מחזמר קצפתי, מתוק וכייפי להפליא

המחזמר "מאמא מיה!" מבוסס כידוע, על שיריה של להקת "אבבא" השוודית ונושא את שמו של אחד מלהיטיה הגדולים (מ-1975). הוא אינו קאנוני כי איננו מחזמר מקורי, דוגמת "סיפור הפרברים", "צלילי המוזיקה", "עלובי החיים" או "שיקגו", אם להזכיר מעט, שנוצרו מראש כחבילה של מחזה, מוזיקה ושירים. ואף שראה אור לראשונה "רק" ב-1999 דומני שהוא לא רק המצליח אלא גם האורים והתומים, המוביל את הז'אנר של הפיכת רפרטואר מוזיקלי של יוצרים מתחום הפופ – בני אנדרסון וביורן אולבאוס, במקרה זה – להצגת תיאטרון, כמיוזיקל.



מאמא מיה!, צילום: אור דנון


דווקא בנוסחם העברי, השירים מרגישים חלק מהמחזה יותר מאשר מבמיוזיקל המקורי

אחרי שני ביקורים של להקות מהפקות שהגיעו מחו"ל, ההפקה הנוכחית של "מאמא מיה!" בתיאטרון "הבימה" היא מקומית ראשונה, והראשונה שמתרגמת לעברית את המחזה של הבריטית קת'רין ג'ונסון. לא תרגום של מה בכך, כיון שמעבר למחזה הבסיסי (המאוד יצירתי, יש להודות), שמחבר בין השירים ומטליא אותם לסיפור אמין פחות או יותר, הוא דורש התמודדות עם רפרטואר של להקה שנחשבת ליצרנית הפופ המושלם אי פעם.

כך שמלאכתו של אלי ביז'אווי, המתרגם המוכשר ורב הניסיון, לא הייתה פשוטה. בניגוד לאהוד מנור ז"ל, פזמונאי שמיומנותו בפופ הועתקה להתמחות בתרגום מחזות זמר קאנוניים ובהטמעת חותם בל יימחה על הסוגה, ביז'אווי שמגיע מן התיאטרון, חסר (עדיין?) את הגישה והניצוץ הפופיים, שיהפכו שלאגרים זרים להילך חוקי בעברית. אני נדרש לכך מפני שלהיטיה של להקת "אבבא" הם יצירות מופת על זמניות בסוגן (טריותן ורעננותן לא מוטלות בספק עד היום, ארבעים וחמישים שנה מאז כבשו את מצעדי הפזמונים בעולם) 

מצד שני, דווקא הדרישה להישאר נאמן למחזה, מאפשרת לביז'אווי לסטות מנאמנות מוחלטת ללהיטים אבל ברזולוציה הנכונה. הוא מנצל את החירות שניתנה לו בתרגום לעברית על מנת להעביר את רוח השירים, להתאים ולארוג אותם לתוך העלילה, במיוחד כדי לקדמה ועל מנת להבהירה. ואם נדמה שמלאכתו כפויית טובה, הוא עומד בה בגבורה. ודווקא בנוסחם העברי, השירים מרגישים חלק מהמחזה יותר מאשר מבמיוזיקל המקורי.

מאמא מיה!, צילום: אור דנון




עלילת המחזמר
 
כסוגה, "מאמא מיה!" הוא קומדיה רומנטית. העלילה, למי שאינו יודע עדיין, לא שמע ואיכשהו פיספס את הסרט שבעקבות המחזמר (משנת 2008), מתרחשת באי יווני – שבתפאורה הססגונית ומרובת המסכים של ערן עצמון ובתלבושות התקופתיות (שלהי הניינטיז) הרבגוניות והעשירות של אביעד אריק הרמן, נראה יותר אתר נופש סליזי בקאריביים או במכסיקו. ערב נישואיה מבקשת סופי בת ה-20 לפתור את תעלומת חייה ולאתר את אביה שאותו לא הכירה מעולם. מבלי ליידע את אמה, היא מזמינה לחתונה שלושה "חשודים", גברים מתבגרים שבילו עם אמה בקיץ קודם לידתה. לחתונה שאמורה להתקיים בטברנה אותה מנהלת דונה שרידן, האמא, מגיעות גם שתי חברותיה הטובות, עימן שיתפה פעולה עשרים שנה קודם לכן, בהרכב הבנות "דונה והדינמו'ס". המפגשים בין המבוגרים לבין עצמם וביניהם לבין חבורת הצעירים התוססת וההורמונלית שמאכלסת את האי, מולידים אי הבנות ועימותים, חיזורים וגילויי אהבה, רובם ככולם מצבים ומעמדים משעשעים, שבסופו של דבר אולי לא פותרים את חידת האב, אך בכל זאת מסתיימים בחתונה. לא של סופי וסקיי, בחיר ליבה, שמבינים שהם לא בשלים להתמסדות ודוחים את הנישואין לטובת טיול היכרות משותף עם העולם, אלא של דונה, האם החד הורית, עם אחד ממאהבי עברה.

מאמא מיה!, צילום: אור דנון


אשף בהנעת ובתפעול מחזות זמר

הבמאי משה קפטן הוא אשף בהנעת ובתפעול מחזות זמר. אצלו הם נראים תמיד כאילו קורים מעצמם. מנווטים בקלילות מודעת לעצמה וביד בוטחת, כמעט לא מורגשת ונוכחת, אבל קצבית במידה, מרגשת במידה, משעשעת במידה. המיומנות שלו תופסת גם לגבי הליהוק המוצלח.

מאמא מיה!, צילום: אור דנון


מבצעים מבריקים - באים מהנאה

מיקי קם הבלתי-נלאית, המלכה הבלתי מוכתרת של המחזמר בישראל, היא דונה, המאמא מיה. גם אמא, גם חיית במה. נושאת בעול השירה והמשחק, במימיקה ובקריצה אופייניות. במרבית הנאמברים, מבריקה במיוחד בהצדעות לעבר של "Money, money, money" (לבושה כאלביס פרסלי נשית) ו"דנסינג קווין"; ב"צ'יקיטיטה" (המנוחמת בידי חברותיה); בדואטים עם סם "S.O.S" ו"I do, I do, I do"; בסולו "One of us"; בתובנת "המנצח זוכה בכל"; וכמובן בהובלת ההדרנים (באנגלית, תודה על המוזיקה!) של "מאמא מיה", "דנסינג קווין" ו"ווטרלו", שלא נמצאה לו סיבת קיום אחרת ונוכחות יותר מוקדמת.

חני נחמיאס ואורנה דץ הן חברותיה רוזי וטניה. הראשונה, גרושה שלוש פעמים ועדיין מתאווה לגבר. נחמיאס נוגסת בתפקיד בעסיסיות ובהגזמה מוקפדת, עם לפסוס בהגייה ודמות שמזכירה את ...רבקה מיכאלי. הרגע הגדול שלה הוא בדואט החיזור המתפרע "Take a chance on me", נצל אותי, עם ביל, רווק מוצהר ואחד המאהבים-לשעבר של דונה. השניה, רווקה הוללת, נהנתנית ומודעת לנשיותה, היא דץ, פצצה בדמות ובזכות עצמה. מרחפת כפרפר, עוקצת כדבורה. הרבה יותר מוכשרת ממה שאתם יודעים, חושבים או מנסים לייחס לה. במיוחד היא נהנית בסצינת הטיזינג של ""Does your mother know עם אחד מעגבני האי הצעירים.



מאמא מיה!, צילום: אור דנון



ביצוע מבריק של מיקי קם, חני נחמיאס, אורנה דץ, יגאל שדה רוני דלומי ועוד

גם שלושת הגברים הראשיים באים מהנאה. במיוחד יגאל שדה, שעושה תיקון כפול: גם כאדריכל האמריקאי סם קרמייקל, שמתחרט על העבר שהרחיק אותו מדונה וכפייוס נושא אותה לאשה, וגם כשחקן וכזמר (!), הוא מוכיח יכולת של זמר בן זמר וזכאי ללהיט המשמעותי "Knowing me, knowing you" ולדואטים עם קם. תפקידיהם של שרון אלכסנדר כביל אוסטין האוסטרלי, המשורטט כבן דמות של אינדיאנה ג'ונס, ושל דורון אורן כבנקאי הבריטי הארי ברייט, מפותחים פחות, אך זוכים לרגעי חסד. אלכסנדר בדואט לעיל עם נחמיאס, ואורן בדואט "Our last summer" עם קם.

אחרי "סימני דרך" ו"עוד חוזר הניגון" (גם הם בבימוי קפטן) רוני דלומי (בדמות סופי, מספרת הסיפור והמניעה אותו) לא צריכה להוכיח את כישוריה, בטח לא כזמרת. היא שוחה כדג במימי הפופ האבבא'י. חיננית ועוצמתית, פשוט מעולה. בעיקר ב"תודה על המוזיקה" (עם שלושת "אבותיה"), ב-"Lay all your love on me", דואט האוהבים (היחיד במחזמר!) עם חתנה לעתיד סקיי (מתן שביט שנוכחותו החיוורת לא חורגת מדרישות שורת המקהלה), בדואט "שם המשחק" עם ביל, ובסולו המדהד "יש לי חלום", לקראת סיום.  יש משהו סוחף ומדביק בהתלהבות הנערית שלה, והיא משכנעת בשמחת החיים ובנחישות שלה.

מאמא מיה!, צילום: אור דנון



מבין האחרים, תפקידי המישנה, הקורוס והרקדנים (כוריאוגרפיה שחר פרץ, הבטחה שמקיימת, ששיאה בהעמדת "Gimme, gimme, gimme"), לוכדת את העין רוני מרחבי, בדמות ליסה, אחת מחברות הנפש של סופי. קלילה ונמרצת על אף מידותיה הפיזיות, ועם עוד קצת זמן מסך, בטח היתה גונבת את ההצגה.

על אף שהעיבודים (ליאור רונן) מקבלים פה ושם הדגשים רוקיים ברוח תקופה, ולמרות שהליווי המוזיקלי המוקלט פוגם (אולי באשמת עציות-מה בסאונד של התזמורת) בחדוות הפופ הנוצץ והמלוטש של אבבא, קשה לחבל במוזיקה הנהדרת של אנדרסון ואולבאוס. ו"מאמא מיה!" של הבימה הוא מחזמר קצפתי, מתוק וכייפי להפליא. ממתק בימתי לא רק בזכות המוזיקה, אלא גם הודות לתנופת הבימוי, לעיצוב הצבעוני והעשיר (המואר בחזונו הנדיב של אבי יונה בואנו, במבי), לליהוק המוצלח, להתלהבות והמחויבות של הקאסט. ההדרנים באנגלית וההזמנה של השחקנים את הקהל להצטרף לחגיגת השירה והריקוד, רק מעצימים את ההרגשה. שעתיים וחצי של תענוג.  


מאמא מיה!, צילום: אור דנון




מאמא מיה!, צילום: אור דנון



מאמא מיה!. הבימה. תל אביב. שני, 13 בדצמבר 2021. רכישת כרטיסים