סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: חני דינור
 

 
 
אם דינור תצליח לגייס מקצת מן הכלים והנגנים...מובטחת לצופיה חוויה מרנינה ומרוממת. אחר כך לא תצאו ללא עותק אחד לפחות, כדי להמשיך להתענג על השירים המקסימים, על הקול והתזמור הנפלאים, ועל צירופי המלים המולחנות שימשיכו להתנגן באוזניכם ולהדהד בחדרי ליבכם עוד שעות ארוכות, ואפילו ימים. ולא ירפו כאילו דבר לא היה עוד בעולם"
האלבום המופלא "משוררים בדואט" הוא קריאת תגר צנועה, מהדהדת אך אסרטיבית כנגד הטעם הציבורי


חני דינור היא זמרת שמתקשה למצוא את מקומה במוזיקה הישראלית הפופולארית. זה הרושם מ"היתקלויות" מקריות בשמה - בשיר שלה ברדיו (כמעט תמיד בתוכנית אוף פריים טיים), כמשתתפת בערבי מחווה והצדעה ליוצרים (כותבים ומלחינים) אחרים, בהופעות שלה, לבד ועם קולגות (וגם הן בפרסום ועם מוּדעוּת מינימליים), או בהתנסות במחזמר ("בדידותו של אדם" בחג המחזמר החודש).

אלא שדווקא ריבוי המיזמים והזירות שבהן דינור פעילה ועסוקה, מעיד על ההיפך. למעשה, זירת הפופ המקומית מתקשה לפענח את חני דינור, להכיל אותה, או לפחות להתייחס אליה כערכה.

היא לא הזמרת היחידה ש"סובלת" מיחס כזה, אלא שהיא, בניגוד לרבים מעמיתיה, לא מרימה ידיים וביכולותיה היא, כיוצרת, כמלחינה וגם כמפיקה עצמאית, כדי להמשיך וליצור, להיות חיונית ולהשאיר שריטה משלה בעולם המנוכר.

נסים קטנים 

המיזם החדש והמופלא שלה, "משוררים בדואט", מעבר להיותו אלבום נהדר ויפהפה שמרחיב את הדעת וממלא את הנפש, הוא קריאת תגר צנועה אך אסרטיבית ומהדהדת כנגד הטעם הציבורי והקול המרכזי שעולה ממנו. בפשטות הוא אומר: יש לי יצירה איכותית להציע לכם. לא תתנו לה סיכוי בגלל שהיא לא מסחרית? (שגם זה, בינינו, תכתיב תקשורתי אנכרוניסטי שמבייש בעיקר את הנוהגים לפיו).

"משוררים בדואט" הוא פסטיבל שירי המשוררים הפרטי של חני דינור. כבאה מרקע תרבותי עשיר וכבעלת טעם משובח, היא קיבצה בו עשרה שירים (על 35:05 דקות) של משוררים בני גילים ותקופות שונות, כולם ישראלים (להוציא אחד, אך גם הוא בתרגום מקומי מובחר), ורובם ככולם עוסקים בנשיות רבת גוונים, בין שנכתבו על ידי נשים ובין שיוצריהם גברים.

שירי משוררים, מעידה דינור בהקדמה המרגשת למלות השירים, מתנגנים מעצמם, גם אם לא נכתבו להלחנה, וגם אם אינם נאמנים לחריזה ולמשקל. ובכל זאת היא הרשתה לעצמה להלחין אותם, בדרכה שלה ובפרשנותה היא.

היא הגדילה עשות כשהוסיפה לעלילה טוויסט מרתק ויוצא דופן: את כולם היא בחרה לשיר כדואטים, אבל לא קוליים כפשוטם, אלא כמארחת בכל שיר כלי נגינה אחד בלבד, ובכל שיר זה כלי נגינה אחר. כלומר, עשרה שירים, עשרה כלי נגינה שונים. חלקם, חובה לציין, ספקי קצב, לא הרמוניים בעליל.

הכוונה ברורה. אמנות נטו. להשאיר את השיר במרכז. להעניק למלה הכתובה את הכבוד המגיע לה. לא למכור את תשומת הלב לזיקוקי דינור (אני אוהב את הצירוף הזה...) של הפקה מוזיקלית. רק הלחן, המלים, והיא, חשופה וכמעט עירומה בזמרתה. וטבעי שתגשו לאלבום בחשש מסוים ועם מינימום ציפיות. אין בו העושר הצלילי המקובל בשירים מולחנים ובהפקות מוזיקליות, אבל יש בו עושר פנימי ואושר נפשי בל יתואר.

נכון לעכשיו, בנקודות הזמן והדרך האלה בקריירה של חני דינור, "משוררים בדואט" הוא האלבום של חייה. אני נסחף, אני יודע. אבל איני מגזים. ראשית, דינור היא זמרת נהדרת. רהוטה ומדויקת להפליא, בנמוכים כבגבוהים. יש לה מנעד קולי רחב ויותר מזה שליטה מרהיבה במיתרי קולה, משחקת איתם להנאתה, להנאת המאזין ולתועלת השירים והמנגינות.

דומה שאין אתגר קולי-זמרתי שאינה יכולה להתמודד אתו ולפצח אותו - מארצישראלי ופופ, דרך מחזמר וג'ז ועד אופרה ומוזיקה קלאסית, גם אילתור וגם א-קאפלה. לי היא מזכירה כאן ענקיות כאסתר עופרים וננה מושקורי. ובסביבתי שמעתי השוואות "ארציות" יותר, למרינה מקסימיליאן ולאתי אנקרי.

דינור היא מלחינה מוכשרת. ואין כמו האלבום הזה, שחושף את נשמתה ואת כשרונה, להוכיח את יכולותיה המלודיות, ההרמוניות, הקומפוזיציוניות. בעיקר ברגישות שהיא מגלה כלפי המלים, נותנת להן ללמד, להוביל ולכוון אותה. לא כופה את עצמה, מתמסרת טוטלית להן. מכילה את השירים, חיה את השורות, יוצקת בהן פרשנות משלה, מפרקת אותן ל"בתים" ול"פזמונים חוזרים", ומחוללת לידים מפעימים בכל אחד ואחד מהם, כמו ניסים קטנים.

אפשר להתווכח עם הבחירות האינסטרומנטליות של חני דינור, אלא שהתוצאות מנומקות ומקסימות, במיוחד מפני שהקפידה לבחור נגנים מובילים בתחומם, רובם ככולם מוזיקאים יוצרים בעצמם, דבר שהפרה את היצירה המשותפת והבשיל את הדואטים, שהוקלטו אגב במכה אחת. בעיקר מפליא שהאלבום הוא פרי דמיון, תפישה ותובנה שלה, ולא יצירתו של מפיק מוזיקלי מקצוען.

דיאלוג קשוב ומפרה

וכמובן השירים. בהשקה פתחה דינור עם "שיר לילדה שכבר נולדה" (שני באלבום), שיר קדם-לידה ופוסט-סופה ("ביום שנולדת/ חיממו פועלי האושר את כפות הידיים/ מול האש שהוצתה בגפרור חייך") של רוני סומק, לצלילי הבס החשמלי של בנצי גפני, כלי נוקשה וקשה-הבעה לנגן כינור ראשון. לא בידיו של גפני המיומן שמשמש משענת איתנה וגם חרישית לשירת ערש מתפנקת של דינור, ושותף לאיכויות יקינתוניות (בהשראת פזמון הילדים הקלאסי של רבקה גווילי שהגיח כהדרן משותף לזמרת ולנגניה).

   

ממנו עברה לפסנתר של רמי הראל, שותפה הוותיק, עם "אור" של אלישבע גל (רביעי באלבום) שיר של אמונה ותקווה ("בבור לבדי רק נפשי עמדי/ ממעמקים קראתי אור..."), במתכונת קלאסית, מקובעת כמעט, של שיר משוררים. אחרי בס ותופים הגיעה גיטרה, קלאסית, בידיו של גדי ציקמן.

בימי הביניים, שהלחן של דינור ל"מאזין בסתר", עורג אליהם, היה הטרובדור שר אותו לאהובתו א-קאפלה או בליווי לאוטה: "יש שאני מצותת/ לרחש עלים שיכורים ברוח// יש שאני קולט נקישות/ בדלת לא נפתחת// ויש שאני מאזין בסתר/ להמיית לבי המשתוקק// אהבה". וגם יציאת הלה-לה-לה המאלתרת במצלול אפריקאי עליז, לא היתה משנה את ההרגשה, הערגה וההגשה. רק על דינור להחליט, עם המשורר יעקב ברזילי (שנתן בהופעה קטע סטנדאפ על תשוקתו לשיר ביחד עמה), אם לשיר בְּסתר (כפי שהיא עושה באלבום, רצועה שביעית) או בַּסתר, כפי שהיא מבטאת בהופעה.

חני-דינור-וגלעד-אפרת-צילום-.jpg
חני דינור וגלעד אפרת (צילום: שהר גולובהטי)

הבא בתור היה הקונטרבס של גלעד אפרת, שב"תני לדמעות" (שמיני באלבום) של נתן יונתן, הופך את הענק הבטנוני ליצור אנושי, גם במשיכות קשת עגומות, גם בפריטה מנחמת, גם בתשוקה ובלהט משתנים. ממש כמו הלחן וההגשה שמבקשים לתמוך ולעודד בכל בחירה: "מפירורים של זיכרון/ אפשר לבנות ארמון או שבבכי למרר/ זכרי את הפסוק התנ"כי/ מנעי קולך, מנעי קולך מבכי/ קחי לך מרחק מן הכאב/ הישירי בו מבט... אבל, ככלות היום, תני לדמעות לזרום/ על פני לחייך, באפיקי שירייך".

את האלבום פותח "זה שאני עף" של אורציון ברתנא, יצירה משובבת עם הרבה מעוף. המשורר עצמו תהה בערב ההשקה איך אפשר להלחין שיר כזה, שעניינו צניעות וענווה מחמירות ומכמירות: "זה שאני עף/ זה שאני עף לא צריך להטריד/ זה שאני עף לא צריך להטריד את הבריות// אני לא עובר, אני לא עובר גבוה/ אני לא עובר גבוה מעל הראש/ כדי שאיש לא ירים את ראשו מופתע/ כדי שאיש לא ירים את ראשו... יותר מאשר מעוף, יותר מאשר מעוף/ אלה דילוגים ארוכים... בין דילוג איטי לדילוג איטי אני נוחת/ יושב לי בישיבה שפופה...". מן הסתם האטרקציה שנגינת הנבל הדעתנית והמענגת של סוניטה סטניסלו, מיקמה אותו בלב המופע. עם המגע הרגיש והמסולסל של דינור הפך השיר למעוף קסום.

   

שיר יפה לא פחות הוא "מתאפרת" של ש. שפרה (שישי באלבום): "אשה מזדקנת/ תחמת את שפתיה/ בעיפרון סגול כמו פרג/ שלבו כתום שחור/ מעוטר עלי כותרת/ מתהדר בפס לבן/ לצוד משושי פרפרים/ ולא זוכרת ימיה כימי פרג ברוח". אשה מתבגרת משמרת את נשיותה מול המציאות המתאכזרת. דינור פיתחה את רפרוף הפרפר כדימוי לחיים המתחילים בששון והולכים ונמוגים עם משב הרוח, וזיכתה את השיר הקטן והכואב הזה בלחן עולץ ובהגשה קופצנית ומתוקה (כפרפר מפרח לפרח) שגוועת בהדרגה (כפרפר בערוב יומו). טלי רובינשטיין (שנעדרה ממעמד ההשקה בשל לימודיה בברקלי) מפליאה בנגינת סטקטו בחלילית האלט, שהיא גם מתרוננת וגם מאופקת ומכבדת. דואט יפה להפליא.

את "צליל קולו של הגשם" של מאי מוּזָפָר (תשיעי באלבום), משוררת ערביה מבחריין, תירגם לעברית אהוד הורביץ. בשיר, שמדיף ריחות געגוע וכמיהה לאהבה רחוקה, יש איורים של סמטאות אבן, רחובות צרים ותחושה של בדידות של בני אדם שאיבדו שמחת חיים. דינור צבעה אותו במנגינה יוונית-בלקנית תוססת ושוצפת, ובשירה מעודדת, מלאת חיים וצוהלת, בעזרת נגינת האקורדיון הטמפרמנטית של יוסי גרושקה. קצר (בקושי שתי דקות) אך מזמין כפיים ונענוע ירכיים ים תיכוניים.


חני-דינור-וסוניטה-סטניסלו-צ.jpg
חני דינור וסוניטה סטניסלו (צילום: שהר גולובהטי)


את התנועה מן הרחוב פנימה ואת דפוסי ההתנהגות שכופה המרחב הציבורי בעיצוב פני הבדידות, מתאר גם המשורר אשר רייך בשיר היפה "אשה בודדה" (שלישי באלבום): "אשה בודדה היא קצת אשה/ והרבה בדידות קשה/ הלוך וסוב היא בודה תנועות ליבה/ מן הספרים/ קצת לעצמה והרבה בשביל אחרים// גיל בדידותה כבר לא ידוע אף לעצמה/ כשהיא הולכת ברחוב/ מה הולך איתה מלבד הרחוב/ ומה הולך לפניה/ מלבד בושם בדידותה/ לפעמים היא מתאהבת בשיר... אשה בודדה לרוב נפשה עייפה/ באין קול, באין רואים/ היא אשה לעצמה בגוב עריריותה...".

דינור מציעה לה נוחם ותקווה בלחן נוסח פסטיבלי הזמר של שנות הששים שגם הוא געגוע לעשורים קודמים. המנדולינה (!) של שמואל אלבז מזכירה את הגיטרות של הפרברים או הדודאים מאותן שנים. אבל יותר מזה היא דיאלוג קשוב ומפרה עם השירה של חני, ועל הבמה אף יותר מאשר באולפן.

   

בשל נזקי הסופה נעדר ממעמד ההשקה נגן הבס קלרינט פטר ורטהיימר ודינור נאלצה ללוות את עצמה בפסנתר ב"הסתיו עובר" שירו של אריה סיון, שנועל את האלבום. ההמתנה לחורף (שכבר הגיע והפיל למשכב את ורטהיימר...) היא שיר אהבה לארץ וליפי טבעה ונופיה, אך גם לאנשיה ולנשותיה: "...כשהנשים המזמרות/ תוצאנה את שטיחי הצבעונים/ לנערם ניעור אחרון בטרם רוח לבנה/ אהיה לאורך הקירות/ שקט מאוד אני אמתין לאורך הקירות/ כמו ילד היודע שהדוד הטוב יבוא...".

זה שיאו של האלבום מבחינת שיתוף הפעולה הבינאישי. הדיאלוג בין הקלרינט העבה והעגמומי לבין דינור הזכה והבהירה (שמזכירה כאן את הצלילות העזה של מיקי קם), הופך אותו לשיר-סיפור מרתק, גם בזכות אלתורי שירה ג'זיים (שנאמנים למורשת של עדנה גורן, חברה טובה שהתארחה מיד לאחר שיר זה בדואט משותף מוקדם של השתיים). ויותר משהקלרינט והקול משוחחים, הם אשכרה מתעלסים. מרהיב.

כמו לאייר תחושת מעשה האהבה, נעלה דינור את המופע עם "הלהיט" "הבל החיים" של פרץ דרור בנאי (חמישי באלבום): "את אשר רקמנו/ על אריג הלילה העובר/ בין נשיקה לנשיקה/ לקח עמו הבל החיים העובר/ והותיר אותנו שדודים, לאים/ על סף הזמן/ כפופים בין שיני ההוויה/ קלים וחולפים כמו ענן".

במיומנות מעוררת קנאה היא פירקה את השורות ובנתה מהם שיר פופי קצבי ומלהיב, שזוכה באלבום לתגבורת משמעותית מהחיוניות הווירטואוזית של נגנית הוויולה גליה חי, שלרגעים מפיקה מן המיתרים צליל של ג'יג אירי סוחף. גם חי נעדרה שלא באשמתה ממופע ההשקה, ושלחה במקומה את הצ'לנית נועה איילי, הפנטסטית לא פחות, עם הפרטיטורה המתאימה, ולו רק כדי להוכיח שכשהמוזיקה מנומקת כל כלי נגינה יתאים.


חני-דינור-ונועה-איילי.jpg
חני דינור ונועה איילי (צילום: שהר גולובהטי)



בחנויות המוזיקה אין ל"משוררים בדואט" סיכוי. הלוואי אתבדה. ברדיו? עזבו. יושבים שם ציניקנים שסוגדים לטעם ההמון ולמולך הפלייליסט, ולא מחויבים לחינוך לאיכות ולתרבות. נותרו רק הדיוור הישיר או לרכוש את האלבום בהופעה. השאלה היא אם ניתן להפוך את מופע ההשקה לסיבוב של קבע.

גיוס עשרה נגנים לכל הופעה הוא בלתי אפשרי מבחינה כלכלית, ולמרות שאין לאלבום אמנותי מופלא זה שום יומרה מסחרית, זה לא אומר שלא צריך לנסות להתפרנס ממנו.

אם דינור תצליח לגייס מקצת מן הכלים והנגנים (אני בעד הנבל, המנדולינה, הקלרינט ונגניהם) מובטחת לצופיה חוויה מרנינה ומרוממת. אחר כך לא תצאו ללא עותק אחד לפחות, כדי להמשיך להתענג על השירים המקסימים, על הקול והתזמור הנפלאים, ועל צירופי המלים המולחנות שימשיכו להתנגן באוזניכם ולהדהד בחדרי ליבכם עוד שעות ארוכות, ואפילו ימים. ולא ירפו כאילו דבר לא היה עוד בעולם.

חני דינור. משוררים בדואט (עצמאי)

חני דינור. מופע השקה של משוררים בדואט. מרכז ענב תל אביב. ראשון, 15 בדצמבר 2013


למועדי מופעים >

19/12/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (8 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
8. זיקוקי דינור
עידית , חדרה (27/12/2013)
7. יוצרת מהממת, פרפורמרית מוכשרת
הילה , (23/12/2013)
6. אלבום שכולו קסם
צביה , (23/12/2013)
5. חני דינור משוררים בדואט
אבנר , אילת (22/12/2013)
4. בראבוו עמוס אורן!
עדנה גורן , גבעתיים (22/12/2013)
3. חני דינור - לעוף ברוֹם
אורית , השרון (22/12/2013)
2. מקסים
דורית , (22/12/2013)
1. כתבה מקסימה על זמרת מופלאה
יואל , תל אביב (19/12/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע