תכנית הקונצרט
 
מוריס ראוול (1937-1875) שלושה שירי א-קפלה למקהלה מעורבת 
לודוויג ואן בטהובן (1827-1770)
סימפוניה מס' 4 בסי במול מז'ור, אופ' 60 
מנחם ויזנברג (1950) פתיחה למיתרים - מחווה למנדלסון  
גבריאל פורה (1924-1845) רקוויאם ברה מינור אופ' 48

מוריס ראוול (1937-1875) שלושה שירים א-קפלה למקהלה מעורבת  - כ-7 דקות
ניקולט / שלוש ציפורי גן-עדן יפות / רונד (מחול מעגלי)
 
ראוול היה אדם זערורי ושאפתן. הפרופסורים בקונסרבטואר הפריזאי כינוהו גם "מטורזן, מתנשא ועוקצני". חמש פעמים מנעו ממנו את פרס רומא הנכסף על רקע "הרמוניות אסורות לשימוש". הסוף ידוע: העתונות חשפה שיקולי משוא פנים בוועדת השיפוט והיא פורקה. פוֹרֶה, המורה האהוד והאוהד של ראוול מונה למנהל הקונסרבטואר, ודרכו של המלחין הצעיר נפקחה. כל זה היה בראשית המאה ה-19. ב-1914 חווה ראוול דחייה נוספת, והפעם מצד הצבא הצרפתי. "תת-משקל" קבעה לשכת הגיוס, ולא הסכימה לגייסו, דבר שראוול חפץ בכל מאודו. ישב לו המלחין בביתו, מסויט מן החדשות ועמוס רגשות אשם על אי נשיאה בנטל, ואת תסכולו ניתב ללימודי נהיגה - אולי יקבל אותו הצבא כנהג - ולכתיבת מוזיקה. "מעולם לא עבדתי כל כך קשה", כתב ראוול לחבר, "בזעם מטורף והירואי [כך]." בנובמבר קיבל ראוול לידו את רישיון הנהיגה ובדצמבר התיישב לכתוב את שלושת השירים שנשמיע היום - מילים ומנגינה - למקהלה בשירת א-קפלה, יצירתו היחידה בסוגה זו.
 
השירים נסמכים בסגנונם על שנסוני הרנסנס הצרפתי. אולי גם הפרנקו-צנטריות הזאת מעידה על פטריוטיזם. השיר הראשון שנכתב והיה לשיר השני בשלישייה היה אקטואלי בזמנו, על נערה המחכה לאהובה שיצא לקרב. ב-1915 נכתבו שני שירי הקצה. מעניין: גם השירים היו לו לראוול כלי לקידום גיוסו. הוא הקדישם לשלושה משפיענים: את "ניקולט" למשורר-מוזיקאי-צייר טריסטן קְלִינְגְסוֹר, פיגורה מקושרת בצבא, את "שלוש ציפורי גן-עדן יפות" הקדיש לפול פֶּנְלֶוֶה, פוליטיקאי שהיה לראש ממשלה, ואת "רוֹנְד" - לסופי קְלֶמַנְסוֹ, גיסתו של מי שיהיה גם הוא לראש ממשלה. ההימור על פֶּנְלֶוֶה הוא שהצליח. הלה הפעיל את קשריו, ובמרס 1915 גויס ראוול לצבא צרפת כנהג משאית ואמבולנס.
 
קווי הדמיון בין השירים הם אובדן או החמצה וכן אירוניה והומור שחור. לא נצלול לַתּוֹכֵן, שמא נחטא בקלקלן (ספוילר). התכנים בעמוד הבא. נאמר רק שהשיר הראשון כתוב בסגנון עממי, ולו שלוש וריאציות: אחת לזאב, אחת לבחור הנאה ואחת לחתן המפתיע. לכל דמות גם הטמפו שלה. השיר השני, דמוי בלדה, הולם בתחילתו לכותרת הקונצרט: כ"מלאכי עליון" נשמעות זמרות הסופרן המגוללות את ראשית העלילה. ראוי לשים לב לעובדה שצבעי שלוש הציפורים הם צבעי הטריקולור הצרפתי. ועל השיר השלישי, מה נאמר? מאתגר-לשון, מסבך-חיך ושובר-שיניים. כל מפלצות אירופה בו, מני יוון ורומי ועד להיכלות הגרמאנים, הנורדים והסלאבים.
 
היצירה זכתה לתגובה אוהדת כבר ב-1916, ובעבור השנים, ככל שנחשף אליה הקהל, גדלה ההוקרה עוד. ב-1920 כתב המבקר אנרי קולה :(Collet) "על שלוש רגליים שונות העמיד ראוול טריפטיך נאה: השיר הראשון הוא אלגרו מודרטו מזמין, השני אנדנטה מרגש והשלישי פינאלה מלהיב".


הקאמרטה הישראלית, צילום: יוסי צבקר



לודוויג ואן בטהובן סימפוניה מס' 4 בסי במול מז'ור, אופ' 60 - כ-35 דקות
אדג'ו - אלגרו ויוואצ'ה / אדג'ו / מינואט (סקרצו וטריו): אלגרו ויואצ'ה / פינאלה: אלגרו מה נון טרופו
 
הופעת (תופעת?) בטהובן יצרה מערבולות בזירת המוזיקה של וינה. הסימפוניה הראשונה שלו הפציעה יחד עם המאה ה-19, ב-1800, וגררה תגובות לרוחב הסקאלה. מבקר אחד זעק "אבסורד! קריקטורה של סימפוניה היידנית!" אחר שיבח, אך מצא "שימוש נרחב מדי" בכלי נשיפה. ובעל חוש נבואי כתב: "בינתיים מציצים רק טפריו של האריה, וזאת רק משום שהאריה בחר שלא לתקוף עדיין".
 
הסימפוניה השנייה הבכירה באביב 1803 ועליה כתב בטאון וינאי, "העיתון למען עולם אלגנטי", שהיא כ"התפתלויותיו המבחילות של דרקון פצוע, אשר רק ככלות כל דמו - בפרק הרביעי - נופח את נשמתו סוף-סוף". לימים, כבר במאה העשרים, כתב פרופ' בארי קופר, בטהובניסט בריטי מובהק: "בבכורתה הייתה הסימפוניה מס' 2 של בטהובן הסימפוניה הגדולה ביותר ששמע העולם עד אז". 

בכורתה של הסימפוניה מס' 4 הייתה במארס 1807 בחווילתו של הנסיך פון לוֹבְּקוֹבִיץ, פטרון נדיב של בטהובן. כעבור כשנה הייתה לה גם השמעה פומבית בתיאטרון העירוני של וינה. שתי ההשמעות האלה עוררו בהמשך קצת מבוכה לבטהובן, כי מי שהזמין את הסימפוניה בעבור תזמורתו הפרטית ואף שילם מזומנים מראש היה מעריץ אחר, הרוזן אוֹפֶּרְסְדוֹרְף. אלא, הנה, כך קרה – ולסברות מדוע ולמה לא ניכנס כאן - בטהובן סיפק והקדיש לו אותה "משומשת במצב טוב", אחרי שתי השמעות. 



דיוקן של בטהובן משנת 1820 מעשה ידי יוזף קרל שטילר


מנחם ויזנברג (1950) פתיחה למיתרים - מחווה למנדלסון - כ-9 דקות

מנחם ויזנברג הוא מלחין, פסנתרן ומעבד ישראלי ודמות חינוכית רבת השפעה על דורות של תלמידי מוזיקה. טווח יצירותיו משתרע למן המוזיקה האומנותית - התזמורתית, הקאמרית, הקולית והכלית - ועד למוזיקת פופ, כליזמר וג'אז. את הלחנותיו הקלאסיות ביצעו מיטב התזמורות בארץ, ובהן הפילהרמונית הישראלית, רביעיות "אריאל", "הוברמן" ו"אביב" ו"הרביעייה הירושלמית", "אנסמבל המאה ה-21" והאנסמבלים "מיתר" ו"מוזיקה נובה". בעולם ניגנו את יצירותיו - בין היתר - התזמורות הקאמריות של ברמן, פוטסדאם ובאזל, התזמורת הסימפונית של דאלאס, שמיניית קשתני הפילהרמונית של ברלין ורביעיות "בּוֹרוֹמֵיאוֹ", "לוּמִינָה" ו"רֶלאש".

כפסנתרן שיתף ויזנברג פעולה עם מבצעים מהשורה הראשונה: הכנר חגי שחם, הוויולנית טביאה צימרמן, הצ'לנים הלל צֹרי וצבי פלסר, נגן העוּד תייסיר אליאס, הקלרניתנים חן הלוי, צ'ארלס ניידיק וקרל-היינץ שטֶפֶנס, האלט מירה זכאי, הבריטון כריסטיאן אימלר, המקהלה הלאומית "רינת", המקהלה הקאמרית תל אביב, אנסמבל "זמרי קמרן" ומקהלות הילדים "לירון" ו"מורן", והוא ידוע בעיבודיו האומנותיים לשירי עם בעברית וביידיש, שראו אור, בין השאר, באלבומים "שיר ארץ" עם מירה זכאי ו"שירי ארץ" עם אנה שפיץ וגיא פלץ. 

דבר המלחין על יצירתו

"הפתיחה למיתרים - מחווה למנדלסון" היא עיבוד תזמורתי לשמיניית כלי קשת שהלחנתי במקור בעבור "קשת אילון". יצירתי מושפעת מיצירת המופת המוכרת ביותר להרכב קאמרי מיוחד זה, השמינייה לכלי קשת של פליקס מנדלסון-ברתולדי. השתלשלות יצירתי מזכירה את "צורת הסונטה". יש בה שני נושאים מנוגדים, האחד סוחף והאחר לירי והבעתי. מטבע הדברים, הנושאים עוברים טרנספורמציות מלודיות, הרמוניות וריתמיות מרחיקות לכת בשפתי האישית. בהשפעת התזמור המנדלסוני, מעמידה יצירתי לעיתים קבוצת נגנים מול קבוצת נגנים אחרת, ולעיתים - סולן מול קבוצה. היצירה היא במידה רבה מחווה לנעורים ולשמחת החיים הגלומה בהם.

גבריאל פורה רקוויאם ברה מינור אופ' 48 לסולנים, למקהלה מעורבת ולתזמורת - כ-36 דקות
פתיח - קיריה/ מִנחָה/ קדוש/ ישוע הרחום/ שה האלוהים/ גאלני/ אל גן העדן
 
במילה "רקויאם" (מנוחה) פותחת יצירתו של פורה ובה היא נחתמת. המנטרה "רקויאם" מושרת כאן 21 פעמים, ופורה בחר את בחירותיו הטקסטואליות והמוסיקליות כייחול למנוחה נכונה, מתוך הצנעת אימי השאול ומפלת הרשעים. יש מי שקרא לזה "שיר ערש למתים".
 
מבקרי מוזיקה רואים ברקוויאם של פורה מענה ל"רקוויאם הגרמני" של ברהמס. מבחינה כרונולוגית הדבר נכון: ברהמס השלים את יצירתו ב-1868 ופורה עשרים שנה אחר כך. נקודת דמיון בין שתי היצירות היא ראיית העולם ההומניסטית-אוניברסליסטית של שתיהן, מתוך הפניית עורף לנימה הנוצרית-דוקטרינרית. הנה דוגמה: בפרק המִנחה, הטקסט הקתולי אומר "גאל, אדון, את נשמות מתיך הנאמנים". פורה השמיט את "הנאמנים" (fidelium) ובכך פתח את דלת הגאולה לַכּוֹל. יש גם הבדל: ברהמס הלחין נוסח גרמני של כתבי הקודש, ופורה, כרוב קודמיו - רקוויאם לטיני, לא צרפתי. 
 
בהלווייתו של פורה, בנובמבר 1924, הושמע הרקוויאם בגרסתו המלאה. 22 שנים לפני כן, בראיון, אמר המלחין: "אומרים שהרקוויאם שלי אינו מבטא את הפחד מן המוות; יש אפילו המכנים אותו 'שיר ערש' למתים. האמת היא שכך אני רואה את המוות: כגאולה, כשאיפת אושר עילאי. לא ככאב". 
 

גבריאל פורה, צילום מאת  פול נדאר   בשנת 1905

משתתפים

אבנר בירון מנהל מוזיקלי ומנצח

מעוף וחדשנות מאפיינים את אבנר בירון, המייסד, המנהל המוזיקלי והמנצח הקבוע של הקאמרטה הישראלית ירושלים. בעבודה שיטתית ויצירתית הקנה לתזמורת יוקרה בארץ ובעולם, והופעותיה תחת שרביטו זוכות לשבחי הביקורת, לאמון המנויים הוותיקים ולהערכתם של מצטרפים חדשים.
 
זוהי העונה ה-38 של הקאמרטה. מלבד הופעותיה בארץ, הופיעה באולמות מרכזיים בפריס, באמסטרדם, בברלין, בלוצרן, בבאזל, בז'נבה, במדריד, בניו יורק, בוושינגטון, בלוס אנג'לס, בשיקגו, באלסקה, בבייג'ין, בשנחאי, בטביליסי, בירוואן, בסידני, במלבורן, בבנגקוק ובוורשה. 
 
את הקריירה המוזיקלית שלו החל אבנר בירון כחלילן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובתזמורת הקאמרית הישראלית. לפני כן למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית והשתלם בניצוח באקדמיה למוזיקה בווינה ובמוֹצרטֵאוּם של זלצבורג. גישתו למוזיקה ולאינטרפרטציה מושפעת מהשכלתו הרחבה במוזיקה ובמדע. כחלילן הירבה להופיע בהרכבים קאמריים וברסיטלים, וניהל כיתות אמן רבות-משתתפים בארץ ובעולם. כמחנך העמיד דורות של חלילנים ושל מורים לחליל. הוא הקים בזמנו את "אנסמבל סולני הגליל", הרכב וירטואוזי שזכה להצלחה בינלאומית בזמן קצר.
 
אבנר בירון ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, התזמורת הסימפונית חיפה והסינפונייטה באר שבע, והוא מוזמן לנצח על תזמורות ברחבי העולם. כמו כן היה המנהל המוזיקלי של פסטיבלים, ביניהם "חגיגות המוזיקה באבו גוש" ו"ימי מוזיקה וטבע בגליל".
 
ב-1994 החל בירון לכהן כראש האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. בשלוש הקדנציות של כהונתו הצעיד את האקדמיה להישגים מרשימים: הוא יזם את פתיחתה של מחלקה למוזיקה מזרחית, הקים את התזמורת הקאמרית של האקדמיה ויסד את הפקולטה למוסיקה רב-תחומית. בירון נבחר לכהן כחבר הוועדה המתמדת של ארגון האקדמיות הגבוהות למוזיקה באירופה (AEC).
 
בשנת 2005 זכה בפרס שרת החינוך על מצוינות ותרומה אמנותית רבת-שנים בתחום המוזיקה בארץ, ובשנת 2013 העניק לו משרד התרבות והספורט פרס ע"ש אריק איינשטיין ליוצרים שתרמו להתפתחות התרבות הישראלית לדורותיה. 
    

אבנר בירון, צילום: דן פורגס

 
תום בן ישי סופרן

תום בן ישי, ילידת חיפה, סיימה לא מכבר את חברותה ב"מיתר אופרה סטודיו", תכנית ההכשרה לזמרי אופרה צעירים של האופרה הישראלית. את דרכה המוזיקלית החלה בלימודי נגינת פסנתר בקונסרבטוריון ע"ש דוניה ויצמן בחיפה ובמגמות המוזיקה של בתי הספר "רֵעות לאמנויות" ו"ליאו-בק" בחיפה, ובצה"ל שירתה במעמד של מוזיקאית מצטיינת. את לימודיה האקדמיים השלימה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ובמסגרתם השתתפה ב"פרויקט תדרים", מסלול התמחות בביצוע מוזיקה חדשה של האקדמיה בשיתוף עם אנסמבל מיתר. בעת לימודיה זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן, קרן אלי לאון וקרן תרבות חיפה.

בשנים האחרונות זכתה תום פעמיים במקום השלישי בתחרות השיר האמנותי על שם עדה ברודסקי ובמקום השלישי בתחרות על שם פאול בן חיים לביצוע מוזיקה ישראלית. אשתקד העפילה לשלב חצי הגמר בתחרות הזימרה הבין-לאומית היוקרתית בֶּלְוֶדֶרֶה .

תום שרה תחת שרביטיהם של מנצחים ידועי שם בארץ ובעולם: אבנר בירון, יובל צורן ואריאל צוקרמן הישראלים, פְרֶדְרִיק מַלְמְבֶּרְג השבדי ואנדרו פארוט הבריטי. כמו כן עבדה עם מלחינים ישראלים  - אלה מילך-שריף, יוסף ברדנשווילי, דניאל עקיבא, נעם שריף -  לקראת השמעת הבכורה של יצירותיהם.

בין תפקידיה האופראיים: סירנה בשחרורו של רוג'רו מן האי של אלצ'ינה מאת קאצ'יני, טיטו בג'וליו סָבִּינו של סַרְטִי, סֶרְפֶּטָה בסיפורה של מתחזה מאת מוצרט, גַסְפָּרוֹ בשודדי הים של סְטוֹרַס, תֵרֵזָה בהסהרורית של בֶּלִינִי, רוז במוכרת הבשמים היפה של אופנבך, קוֹנְסְטַנְס בהדיאלוגים של הכרמליטיות מאת פולנק, והגר/לאה באמהות של דוד זֶבָּה. עם אנסמבל מיתר השתתפה בביצוע פיירו הסהרורי של שנברג, ועם תזמורת הבארוק ירושלים שרה במגניפיקט של באך.



תום בן ישי צילום: יוסי צבקר



גיא פלץ בריטון

גיא פלץ הוא בריטון ומנצח ישראלי, בוגר פרויקט "תדרים" של אנסמבל מיתר בתחום הניצוח על מוזיקה חדשה. בשנים 2019-2014 היה מנצח הבית של אנסמבל זמרי מורן, ומ-2017 הוא זמר ומנצח באנסמבל "ססיליה", שהיה בין מקימיו.
 
פלץ, יליד קריית אונו (1992), הוא בוגר התיכון לאמנויות תלמה ילין בגבעתיים. בצה"ל שירת במעמד מוזיקאי מצטיין. את לימודיו בתחומי השירה והניצוח השלים באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בכיתותיהם של מרינה לויט, עידו אריאל, יבגני צירלין ורונן בורשבסקי. בין 2008 ל 2011-זכה במלגות הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל ובפרסים מקרנות בוכמן-היימן ורונן. כמו כן זכה בפרס ליאון שטרן, פרס בית הספר תלמה ילין ופרס דיקן הפקולטה לאומנויות הביצוע של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. הוא השתתף בסדנאות ובכיתות אמן של מוזיקאים ידועי-שם: ג'וֹאְן דוֹרְנֶמן ואָן מוֹנוֹיוֹס האמריקניות, ריטה דַמְס ההולנדית, פיטר הארווי וגראהם ג'ונסון הבריטים, דיויד שטרן האמריקני-ישראלי ושרון רוֹסְטוֹרף-זמיר הישראלית.
 
כבריטון הופיע גיא עם הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, התזמורת הסימפונית חיפה, התזמורת קאמרית הישראלית, תזמורת הבארוק ירושלים, אנסמבל בארוקדה, אנסמבל המאה ה-21, קָפֶּלָה קְרָקוֹבְיֶנְזִיס בפולין, תזמורת ויימאר בגרמניה ותזמורת בּוּדָפוֹקִי דוֹהְנָנְיִי בהונגריה. בין תפקידיו האופראיים: נהר הסיין בהחגיגה על נהר הסיין של ויואלדי, התפקיד הראשי בפִּימְפִּינוֹנֶה של טלמן ושל אלבינוני, אֶנֶיאַס בדידוֹואֶנֵיאָס של פרסל, אוֹטוֹנֶה בהכתרתה של פּוֹפֵּיאָה של מונטוורדי, פָּאק בחלוםלילקיץ של בריטן וזוּרגָה בדולי הפנינים של ביזה. כמו כן השתתף במשיח של הנדל, ביתןהבדידות של נעם סיוון ובתיפתח של אהרון חרל"פ.
 
גילומו את אפולו באורפאו של מונטוורדי עם טָבֶרְנֶר קונסורט הבריטי בניצוח אנדרו פארוט הוקלט על ידי AVIE. המכון למוסיקה ישראלית פרסם את התקליטור "שירי ארץ" שבו גיא מבצע שירים עבריים בעיבוד מנחם ויזנברג. הופעותיו שודרו ב-BBC, ברדיו הממלכתי הפולני ובקול המוסיקה. 


גיא פלץ, צילום: יואב איתיאל



אנסמבל זמרי מורן

באנסמבל זמרי מורן שרים בוגרי מקהלות מורן, סטודנטים באקדמיות למוזיקה וחיילים במעמד מוזיקאים מצטיינים. האנסמבל הוקם ב-1998  - כגוף ייצוגי מקצועי - בידי נעמי פארן, המנהלת המוזיקלית של מקהלות מורן. ברפרטואר שלו תופסות מקום מרכזי יצירות של מלחינים ישראלים, ובהם אייל באט, אלה מילך-שריף, גיל שוחט, חיים פרמונט, יחזקאל בראון ומנחם ויזנברג. האנסמבל הופיע בהפקות האופרה הישראלית ובקונצרטים של הקאמרטה הישראלית ירושלים, הקאמרית הישראלית, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, הסימפונית ראשון לציון ואנסמבל סולני תל אביב.
 
בקיץ 2002 זכה האנסמבל בפרס הראשון בתחרות בינלאומית ביפן וב-1998 בתחרות הבינלאומית "שירת הימים" בישראל. האנסמבל הופיע בפסטיבל באך באורגון ובאקספו 2000 בהנובר. בקיץ 2005 ביצע קנטטות של באך בפסטיבל באך בטורונטו תחת שרביטו של מאסטרו הלמוט רילינג.בקיץ 2008 ייצג האנסמבל את ישראל בפסטיבל "קול השלום" בסטוקהולם לצד מקהלות ואנסמבלים מאסטוניה, גאורגיה, הודו, טיבט, יוון, מצרים, מרוקו, נורבגיה, פינלנד ושבדיה. עוד הופיע בפסטיבלי מוזיקה ובסיורי קונצרטים בארגנטינה, בארצות הברית, בגרמניה, בהונגריה, ובסין.
 

אנסמבל סולני מורן, צילום: נגה שדמי


מאסטרה נעמי פארן הקימה ב-1985 את מקהלת מורן, ומאז היא המנצחת והמנהלת המוסיקלית שלה. נעמי בוגרת מכללת לוינסקי והמגמה לניצוח באקדמיה למוסיקה בתל אביב. כמו כן השתלמה בניצוח מקהלות בקונסרבטוריון בקופנהגן ובבית הספר הגבוה למוזיקה במַלְמוֹ שבשבדיה. היא מוזמנת תדיר לשפוט בתחרויות בינלאומיות ולהנחות כיתות אומן וסדנאות למנצחים ברחבי העולם. בקיץ 2012 הרצתה באוניברסיטת ייל על מודל רתימת השירה להעצמת אוכלוסיות מיוחדות.
 
בעשור 2002-1992 הובילה נעמי פארן פרויקט של משרד החינוך והתרבות לקידום מקהלות ילדים ונוער בישראל. במסגרתו יזמה סדנאות למורים ולמנצחים, הנחתה מקהלות ברחבי הארץ והעמיקה את הקשר בין מלחינים למקהלות ילדים ונוער. לאור חזונה, המקהלה פועלת בעוצמה למען הקהילה ומפתחת מצוינות מוסיקלית בקרב ילדים ונוער בסיכון, ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים חולי סרטן בבית החולים שניידר וקשישים. בימים אלה מוקם ביוזמתה של נעמי פארן "הבית לשירה" בעמק חפר, שבו, כדבריה, "יוצרים, מקשיבים, נפגשים, חווים ומבצעים". 
 


נעמי פארן, צילום נגה שדמי

תֹם קרני, מנצח הבית של מקהלות מורן, בוגר המקהלה והתיכון לאמנויות תלמה ילין. הוא השלים לימודי תואר ראשון בניצוח תזמורת באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ותואר שני בביצוע מוזיקה חדשה ב"פרויקט תדרים" של האקדמיה בשיתוף אנסמבל מיתר, שם זכה במלגת מכון ירושלים למוסיקה חדשה ע"ש אריק סידיי. תֹם היה עוזר מנצח במקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ומנצח מִשְנֶה בתזמורת סימפונט רעננה. מלבד ניצוח על תזמורת זו, ניצח גם על אנסמבל מיתר, האנסמבל הקולי הישראלי ותזמורת הרחוב הירושלמית. בנוסף לעיסוקיו המוזיקליים, השלים תם תואר ראשון בפיסיקה ובמתמטיקה בתוכנית "אמירים" של האוניברסיטה העברית.
 
אנסמבל ססיליה, הרכב חדש מבית מקהלות מורן, הוא שמיניית זמרות וזמרים סולנים מצטיינים. זהו גוף ייצוגי מקצועי שנועד להקים ולקיים שיתוף פעולה עם מלחינים בארץ ובעולם לביצוע פרויקטים מוזיקליים מאתגרים וקונצרטי בכורה של יצירות ישראליות. האנסמבל שר יצירות למן תקופת הרנסנס ועד ימינו בשירת א-קפלה או עם הרכבים כליים נבחרים, כגון אנסמבל מיתר ותזמורת הבארוק ירושלים. חברי האנסמבל הם: גיא פלץ, הלל שרמן, יואב וייס, יעקב הלפרין, לוטם טאוב, מאיה הלר, תום בן ישי ותמרה נבות. 
  
הקונצרטים יתקיימו ב-

מוזיאון תל אביב לאמנות
יום ו', 18.3.22 בשעה 13:00
מוצ"ש, 19.3.22 בשעה 20:00
 
אלמא מרכז אומנויות, זכרון יעקב
יום ב', 21.3.22 בשעה 20:00
 
תיאטרון ירושלים, אולם הנרי קראון
יום ה', 24.3.22 בשעה 20:00
 
מכון ויצמן למדע ברחובות, אודיטוריום מיכאל סלע
מוצ"ש, 26.3.22 בשעה 21:00