משתתפים

אילן וולקוב מנצח

אילן וולקוב, מהבולטים במנצחים הצעירים של ישראל, החל לנגן בכינור ובפסנתר בהיותו בן שש. את הכשרתו הראשונית בניצוח קיבל ממאסטרו מנדי רודן באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ואז המשיך בלימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. בגיל 19 מונה למנצח צעיר בתזמורת Northern Sinfonia  באנגליה, ולימים היה למנצח הראשי של תזמורת הנוער שלה. ב-1997 הפך למנצח הראשי של תזמורת הנוער של הפילהרמונית של לונדון, וב-1999 זכה במשרת עוזר המנצח למאסטרו סֵייג'י אוֹזאוָה, המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון. בינואר 2003 היה אילן וולקוב למנהל המוזיקלי ולמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-,BBC צעיר המנצחים שזכו במשרה זו אי פעם. הוא החזיק בתפקידו עד 2009, ועד היום הוא המנצח האורח הראשי שלה. ב-2004 בחרה בו החברה הפילהרמונית המלכותית הבריטית למוזיקאי השנה, כהוקרה על פועלו עם הסימפונית הסקוטית. בשנים 2013-2010 כיהן מאסטרו וולקוב כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של איסלנד. מ-2012 הוא המנהל המוזיקלי של פסטיבל המוסיקה טֶקְטוֹנִיקְס, שצמח באולם הקונצרטים הַרְפָּה ברייקיאוויק שבאיסלנד, פסטיבל מוביל למוזיקה חדשה. לימים התפרשׂ הפסטיבל גם לגלזגו (בהובלת התזמורת הסקוטית של ה-(BBC, לאָדֶלֵייד שבאוסטרליה, לאוסלו, לאתונה ולניו יורק.
 
מאסטרו וולקוב מנצח בקביעות על תזמורות בעולם, ובהן הפילהרמונית של מינכן, אנסמבל מודֶרְן הגרמני, התזמורת הסימפונית של טוקיו, התזמורת הסימפונית של ברמינגהם, תזמורת הקפיטול בטולוז, התזמורת הסימפונית של מלבורן, תזמורת פריס, התזמורת הסימפונית הלאומית בוושינגטון די סי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. הוא ניצח גם על אופרות: בבית האופרה של סן פרנסיסקו, באופרה הלאומית של וושינגטון ובפסטיבל גְלײַנְבּוֹרְן. מעונה 2020/2021 מאסטרו וולקוב מנהל מוזיקלית את אנסמבל המאה ה-21 בישראל, לצדו של דן יוהס, מייסד האנסמבל.



אילן וולקוב,  צילום: אסטריד אקרמן


סיון מגן נבל

תחרות הנבל הבינלאומית בישראל המתינה 47 שנים בטרם העפיל בה נבלאי ישראלי למקום הראשון. בתחרות ה-16 (2006) זכה סיון מגן בפרס הראשון, ב"פרס פְּרוֹפֶּס*" על נגינת יצירה ישראלית וב"פרס רֶנְיֶה" על נגינת יצירה של הנרייט רניה. ב-2009 זכה בפרס "פְּרוֹ מוּזיצִ'יס" בניו-יורק וב-2012 היה לנבלאי הראשון שזכה בפרס בּוֹרְלֶטִי-בּוּיטוֹנִי בלונדון. סיון מגן, יליד ירושלים, החל בלימודי נבל בגיל 12. כעבור שלוש שנים ניגן כסולן עם הסימפונייטה הישראלית באר-שבע ואחר כך עם רוב תזמורות ישראל, ובהן הפילהרמונית הישראלית. את שירותו הצבאי עשה כמוזיקאי מצטיין, ובמקביל למד אצל אִירֶנָה קָגָנוֹבְסְקִי-קֶסְלֶר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ב-2001 נסע לצרפת, שם למד בליון אצל זֶ'רמֶן לוֹרֶנְצִינִי ובפריס בכתתה של איזבל מוֹרֶטִי. תואר שני השלים בבית הספר למוזיקה ג'וליארד בניו יורק, אצל ננסי אלן, נבלאית ראשית בפילהרמונית של ניו יורק.
 
מגן הופיע כסולן עם הפילהרמונית של שטרסבורג ושל טַמְפֶרֶה (פינלנד), הסימפונית של סידני, הקאמריות של סקוטלנד, לפלנד, וינה וסיינט פול, באולמות כגון ויגמור הול בלונדון, קרנגי הול בניו יורק, הקוֹנְצֶרְטהָאוּס בווינה והאופרה של סידני. הוא מרבה לנגן בהרכבים קאמריים: עם רביעיות דַנְאֵל, קוֹלְדֶר ודוֹבֶר, עם חברים מרביעיות גוארנרי וג'וליארד ולצד מוזיקאים כשמואל אשכנזי, גארי הופמן ועמנואל פאהו. עם החלילנית מרינה פיצ'יניני והוויולנית קים קשקשיאן הקים את שלישית Tre Voci והוא בין מקימי "הפרויקט הקאמרי הישראלי". מגן הקליט שני אלבומי סולו בחברת  Linn Recordsוהקלטות קאמריות בחברות ECM, Azica ו-Avie. מסתיו 2017 הוא הנבלאי הראשי של תזמורת רדיו פינלנד, ואשתקד הצטרף לסגל בית הספר מוזיקה מוּנְדִי בווטרלו שבלגיה.
 
*ע"ש אהרון צבי פְּרוֹפֶּס, שייסד ב-1959 את תחרות הנבל הבינלאומית הראשונה בעולם. ייסד גם את הזמרייה ואת פסטיבל ישראל. 
 

סיוון מגן, צילום: Maarit Kyto


התכנית

מוריס ראוול - "פאוון לנערה שהלכה לעולמה" (כ-7 דקות)

מוריס ראוול היה חדשן מתחילת דרכו - בחור זערורי בן 20, מגונדר, מתנשא ועוקצני, המתעקש לכתוב הרמוניות "אסורות". חמש פעמים ניגש לתחרות פרס רומא של הקונסרבטוריון הפריסאי ונכשל. "הוכשל בידי הנהלה שמרנית" ניסחו רבים במוסד, בעיתונות ובדעת הקהל. כשהוחלף המנהל בגבריאל פורה, מורו האוהד של ראוול, נסללה דרכו להצלחה. לימים היה לאושיה אימפרסיוניסטית. כמו דביסי, שותפו ל"זרם", סלד ראוול מהשם "אימפרסיוניזם" וראה עצמו כקלאסיציסט.

את הפאוון הלחין כיצירה לפסנתר בימי הקונסרבטואר (1899), ושמו היה מחווה למוזיקה הרנסנסית האיטלקית-ספרדית, שָם היה הפאוון מחול פופולארי. ב-1910 תזמר את היצירה לאנסבל כלי נשיפה של עץ, זוג קרנות, נבל וכלי קשת, וההצלחה הייתה מיידית. כמו בבולרו המפורסם, יש גם כאן מהלך היפנוטי: התפתחות הדרגתית, מותחת ומאופקת. זוג הקרנות פותח, כלי הנשיפה שרים, כלי הקשת עוברים מצביטות פִּיצִיקָטוֹ לקִשְתוּת אַרְקוֹ, והנבל, כדרכו, תורם ארפג'י וגליסנדי. 137
 
קלוד דביסי - "מחול קודש ומחול חול" לנבל ולכלי קשת (כ-11 דקות)

דביסי נחשב לאבי האימפרסיוניזם במוזיקה. כמו ראוול וסָטי בני זמנו, מרד בְּמוריו ולמד מן הסימבוליסטים בשירה שהמסתורי וההתרשמותי עדיף מן הנטורליסטי והמְחַקֶּה. שמות יצירותיו ציוריים, צופני סוד ורבי-דמיון: "דו-שיח בין רוח לים", "הקתדרלה השקועה", "נוקטורנים", "אור ירח". אך החידוש לא היה בשמות בלבד, אלא גם במהות: לאקורדים של דביסי הייתה טונליות עמומה, הוא שילב סולמות אוקטטוניים ופנטטוניים, והמודולציות שלו צצו יש מאין.                                        

את היצירה שלפנינו הלחין ב-1904, כדי להציג את צליליו של "נבל כרומטי" שפיתחה החברה לייצור פסנתרים פְּלֵיֶל: במקום פֶּדָלים לקיצור אורכי המיתרים, הותקנו בגוף הנבל מיתרי חצאי-טונים לרוב. מתוך השאיפה לקדם את שיווק המוצר, הזמינו אנשי פלייל יצירה חדשה מדביסי. הנבל הכרומטי לא צלח, אך היצירה הפכה לנכס. היא עשויה שני מחולות: "מחול קודש" ו"מחול חול". 128


קלוד דביסי, מחלת הכלל, מקור: וויקיפדיה

אנדרה ז'וליבה - קונצ'רטו לנבל ולתזמורת קאמרית(כ-19 דקות )

אלגרו / אנדנטה / אלגרו
בתחילה נמשך אנדרה ז'וליבה לבארוק הצרפתי של קוּפְּרֶן וראמו, בהמשך נהה אחר האימפרסיוניזם, ולימים צירף אל אהבותיו גם את חידושי שנברג ובארטוק. כתלמיד של אדגר וָרֶז התעמק באקוסטיקה ובבניית "אשכולות צלילים". הוא הלחין בספקטרום רחב, למן אופרה, דרך יצירות תזמורתיות וקאמריות ועד למוזיקת תיאטרון וקולנוע. לצד קונצ'רטי לפסנתר, לכינור, לצ'לו, לחצוצרה, לחליל, לבסון ולכלי הקשה, יש גם הקונצ'רטו שלפנינו, לנבל. ביצירה הזאת חשים את כל הסגנונות שספג, מהאטונליות והג'אז ועד לניאו-קלאסיקה. הקונצ'רטו נכתב ב-1952 בעבור לילי לַסְקִין, אז ה-נבלאית של אירופה ופרופסור לנבל בקונסרבטואר הפריסאי. הופעת הבכורה הייתה בפסטיבל דונאו-אֶשִינְגֶן שביער השחור. בביצוע (קיים ביוטיוב) המנצח הוא המלחין, הסולנית לילי אסקין, ולצדם מפורסמים בראשית דרכם: החלילן רמפל בן 30, הצ'לן רוסטרופוביץ' בן 25 והחצוצרן מוריס אנדרה בן 19. 130


אנדראה ז'וליבה, נחלת הכלל, מקור: אתר וויקיפדיה

ז'אן פיליפ -  ראמוסוויטה תזמורתית מן האופרה "נָאִיס" בעיבוד ניקולס מְקְגִיגֶן  (כ-28 דקות)

פתיחה / כניסה חגיגית של האלים והעמים / סרבנד / גבוט ערני / שני מחולות ריגוֹדוֹן / כניסת נגני הלאוטה, שאקון ומנגינת ניצחון / שני מינואטים / מנגינה גאה ושמחה / מחולות טמבורן / קונטרדנס
 
ז'אן פיליפ ראמו, המתואר כאיש גבוה ורזה, בעל קול צורמני, וכחן, כעסן ומתנשא, היה מוזיקאי מן השורה הראשונה. הוא קנה לו מעמד רם לצד בן ארצו קוּפְּרֶן, הגרמנים באך, טלמן והנדל, והאיטלקים סקרלטי וויואלדי. הקריירה שלו החלה כנגן עוגב בכנסיות וככנר בתזמורות, ובמקביל חיבר מוטטים, קנטטות, שירים ויצירות לצ'מבלו. הטרקטט התיאורטי שלו "ההרמוניה ועקרונות היסוד שלה" (1722) עורר הדים בעולם. בו הראה כי המוזיקה באה מתשתיות טבעיות, שאפשר לנתח, לנסח ולנבא. אנציקלופדיסטים כְּדִידֶרו ורוּסוֹ הסירו בפניו את הכובע. רק בהגיעו לגיל 50 הלחין אופרה ראשונה, אִיפּוֹליט ואָרִיסִי שמה, ומשם והלאה חיבר עוד כשלושים אופרות, ובהן קַסְטוֹר ופּוֹלוּקְס, דַרְדָנוּס, פְּלַטֵה, האינדיאנים האצילים, פיגמליון, זָאִיס ונָאִיס. רוב יצירותיו התזמורתיות הן סוויטות, ובהן מחולות וקטעי מעבר מן האופרות והבלטים שלו, וכך גם הסוויטה שלפנינו. 168 
 
הקונצרט יתקיים ב -
יום ד' 9 פברואר 2022 בשעה 20:00  מוזיאון ת"א - אולם רקאנטי

לרכישת כרטיסים