סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן היהודים יושבים
 

 
 
מרתק לראות את אורית שחף המצוינת, פקעת של עצבים ואנרגיה בפוזיציה לא טבעית עבורה: ישיבה


תיאטרליות אנפלאגד
 
להקת היהודים מעולם לא הייתה כוס התה שלי. משני טעמים: א. קשה לי עם רוק כבד (או קשה); ב. וזה הולך ונהיה קשה (או כבד) ככל שאני מתרחק מהגיל בו מתחילים לדפוק ת`ראש (עם מוזיקה ובלעדיה). ובכל זאת, תמיד ידעתי להעריך את הלהקה הנמרצת, החרוצה והעיקשת הזאת. להקה שלא תהיה אף פעם מיינסטרים, כי הוא מנוגד לחתרנות המובנית שלה, אבל בסוגתה היא עמוד תווך ברוק הישראלי, הרבה בזכות המקצועיות הבלתי מתפשרת והדבקות שלה במטרה. דוגמה נהדרת לעשיית נפשות. יהודים? לא בהכרח. חסידים, של רוק`נרול.
 
משום כך "בישיבה" (השילוב הזה "היהודים בישיבה" נשמע מתריס לאללה, סליחה, לאלוהים) הוא הזדמנות מצוינת לבדוק ולהעריך מחדש את היחס ל"יהודים". גם הזדמנות לחובבי רוק אך מתעבי עישון להיחשף לאחת התופעות האמיתיות והמרשימות של הרוק המקומי, בזווית הנוחה יותר והמתמסרת שלה. מופע בו הלהקה מתבוננת פנימה, אל חבריה כפרטים (בעיקר של מנהיגיה-סולניה, בני הזוג תום פטרובר ואורית שחף) ואל העבודה והיצירה המשותפת שלהם, מנקודת מבט וביצוע לא שגרתית עבורם. התוצאה מבחינתי אמביוולנטית.
 
התיאטרליות שבהופעה אנפלאגד (פטרובר ושחף בשירה וגיטרות, דניאל ברכה וגיא באר בגיטרות, כולן אקוסטיות, יהב ליפינסקי בתופים, כשרק אבי סטרול בבאס ואדם פרי בקלידים "מחושמלים") נוגדת את רוח החופש-לעשות-מה-בראש-שלך של רוק בימתי, וגם כובלת. משום מה, לפחות במופע של "היהודים", האנפלאגד מזדהה עם ישיבה (זאת שבשם) בניגוד לעמידה שבהופעה (חשמלית) שוטפת. והישיבה קשה. גם לחבורה שעל הבמה, ובטח לקהל באולם, גם אם הוא מהוגן כמו ה"היכל" ההרצליאני.
 
יש הבדל בין להיות חלק מהצגה בעמידה לבין שותפות בישיבה. כשאתה "כבול" לכסא, זה משונה, לא טבעי, מתנגש באנרגיות של המוזיקה. בעיקר זה מתסכל, כי כשכל הגוף הוא קפיץ דרוך שמבקש להשתחרר ולהתפרץ עם השירה, משהו נבלם. ואם לא שומעים את זה בקול, לפחות רואים את זה בגוף המתעוות והמתאמץ, שנאבק בקונספט המגביל.
 
במיוחד רואים זאת על שחף, שלהוציא שני רגעים ב"באוויר", השיר ה-18 (!) בהופעה (אחד מהסוף שלפני ההדרנים, אחרי שעה וחצי הופעה כמעט), בהם הרשתה לעצמה להישען לאחור, אל גב הכסא המרופד.כל ההופעה היא ישבה על קצה המושב, פקעת של עצבים ואנרגיה, בפוזיציה לגמרי לא טבעית עבורה, יושבת אך בעצם עומדת, כשהיא לא מתרווחת בכסאה גם בשירים בהם לא שרה. ודומני שהיא סובלת בגבורה את השירה בישיבה, כשגופה מתקשה להשתתף במלאכת השירה-צעקה. ושלא תבינו לא נכון, היא פשוט מצוינת, בסוגה. כמעט ללא מתחרות ברוק הכבד הישראלי. הביצועים שלה ל"תעזור לי", "תענה לי", FATHER, YOU GOTTA LEAVE ME והאחרים מרשימים בשליטה הקולית, בדיוק ובעוצמות הביצוע, חלקם אף מחשמלים ומרטיטים.
 
בעיה נוספת שהסיטואציה מעוררת היא של האינטראקציה. אם הלהקה מתעקשת לשבת, גם הקהל נאלץ לשבת. מין הסכמה שבשתיקה. אם היו שישה, שבעה, שמונה שירים בהופעה מלאה, ניחא. אבל מופע שלם של רוקנרול? של אנרגיה וקצב ועוצמה? זה עונש לקהל. וגם הוא, תום, מתעוות ומתייסר על הכיסא בניסיון להישאר חיוני, נאמן ומדויק, מוקדש ליצירה ומוציא את הנשמה, כמו ב"מחפש תשובה", "סמי" או ב"ניו יורק סיטי" וגם באחרים.   
   
קלאסיקות יהודיות
 
האמת היא שאנפלאגד הוא תבנית אידיאלית לשירה בציבור, הוא חושף את המלודיה הכי-בסיסית של השיר, אולם למרבה הפליאה או האכזבה - מחקו את המיותר- זה קורה פחות מהצפוי, עבורי לפחות. "מחפש תשובה", "ליפול", "ג`קי", "גניבה" ו"אם כבר" רושמים השתתפות ערה מצד הקהל, וזה לא מפתיע: אלה הם להיטים גדולים קלאסיקות יהודיות. באחרים, לפחות במופע השוטף, קודם ההדרנים (חמישה בסך הכל), זה קורה פחות.
 
מפתיע? מתמיה? אך גם הגיוני. המעלה הגדולה של הישיבה, שאפשר סוף-סוף לשמוע ולהבין ברגע האמת, מבלי להזדקק לידע מוקדם ולזכרון שבעל פה את שירי האלבומים, היא כחרב פיפיות עבור "היהודים". הם סופר מוכשרים כמבצעים, הם מרשימים ביותר במחויבות, גם לאמירה הטקסטואלית ולמסרים שלהם יש מסילות ללב הקהל (אחרת לא היו נעשים גדולים, נחשבים ומשפיעים כל כך), אבל מהבחינה המוזיקלית הטהורה, ביצירתיות ובלחנים, הם די מוגבלים, לא מספיק מגוונים, מעניינים ומאתגרים, ואפילו חוזרים על עצמם וגם משעממים. ודווקא העיבודים האקוסטיים, המרשימים לכשעצמם, מדגישים זאת.
 
באופן אבסורדי, ואולי לא, דווקא הפורמט האקוסטי הופך את המופע ליותר אינטנסיבי. הדבקות בעיקר, בעיבודים מדויקים, וללא מקום לגלישה לאלתורים ולחרטוטים חשמליים, מקצרת את המופע ומהדקת אותו, ולהרביץ 24 שירים (כל הלהיטים הגדולים, כמעט) בשעתיים, זה הספק פופי ולא רוקנרולי. וזה כולל גם כמה קטעי קישור ומעבר (חסרי פואנטה ומיותרים) של פטרובר.
 
למרות ההסתייגות לעיל, האובייקטיביות והסובייקטיביות, "בישיבה" של היהודים הוא הפקה מוזיקלית בימתית מוקפדת ומרשימה. היא מצטיינת באסתטיות חזותית. כסאות, שטיחים, נרות-ענק דקורטיביים (שמידמים תאורה של תיאטרון אליזבתני, קודם תקופת החשמל) וגם עבודה תאורה מזהירה, כירורגית ומדויקת במיוחד, שהיא חלק בלתי נפרד מהאמירה האקוסטית.  במיוחד היא נותנת הזדמנות לנגני הלהקה להפגין את יכולתם האישית בנגינה לשמה ולא כחלק ממסכי הסאונד והדיסטורשן. יש לה שני גיטריסטים (באר וברכר) מוכשרים ומשובחים, וגם קלידן פנטסטי (פרי), שנושא במיומנות בנטל הריפים והלידים שמסורים בדרך כלל לגיטרה חשמלית מובילה. רק חבל לי, אישית, שהוא לא מנסה לנשום אוויר נקי, ומעדיף לעשן בשרשרת. אקט לא מתחשב וגם לא חינוכי.
 
היהודים, בישיבה. היכל אמנויות הבמה, הרצליה. 12 במרץ 2009.

למועדי מופעים >

15/03/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. הייתי
גלי , ירושלים (05/04/2009)
2. האמת?
אני , (27/03/2009)
1. תיקון בשבילכם: אבי סטרול כבר כמעט שנה לא הבסיסט
טל , (18/03/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע