סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן כשנינט טייב הולכת על אינדי
 

 
 
באלבום הבכורה של נינט טייב באנגלית היא אינה מנסה להקל על המאזין הפוטנציאלי


מעדיפה את הלכלוך

אלבום הבכורה של נינט טייב באנגלית לא עובד עליי. אני לא מתרגש ממנו. יכול להיות שעברתי את הגיל, למרות שמוזיקה נכונה מתאימה לכל גיל. ועם ה"סימפאתטיק נרבוס סיסטם" (להלן SNS, מתוך ויתור מראש על ניסיון לתרגום עברי) של נינט קשה לי.

אני לא מזלזל בגברת טייב. לא ביכולות הקוליות שלה, לא בכישורי ההגשה ובפוטנציאל הבימתי שלה, ולבטח לא בנחישות שלה ובחתירה העיקשת להגשים את חלומה הרוק'נרולי. אני בפירוש מאמין לה. אני מאמין לכנות הרומן המוזיקלי שלה עם אביב גפן, על אף שלא הוליד תוצאה מסחררת. אני מאמין לפלרטוטים האמנותיים שלה עם שלום חנוך (סמכות רוק מקומית עליונה), כולל גיחותיה לערבי הזיכרון וההצדעה למאיר אריאל ז"ל.

אני מאמין לניסיון הקודם שעשתה עם חבורת "רוקפור" ב"קומוניקטיבי" אלבומה הקודם, למרות שגם שם (לשון סגי נהור, כשמו) לא נפלתי בריצפה. ובעיקר אני מאמין לשיתוף הפעולה המוצלח מאוד לטעמי עם גלעד כהנא ב-Bad love הפרויקט השני של The Walking Man, שבו באה להציץ ונשארה להפציץ, והפכה את האלבום לסקסי, חיוני ותאוותני במידה שאפילו כהנא לא ציפה.

אלה אבני דרך שמעידים על עקביות, דבקות, מחויבות ומסירות לרעיון, ואי אפשר שלא להתפעם מהן, גם אם אני לא מתמוטט כקולגות לא מעט, שלדעתם מרחיקים ראות ומבשרים את הכוכב הגדול הבא של הפופ הבינלאומי, ולדעתי הם מריירים לריק, בניסיון לשאת חן ואולי גם להכות על חטא זלזול וגבהות לב שנהגו בקרית גתית בשלבים מוקדמים יותר של דרכה.

נינט-טייב-04.jpg
נינט טייב (יח"צ)

אמת. אני מאמין שדרכה של טייב היא רוק'נרולית, במיוחד אם זה מה שהיא רוצה ואוהבת. אני מאמין שדרכה נכונה, להפנות גב להפקות פופיות להיטניות-מלוקקות, לאולמות מהודרים ולילדות צווחניות, ולהעדיף את ליכלוך הידיים והרגליים במועדוני רוק. ובעיקר אני מאמין שמותר לה לתהות ולטעות, לעשות ולנסות - במיוחד אם יש מי שמוכן להשקיע בה ולשלם על הטעויות.

אלא שSNS מותיר אותי תוהה ומשתאה אם דווקא הוא יסלול את דרכה של נינט טייב לאיזושהי צמרת. הוא לא אלבום קל ופשוט, הוא גם לא ידידותי, ובעיקר הוא בעייתי לי בכך שהוא מתכתב עם זירה בינלאומית ערטילאית (הפקה מוזיקלית של מייק קֶרוֹסי; הקלטה באולפנים ליברפוליים בהן החלו דרכן להקות נחשבות כ"אואזיס" ו"ארטיק מאנקיז"; וגם סאונד שאין בו שום דבר ישראלי, לא שצריך להיות, להיאחז בו), מעל לראשם של הילידים המקומיים, ואני ביניהם.

אגב, גם אריזת הדיסק נגועה באלמנטים לא חברותיים במובהק ומעוררת אנטגוניזם מיידי: איור של לב אדם אדום מוצלל בחלקו על ידי כתם שחור מאיים, איורים "כבדים" בשחור-לבן פרי כשרונה של טייב עצמה, ומלות השירים מודפסות באותיות קטנטנות ולא תמיד קריאות על רקע של אדום-שחור-לבן.

   

 
ב-52:35 דקות של SNS 11  יצירות. מרביתן קצרות, לא גולשות מעבר ל-4 דקות, מלבד שתי האחרונות שהן מפלצתיות באורכן ופלצניות בסיומיהן, עם דקות ארוכות ומתישות של כלום (האחרון, נושא השם Find My Love, גולש כך ל-14 דקות שרובן הן גניבת זמן כמעט אילמת).

טייב לא מנסה להקל על המאזין הפוטנציאלי. להיפך, היא מאתגרת אותו. טקסטואלית ומוזיקלית. השירים, כאמור, לא קלים. לא באנגלית שלהם, שאינה פופית אלא מתעקשת לשבור שיניים. לא בתכנים, עם טקסטים לא שמחים, שכמו בודקים את סף הסבלנות, הולכים עד הקצה ומעוררים פרובוקציה. יחסים מעוותים משהו, מצבי רוח ונפש, אהבה אובדנית, הרבה דם, וגם לשון לא נקיה ובוטה, למשל בICU הלהיט הגדול מן האלבום, שבו היא שרה, בערך: "אין לך מה להפסיד/ יש לך מה להוכיח/ יש לך משהו שהוא רוצה/ אבל היא רוצה אותו בין רגליה...". נינט? כן, טייב.

סגנונית טייב מרחיקה מן המרכז. הולכת על האינדי, האלטרנטיבי, רוק חתרני ומזעיף פנים של שוליים. ואולי אלה חברי רוקפור, היוצרים השותפים בהלחנה (בארבעה שירים), בעיבודים ובנגינה (בכל האלבום) ברוך בן יצחק (גיטרות), איסר טננבאום (תופים) ומרק לזר (בס), שהחיבור הממושך ביניהם יכול גם ללמד על איזה ניסיון שלהם להגשים את עצמם ואת היומרה האמנותית שלהם, באמצעותה.

הרוק'נרול המשותף שלהם לא ידידותי, גם לא קומוניקטיבי. הסאונד מצליף, עצבני, דיסהרמוני, הגיטרות מנסרות, מטרידות, דיסטורטיות ולפרקים גם מכאיבות לאוזן. השירה שלה גבוהה, צעקנית, גם צווחנית. בקיצור, כל מה שאפשר לעשות בכדי לא להתנחמד. אם בכוונה ואם מתוך הכרה ואמונה.

זה מתחיל מהיר, בועט, בוטש ובוטה. Don't let the pressure beat your organs/ turn on your sympathetic nervous system/ that is the only way to remain/ insusceptible to their eyes  של שיר הנושא. סוג של מוטו? כשSweaty palm- הוא סוג של התכתבות עם תלמה ולואיז, גיבורות קולנוע שהלכו עד הסוף.

החלק המרכז של האלבום מתבהר קמעה. עם הקומוניקטיביות היחסית של "אני רואה אותך" (וכנראה שהשימוש בראשי התיבות ICU הוא התחכמות שנועדה לעין זרה).

גם שלושת השירים הבאים - Unrequited star, 27 ו-What are you people - מגלים שיש ידידות כלשהי בהנמכת הלהבות והקצב ובעיקר הזדמנות להפגין ואף לגלות שירה יותר בהירה, יותר מגוונת, יותר עמוקה ולא צווחנית לשמה. סוג של שירה "בוגרת" יותר, לאה, בשלה וארומאטית. במיוחד בבלדת הרוק המרירה "27", שהיא מן הסתם דין וחשבון עם גילה של טייב בעת כתיבת השיר.

  

 

בחלק הנועל חוזרת החבורה, מן הסתם בהנחייתו של קרוסי המיומן, שאחראי לצבע שלא מכאן, אל ההצלפה, האנרגיות הטעונות בנגינה, לסאונד מקוטע וחתוך (כמו בDrowning, שמתרה, אם הבנתי נכון, לא להתפתות לשימוש בכדורים ברגעי דיכאון ובריחה מהמציאות), לסיוט קלאוסטרופובי (בYellow tree) ולגוני פסיכדליה בשיר הנועל Find my love (צבעוניות שמודגשת גם בכפולה המאוירת של שיר זה). זה המקום שבו מורגשת נוכחותה של מאיה בלזיצמן, נגנית הצ'לו ושותפה בעיבודים של האלבום ובשני לחנים. במיוחד בO'Computer וב"עץ צהוב", שיאם של דיכאון ואובדן דרך.

בעיית אמינות

התהייה המרכזית בהאזנה לאלבום היא של אמינות. לגבינו, לא לגבי אוזן אירופית. איך אפשר להאמין לטייב כשהיא שרה "אני חושבת שאני יודעת איך למצוא את אהבתי/ בבוץ"? ואולי המשמעות כפולה, מתייחסת לאמנות שלה: "אני חושבת שאני יודעת איך למצוא את עצמי/ אנדרגראונד". ובכל זאת: יש תחושה של אי נוחות לאוזן ישראלית שמקשיבה לנינט טייב בועטת במוסכמות ובציפיות, מורדת בנינוחות של הבורגנות-פלוס שחייה נהנים ממנה.

זה העניין. יש משהו מעושה, מזויף, לא אמיתי בשירים. הרי אנחנו מכירים אותה, את חייה הנוכחיים ואת דרכה לתהילה, המקומית לפחות. לא נמצא בהם זעם, כעס ותסכול. היא לא איימי ויינהאוס או ג'ניס ג'ופלין שנאבקו באלכוהול ובסמים, אין לה בעיות דיור, כלכלה ופרנסה, גם לא קשיים באהבה.

אחת מהשתיים: או שזה תסכול על חוסר האמון בכוונותיה וברצונה להיות כוכבת רוק, או שהיא מדלגת מעל הראשים שלנו הישר לחו"ל. שם היא לא תהיה מאמי לאומית.

הערה לסיום: הופעת ההשקה של האלבום החדש תתקיים השבוע (26.6) בבארבי. לצערי, נכוויתי לא אחת בביקוריי בו, בשל אי היכולת לאכוף איסור עישון בו. מקווה להצטרף לסיבוב ההופעות בהמשך - בהנחה שיהיה כזה בארץ לפני הפריצה באירופה - באולם ידידותי יותר.

Ninet Tayeb. Symathetic Nervous System.(טדי הפקות/הליקון)


למועדי מופעים >

24/06/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. וואו! במקרה הגעתי וזה בדיוק ההיפך הגמור ממה שאני מרגישה
אור לי , תל אביב (01/05/2017)
1. לא מסכים עם אף מילה
אלמוני , (25/06/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע