סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה לפרס ישראל תשע"ג
 

 
 
השבוע יחול המועד האחרון להגשת מועמדים לפרס ישראל ובתחום התרבות יחולקו שני פרסים בלבד


שני פרסים בלבד לתרבות ואמנות

יום רביעי השבוע, 10 באוקטובר 2012, הוא המועד האחרון להגשת שמות המועמדים לפרס ישראל תשע"ג.

בטקס, שייערך במוצאי יום העצמאות תשע"ג, יוענקו השנה עשרה פרסים (תעודת הוקרה והמחאה כספית בגובה 75 אלף שקל) בארבעה תחומים: ארבעה בחקר מדעי היהדות, הרוח והחברה, שניים במדעי החיים ומדעים מדויקים, שניים בתרבות ואמנות ושניים כמפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

אולם עיון בתקנון פרס ישראל לתשע"ג מעלה תהיות לגבי שינויים מהותיים שנערכו בו, בהשוואה לשנים קודמות, שינויים שמקפחים משמעותית את תחום התרבות והאמנות. עיקרם הוא שהשנה יחולקו בו שני פרסים בלבד - אחד בתחום אמנות הבמה ואחד בעבור אדריכלות ועיצוב, כשבאמנות הבמה כולל פרס ישראל את התיאטרון והמחול בכפיפה אחת.

המשמעות המיידית היא שבניגוד לשנים עברו שבהם הוענקו (על פי מחזוריות קבועה, שגם בה תיכף ניגע) שני פרסים בתיאטרון (כך, למשל זוכי תשס"ח היו ניסן נתיב ז"ל ורנה ירושלמי תבל"א) השנה מיועד לתיאטרון פרס אחד בלבד, וגם זה לגמרי לא בטוח, כיון שנגזר עליו להתמודד על הפרס היחיד מול מועמדים מתחום המחול, שבאורח פלא הוכנס למשוואה זו הרבה קודם זמנו.

כזכור, רק לפני שלוש שנים, בתש"ע, הוענק פרס ישראל במחול למרכז סוזן דלל, והחלטתו של שר החינוך (הממונה על פרס ישראל) לשוב ולכלול את המחול בתחומי הזכאים לפרס בתשע"ג, היא שיבוש ופריצת הסדר הקיים, "סבב" לשון תקנון הפרס, מחזוריות של חלוקת הפרסים בתחומי האמנויות אחת לחמש שנים: תיאטרון (האחרון, כאמור, בתשס"ח), זמר עברי (האחרון בתשס"ט, לנחום היימן ולדובי זלצר), מחול (הקודם בתש"ע, לסוזן דלל, כאמור), מוזיקה (קונצרטית להבדיל; תשע"א לנועם שריף) ותקשורת (האחרון אשתקד ליעקב אחימאיר).

קידום המחול בשנתיים, ראוי ככל שיהיה מוסרית (נוכח הטעות והעיוות שנעשו כלפי היוצרים והפעילים בו לפני שלוש שנים עם הענקת הפרס למוסד ולא לאדם), אסור שיבוא על חשבון היוצרים והפעילים בתיאטרון וינשל אותם מזכאותם. במיוחד מפני ש"רשימת הממתינים" בתיאטרון ארוכה וגדולה מזו שבמחול ובגלל הסיטואציה המביכה שעלולה להיווצר שלפיה התיאטרון ימתין עוד חמש נוספות (אלא אם שונתה המחזוריות המקודשת לעיל מבלי שהודיעו לנו...) לראות מי מפעיליו זוכה בכבוד.

אגב, זה בדיוק מה שאמור היה לקרות במחול, שעל פי הסדר המוכר תורו לקבל פרס רק בתשע"ה, עשר שנים אחרי זכייתו של אוהד נהרין בפרס ישראל (תשס"ה). ואולי במשרד החינוך (שפעם היה גם משרד התרבות) הכירו בפגיעה שגרמה (הזכייה של מרכז סוזן דלל בפרס. מה שגרם שנה מאוחר יותר להחלטה המאוד נכונה שמוסדות - ולא רק בתרבות - לא יוכלו יותר להיות מועמדים לפרס, גם לא בקטגוריית מפעל חיים) ליוצרי המחול המקומיים ומנסים עתה לפצות אותם ולקדם את תורם בטרם עת.


 
ניקו ניתאי - געגועים לטחנות רוח (תמונת יח"צ)



עקרונית, אין בעיה. אדרבא. נשמח מאוד אם יצומצמו "רווחים" והמחזוריות תקטן לארבע ואף לשלוש שנים. אבל לא על חשבון התיאטרון. כי ההחלטה להעניק השנה פרס לאחד מהשניים, תיאטרון או מחול, מקפחת את חלקו ומעמדו של הראשון. ולא רק, כאמור לעיל, שאיכשהו "נגזל" ממנו פרס אחד (עד לשנה זו היו תמיד שני זוכים בשנה של תיאטרון), הוא עלול "להפסיד" גם אותו לטובת המחול.

כך שפיצוי תחום אחד, אם אכן זו הכוונה הברוכה, אסור שייעשה על חשבון אמנות במה אחרת. לא השנה וגם לא בשנים הבאות. ותחשבו על אפשרות לא לגמרי דמיונית, שבשנה הבא, ב"תורו" של הזמר העברי, שגם הוא הניב מדי טקס שני זוכים, הוא ייאלץ לחלוק את הפרס הבודד לאמנויות הבמה, עם קולנוע (בן זוגו בתשס"ט. הזוכה אז פרופ' יהודה ג'אד נאמן) או עם מוזיקה קונצרטית (זה ההיגיון המסתמן, לא?).

מצד שני, נשאלת השאלה אם המחול יחזור להיות קטגוריה נפרדת בעוד שנתיים, תשע"ה, כשיגיע שוב התור ההיסטורי שלו. או שהחלטה זו פורעת את הסדר ומחייבת הנהגת סבב מחזורי חדש? שאותו נקבל בברכה, כאמור לעיל, גם אם יינקט באופן חד-פעמי לטובת אמנויות במה אחרות (זמר עברי למשל), כדי "להשוות" את מתן ההזדמנויות וצמצום משמעותי של רשימת הממתינים, אך לא על חשבון עמיתות.


פותח-קופה-מחול-ענק.JPG
מימין: ברטה ימפולסקי (תמונת ארכיון); משמאל: יונתן כרמון (צילום: קלוגר-זולטן, לע"מ)


אני רוצה להאמין שלשר החינוך ולאנשי משרדו אין כוונה נסתרת בהחלטתם התקדימית. שאין להם חלילה, מועמד שהם מתכוונים לקדם. וזה לא כל כך מופרך: רק לפני שבע שנים, במהלך כהונתו הזמנית של מאיר שטרית, ניתן פרס ישראל למפעל חיים  לתזמורת האנדלוסית (אז בת 12 בלבד!) הרבה קודם זמנה והיא אכן לא הוכיחה את שרידותה (והרי מדובר במפעל חיים, לא?) והתפרקה לשתי תזמורות. השר הוא זה שממנה את ועדות השופטים, וכבר הוכח לא אחת בעבר, ובכל תחום חיים, שמאחורי כל מינוי מסתתרת כוונה.

לעג לרש

חשוב להעיר ולציין שמתחילת העשור הנוכחי הוחלט בהנהלת פרס ישראל לצמצם את מספר החתנים והכלות ולהעמידם על תשעה-עשרה בשנה בלבד (לבד אם היא תהיה שנה חגיגית, עגולה או מיוחדת). הנימוק-כביכול היה מכת מנע נגד האינפלציה במספר הזוכים והכרסום במעמד פרס ישראל כאות הוקרה ייחודי ונכבד.


עודד-קוטלר-ויקיפדיה.jpg
עודד קוטלר (צילום: Hanay מקור: ויקיפדיה)


אלא שדווקא בתרבות ובאמנות יש תחומים שאי אפשר לקפח יותר. פרס אחת לחמש שנים הוא לעג לרש וליוצרים (שלפעמים חד-הם), ביזוי מעמדם ופעילותם, גימוד הכוח, ההשפעה והתרומה שלהם לתרבות המקומית והצגה מביישת נוספת של עמדת המדינה ליוצרים שמפארים את שמה.

ואף מלה על המצוקה התקציבית של המדינה, שחיסכון כספי עלול להיות הנימוק האמיתי לצמצום מספר מקבלי הפרס. שערו בנפשכם: עשרה פרסים הם 750 אלף שקל לפני מס, שחוזר כמובן לקופת המדינה. פחות ממיליון שקל הם גרושים, בוטנים, בעבור טקס שאמור לפאר את ראשי המדינה בעיני אזרחיהם. וכבר דרשתי כאן בעבר (7 בנובמבר 2010) הגדלת סכום הפרס למיליון שקלים.

אבל נעזוב את הכסף בצד, לא לפתוח פה לדיון נפסד בכלכלת בחירות... הדרישה הנוכחית שלי היא חשיבה חוזרת, מהירה ככל האפשר, לגבי הקטגוריות המועמדות לפרס ישראל השנה. בהתאם לכך: דחייה לאלתר של המועד האחרון להגשת המועמדויות, וגם הודעה רשמית בפרסומים של פרס ישראל של ה"סבב" החדש, אם אכן נקבע כזה.


יהושוע-סובול-Heike-Steinwe.jpg
יהושוע סובול (צילום: Heike Steinwe)

ואם כבר מועמדים בשני התחומים הנזכרים, בין השמות שראויים לכבוד השנה (ובכלל) צריך לקחת בחשבון את שלמה בר-שביט הוותיק, נציג פעיל לדור של נפילים; השחקן, הבמאי והמנהל עודד קוטלר הבלתי על נלאה; הבמאי ייבגני אריה כסמל להתערות ולהיקלטות; המחזאי רב ההישגים יהושע סובול; וגם ניקו ניתאי שחגג השנה 80 והוא הדמות הייצוגית ביותר של תיאטרון הפרינג'. אלה בתיאטרון.

ובמחול? דומני שאי אפשר יותר לקפח את יונתן כרמון, שמזוהה יותר מכל אחד עם ריקודי עם ומחול עממי, וגם לא את ברטה ימפולסקי על מפעל חייה בבלט הקלאסי.



14/10/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. איבגני אריה נקלט?
שחר , (23/10/2012) (לת)
1. באמת בושה גדולה
עזריאל , תל אביב (23/10/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע