סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: אניה בוקשטיין
 

 
 
ההופעה הלא צפויה הכי מהנה שחוויתי זה זמן רב. הפתעה עצומה. אניה בוקשטיין יודעת להגיש שיר, לספר סיפור, להחזיק קהל. היא אישיות בימתית פנטסטית. אתם לא חייבים להתאבד על התקליט המקסים שלה, אבל אתם חייבים להפוך עולמות (ואולמות) כדי לראות אותה בהופעה. היא פשוט נהדרת"
באולפן ההקלטות, כל זרזיר זמיר. על הבמה, או שיש לך את זה או שאין לך. ולבוקשטיין יש בגדול


מה תקבלו אם תחברו את אמנות הביצוע של עדנה גורן, את הקול האלוהי של צילה דגן ואת פרפורמנס הפסנתר של קרן פלס? נורה ג'ונס? לא רע. ניסיון יפה. אבל תנסו מישהי משלנו. ישראלית. כזאת ששרה גם בעברית. מתקשים? תנו לי לעזור לכם ולכוון אתכם. אניה בוקשטיין.

אניה מי? אתם תוהים, ובצדק. זמרת? והרי היא מוכרת יותר כשחקנית, בעיקר בקולנוע ("ארץ חדשה", "מתנה משמים", "שושלת שוורץ", "הסודות" ו"כלבת") ובתיאטרון ("מלחמה" בהבימה, חיה ב"גטו" בקאמרי), ופחות מזה בטלוויזיה (שתי עונות של "השיר שלנו") ובמחזות זמר ("אוליבר" בבית ליסין ובימים אלה אם המנזר ב"צלילי המוזיקה").

לפחות למרביתנו, השירה היא תחום חדש לגמרי בנוגע לה. לפני פחות מחצי שנה לא חשבנו עליה בכיוון הזה. גם כששלחה את "יום אחד" ו"אף אחד" לרדיו וגם כשהשיקה את אלבום הבכורה שלה לפני כחודש, ההתייחסות אליה היתה כאל עוד שחקנית שמנסה להרשים, להוכיח שיש לה יותר ממה שמצופה ממנה או מיוחס לה.

אניה-בוקשטיין-עטיפת-אלבום.jpg
אניה בוקשטיין, עטיפת האלבום

אפלולית, קופצנית וטמפרמנטית

אז האלבום – יותר מיני-אלבום, 8 שירים, 31:53 דקות בלבד – נמצא כמפתיע לטובה. חביב להפליא ובמידה לא מצויה, במיוחד לגבי נו באדי (ואני מתנצל מראש על חטאי הגימוד שברשימה זו), שהצליחה לגייס לצדה את ג'וני גולדשטיין כמפיק מוזיקלי, כמעבד, כאיש התכנות וכנגן קלידים, את תום דרום כפסנתרנית ונגני מיתר ונשיפה בעלי שם כמאיה בלזיצמן (צ'לו), גליה חי (ויולה), ספי ציזלינג (חצוצרה), יאיר סלוצקי (טרומבון) ושלומי אלון (סקסופון).

בוקשטיין מפתיעה בו ביכולת קולית מרשימה, עזה וצלולה, עם השפעות ג'אזיות קלאסיות ברורות – אפלולית, קופצנית וטמפרמנטית, ובעיקר עם פרייזינג מדויק ומרהיב. אך יותר מזה היא מתגלה בו ככותבת שירים נהדרת, כזאת שאי-אפשר להתאפק ולשאול: איפה הסתתרת עד היום? שמונה שירים שמגוללים זכרונות וחוויות ילדות והתבגרות ומספקים תובנות יפות ובוגרות, כנות ומפוכחות מעולמה של אשה צעירה (31), עם הרבה העזה ומיניות משוחררת ולא מעט הומור עצמי.

"שבע דקות בגן עדן" הוא שיר מתוק, בהפקה וגם בהדהוד הפופי שבו, על חוויית הנשיקה הראשונה; ב"אף אחד" היא מתווה את מסגרת האיסורים וההיתרים שלאורם היא מתנהלת; "פרפר לבן" הוא דימוי לזיכרון מסבא אהוב; ב"יום אחד", מיד-טמפו טעון, היא דנה בהגשמת נשיותה כאמא; "אנשי האגו הגדול" הוא כתב ביקורת מפורש, דרמטי-תיאטרלי, כנגד נפוחי החזה והמאוהבים בעצמם; "אמא הודיעה" הוא תצלום מפורט ומרגש של רגע העקירה והפרידה ממולדתה (רוסיה) בדרך לישראל; "ילד" הוא סיפורה של אהבת נעורים נכזבת וכואבת; ו"איך זה?" הנועל, הוא כבר צילום רנטגן של אהבה וזוגיות שחדלו לרגש והחלו לקמול, שיר שמכשיר את המעבר שלה לאלבום הבא.

ועדיין, כל זה בתחום המסתבר. כתיבה אפשר לשפר (ואין ספק שמאיר גולדברג ודן תורן, שלהם היא מודה בחוברת המלים, עשו עבודה נפלאה עימה). את הלחנים אפשר לייפות בהפקה פופית צוהלת, משובחת ובשרנית, כפי שעשה גולדשטיין בחדווה. ובכלל, כפי שמלמד הניסיון, באולפן ההקלטות אפשר לחולל נסים ונפלאות, וניתן להפוך כל זרזיר לזמיר. אבל על הבמה, או שיש לך את זה או שאין לך. ולבוקשטיין יש.

   


רזרבות הסקפטיות שלי קרסו

אני חייב להתוודות שלמרות חביבותו של האלבום, הגעתי עם מינימום ציפיות, ובאותה נשימה אודה שרזרבות הסקפטיות שלי קרסו כמעט למן הרגע הראשון שלה על הבמה. עם שני נגנים בלבד – אדם בן-עזרא (קונטרבס ועוּד) וגדי פטר (תופים פלוס) רבי הכישרון, גם בשירה – הנוכחות השקטה והבטוחה של בוקשטיין כובשת באחת את הלב. היא פותחת עם "אף אחד", ואין לה שום בעיה להישיר מבט ולפלרטט עם הטקסט שלה, אגב חיוך ידעני, אפילו ממזרי: "אני לא נותנת בקלות/ אבל כל-כך רוצה/ גם ברגעי הניצחון/ אני חושבת כבר על ההפסד הבא".  

אי-אפשר להאמין שזו ההופעה השלישית בלבד שלה. בוקשטיין נראית, נשמעת ומתנהלת כמי שנולדה על הבמה, כמי שכל חייה ישבה מאחורי הפסנתר, כאחת שלא עזבה לרגע אחד את המיקרופון. כבר בשיר השני, "ילד", כשבן-עזרא עובר לקלרינט, פטר לוקח את הבס ומפעיל את המחשב והתכנות, והצבע הג'אזי שלה משתלט על השירה, אני רושם לעצמי שהיא מרתקת בבגרותה, ממש עוצרת נשימה.

לא מאמינים? השיר השלישי הוא "אדם בתוך עצמו" של שלום חנוך. תגידו, עוד אחת שבאה להיתלות באילן גבוה בעטיו של רפרטואר קצר. מה כבר תוכל לחדש? היא לא מסבירה את הבחירה, אבל הביצוע שלה מבהיר זאת היטב במקומה. בדיוק מושלם, בעדינות מופתית, ברגישות רבה ובפרייזינג מסחרר היא מעניקה לשיר המשופשף הזה חיים חדשים בביצוע מצמרר. היא יושבת מאחורי הפסנתר, כמעט לא זזה. רק ג'סטות קטנות ומימיקה זעירה. ורק בשלהי השיר היא מלווה את עצמה בנגיעות על הקלידים. כזה בתוך עצמו לא ראינו ושמענו שנים.

כמחווה לשלום, אך בלי לומר זאת, היא ממשיכה עם שיר-סיפור ג'אזי-בלוזי, נוסח "תפסתי ראש על הבר" החנוכי, על גבר שמאחר לה למיטה ומלכלך לה את המצעים ואת המחשבות, לצלילי קונטרבס ותיפוף במברשות. לא צריך הסברים. המיניות הזאת מפורשת וברורה, כובשת ומסעירה.

  

חפה ממלודרמה, נקייה ממניירות

ועוד מחווה קטנה עימה, שאמורה לסבר את האוזן ולבאר את הלהט והתשוקה לשירה: Fever האלמותי של פגי ליבובי דארין ורבים נוספים), באנגלית כמובן, גם הוא שיר של חשק ואהבה גופנית. בעיקר בס, קצת הקשה מצד פטר, ולראשונה במופע היא עוזבת את הפסנתר אל המיקרופון בחזית. חפה ממלודרמה, נקייה ממניירות, הידיים לצד הגוף, נאחזות מדי פעם בבד שמלתה ההדוקה, בתנועות כמעט לא מורגשות, אך מלאות תשוקה. מהפנטת.

אל תיתנו למראה הילדה-אשה שלה להטעות. הנשיות שלה נערית למראה, אבל כשהיא פותחת את הפה נוכחותה הבימתית מסעירה ומבלבלת, וכולה בקטנה, כבדרך אגב. גם בסיוע קטעי קישור קצרים ותכליתיים, בנויים נכון וערוכים היטב, המינון שלהם מדויק והפואנטות מדודות וקולעות. אנקדוטות וחוויות מחייה, על קומזיץ בכיתה ט', על היותה לייט בלומר, על קשיי התאקלמות במערכת החינוך בישראל, על היותה בת יחידה ועל הפה הגדול שלה. איזה כוח וכמה יופי יש בתמצות ובדיוק האלה.

אחרי "אנשי האגו הגדול" (היא בפסנתר, בן-עזרא בבס ופטר בתופים וב...קאזו), היא מפליגה ל"ילד" וממנו במעבר, שנהיר לה אך לא מוסבר לנו, לשיר ברוסית. שיר ערש כנראה. בביצוע מתוק להפליא ומבוים כהלכה – עם פרפר לבן מסרט לבן בשיער ובעמידה דרמטית (תחילה עם הגב לקהל, אחר-כך כשצדודיתה מופנית אליו ובהמשך אן פאס).

ואז מתבקש "פרפר לבן", שיר של התבגרות, הבנה ותבונה, כשברקע זכרונות מבית, וקול השירה של הגברים שלצדה (בן-עזרא מושך בקשת על הקונטרבס) מוסיפים לעוצמה של השיר. בכלל, השניים שלצדה הם בגדר מעשה קסמים. מחוללים צלילים ונפלאות כמו היו תזמורת רבת משתתפים.

"אמא הודיעה" הוא השיר הכי קצבי ורוקי במופע. בוקשטיין שרה בעוצמה שגורמה לי לדמיין במקומה את מדונה, לא פחות. החושפנות המשועשעת שלה מאחורי הפסנתר ב"שבע דקות בגן עדן" כמו קוראת תיגר על קרן פלס ועל אמנות הסיפור שלה. קולות השירה הנשיים של הגברים שלצדה מוסיפים לוויית חן נהדרת ללהיט הגדול ביותר שלה.

אדית פיאף, רק לבושה בלבן

להדרנים היא מתייצבת לבד. תחילה בנגינת יצירה קלאסית, כמו נועדה להרגיע את ההתלהבות וליצור סקרנות חדשה. אחר-כך היא שרה, עדיין לבד ומאחורי הפסנתר, את My Favorite Things מ"צלילי המוזיקה" (שסדרת הצגות חדשה שלו מתחילה הערב) באנגלית דווקא, ורק הסיומת בעברית, רק כדי להגיד שאלה הדברים שאותה משמחים.

ואז היא מחזירה נגניה לביצוע של "איך זה?", שכמו באלבום, נועל גם את ההופעה. פרשנותו הכי ג'אזית במופע, ולא רק בהרכב הכלי, הטריו. במחויבות ובמסירות שלה הזכירה לי את אדית פיאף, רק לבושה בלבן.

שעה של הופעה חלומית. ההופעה הלא צפויה הכי מהנה שחוויתי זה זמן רב. הפתעה עצומה. אניה בוקשטיין יודעת להגיש שיר, לספר סיפור, להחזיק קהל. היא אישיות בימתית פנטסטית. וכבר עתה אני מצפה בכיליון עיניים לדבר הבא שלה. אתם לא חייבים להתאבד על התקליט המקסים שלה, אבל אתם חייבים להפוך עולמות (ואולמות) כדי לראות אותה בהופעה. היא פשוט נהדרת.

אניה בוקשטיין, "אניה בוקשטיין" (אן.אם.סי יונייטד)

אניה בוקשטיין בהופעה, אוזן-בר תל אביב, יום חמישי, 11 ביולי 2013

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוקופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

14/07/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע