בסוף חודש נובמבר, עם שובה של תזמורת הקאמרטה הישראלית מסיבוב הופעות באירופה עם סר ג`יימס גאלווי ורעייתו החלילנית ליידי ג`יני גאלווי, תגיש התזמורת את הקונצרט הראשון לעונה זו בסדרה "כלים וקולות".

בתכנית הקונצרט, בניצוחו של המנהל המוזיקלי של התזמורת אבנר בירון: המיסה הגדולה מאת באך בהשתתפות הסולנים אביב ויינברג (סופרן), נועה פרנקל ( אלט), איתן דרורי ( טנור), ג`ונתן  גנת`רופ ( באס בריטון ) והאנסמבל הקולי החדש בניהולו  המוזיקלי של יובל בן עוזר.

על היצירה

יוהאן סבסטיאן באך, הפדגוג הגדול ומלחין פרקטי, שכתב כמעט כל חייו כשנדרש לכך ולצורך אירועים ספציפיים, עסק בשלוש שנותיו האחרונות בהלחנת שלוש יצירות שלא הוזמנו כלל, כנראה מתוך צורך פנימי לסכם את מפעל חייו. יצירות אלו הן: "המנחה המוזיקלית", "אמנות הפוגה" שלא הושלמה וכן הלחנה של מכלול נוסח המיסה הקתולי, ה"אורדינריו", יצירה המכונה כיום "המיסה הגדולה בסי מינור". זו יצירה שעצם קיומה הוא חידה. בדרך כלל שמר באך על תכתובת מוקפדת שלפיה ניתן לדעת לאיזה צורך נכתבה יצירה כלשהי. במקרה של המיסה הגדולה, אין בידנו שום תיעוד בנושא. אין אפשרות להסביר מדוע באך, הפרוטסטנטי האדוק, החליט להלחין את הנוסח המלא של המיסה הקתולית  (הכולל משפטים כגון: "אני מאמין בכנסייה הקדושה האחת, הכוללת והאפוסטולית").

מבחינה פרקטית לא הייתה שום אפשרות לבצע את המיסה בזמנו של באך. בלייפציג הלותרנית הפרקים היחידים המותרים מן הטקסט הלטיני היו "קיריה" ו"גלוריה", פרקים שעבורם באך כתב קודם לכן ארבע מיסות קצרות ("ברוויס"). אם כן, האם היצירה הייתה מיועדת לחצר המלוכה הסקסונית בדרזדן, שאליה נשא באך את עיניו (שם היה איזון בין דוקטרינה פרוטסטנטית וקתולית)? קשה להאמין, שהרי ממדיה העצומים של המיסה אינם עולים בקנה אחד עם הטעם הקתולי לתמצות וקיצור. הפיתוי רב, אם כן, להתייחס למכלול הפרקים הקרוי "המיסה הגדולה" כמעין כתיבה למגירה, כצוואה מוזיקלית שבאך מציג בה את משנתו בתחום המוזיקה הקולית.
למעשה, חלק מזערי מתוך המיסה נכתב במיוחד עבור יצירה זו. רוב הפרקים ממוחזרים מחומרים מוזיקליים שבאך השתמש בהם לפני כן. אולם באך ערך היטב את החומרים הוותיקים ויצר מבנה מוזיקלי מרשים ובעל אחדות מפתיעה. שני החלקים הראשונים, ה"קירייה" וה"גלוריה" נכתבו בשנת 1733 עבור הנסיך-הבוחר החדש מדרזדן, פרידריך אוגוסט השני. פרק ה"סנקטוס" נכתב בשנת 1724, כנראה לביצוע בחג המולד. פרקים רבים אחרים הם "פרודיות" (פרודיה משמעה שימוש בפרקים מיצירות קודמות בשינויים קלים, המאפשרים להתאים להם נוסח חדש) הלקוחות מקנטטות שכתב קודם לכן.

כפי הנראה, באך היה מעוניין לנצל מוזיקה שהעריכה כמוצלחת במיוחד, ולהתאים אותה לנוסח הלטיני. הוא ידע היטב שהנוסח הלטיני, המוכר אוניברסלית, יאפשר חשיפה רבה יותר ליצירתו, לעומת הפואטיקה הגרמנית המקומית. כך, לדוגמה, פרק ה-Crucifixus מקורו בקנטטה לחג הפסחא משנת 1714 בשם "בכי, קינה, דאגה, צער", והאריה לאלט, "שה האלוהים", מבוססת על אריה מתוך האורטוריה לחג העלייה-לשמים משנת 1735.
במסגרת המיסה, באך פורש בפני המאזין את כל סגנונות הכתיבה הקולית שהיו ידועים לו, ונע לאורך שני צירים, כרונולוגי וגיאוגרפי: ממחולות צרפתיים ועד דואטים איטלקיים, מכתיבה נוסח קונצ`רטו גרוסו ועד פנטזיות כורליות המבוססות על מזמורים גרגוריאניים, מרב-קוליות רנסנסית נוסח פלסטרינה ועד שלהי תקופת הבארוק. מפתיע, אם כך, שבתוך הריבוי הסגנוני הזה מושגת תחושה של רצף ואחדות.  באך, אמן רטורי מדופלם, שומר את הקלף המנצח לקראת תום היצירה כולה. ומביא את האריה היפה ביותר :"שה האלוהים".
 
קונצרט ראשון יתקיים ביום שלישי,  25 בנובמבר  במרכז הבמה גני תקווה. קונצרטים נוספים יתקיימו באולפ רפפורט בחיפה, במוזיאון תל-אביב לאמנות (שלושה קונצרטים) ובתיאטרון ירושלים. מחיר כרטיס: 150 ₪.