוליאון. זהו הקונצ'רטו לפסנתר האחרון של בטהובן. הוא נכתב בין 1809 ל-1811 בווינה, וכמו קונצ'רטו מס' 4 הוקדש לארכידוכס רודולף. הבכורה התקיימה בנובמבר 1811 בגֶוַנְדְהָאוּס של לייפציג. בשנה ההיא כבר לא היה בטהובן מסוגל לשמוע דבר, ולכן לא הוא היה הסולן, אלא פסנתרן ושמו פרידריך שניידר. כעבור שלושה חודשים הושמע הקונצ'רטו לראשונה בווינה, והפעם היה הסולן קרל צֶ'רני, תלמיד של בטהובן.

פרק א' פותח בסדרת שלושה אקורדים עזים של התזמורת, הנענים בשלוש קדנצות קצרות של הפסנתר. לאורך הפרק, הארוך במיוחד, בטהובן בונה קרֶשֶנְדוֹ מתמשך ודיסוננס גובר. פרק ב' שקט ומהורהר, ופרק ג' הוא מחול גרמני. הקונצ'רטו מסתיים ברפליקת טימפני מפתיעה והקודה מהירה ומזהירה.

הקונצ'רטי יתקיימו ביום רביעי, 19 ביוני 2019 ב-18:00 וב-20:30 במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-5188845 שלוחה 1. 21 ביוני ב-13:00 במרכז אלמא בזכרון יעקב. להזמנת כרטיסים: 03-5188845 
                       

רכישת כרטיסים