סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אהוד בנאי בהופעה: קונצרט ליטורגי יהודי
 

 
 
במופע החדש ממקם בנאי את הזמירות והפיוטים של "שיר חדש" ברפרטואר שלו כאילו היו שם מתמיד


הרוק הכיפתי
 
אהוד בנאי לא נח לרגע. מתקליט להופעה, מהופעה לתקליט, מפרויקט לפרויקט, והשם שלו כל העת בתודעה, כמעט ללא הפתעה. ובכל זאת, מעניין היה להיווכח איך הוא משלב את "שיר חדש", אלבום הניגונים האחרון שלו, ברפרטואר הרחב שלו בכלל, ובתכנית המופע החדש שלו, שאינו נושא שם, בפרט.
 
אז שמחנו לגלות שהוא לא עושה עניין גדול מהאלבום האחרון. כלומר, האלבום חשוב ובנאי אכן נותן לו דגש, אך בפרופורציות. הוא לא עצר בשבילו את העולם ולא את החריש העמוק והמטייב שהוא עושה בעשורים האחרונים במחוזות האומה וברחבי קהילות ישראל בארצן. להיפך, הוא מנסה-משתדל למקם את הזמירות והפיוטים שאותם גילה והקליט מחדש בתוך הרפרטואר שלו כאילו היו שם מתמיד, ואם לא - אז לפחות כחלק בלתי נפרד מאישיותו הבימתית והמוזיקלית.
 
ובואו לא נעשה מזה סיפור גדול, כי גם בנאי עצמו לא עושה זאת. אמנם מקדיש לשירי האלבום מסגרת נפרדת במופע, אבל לא גדולה במיוחד. "שימו לב אל הנשמה" ("אודה לאל", השיר שפותח את "שיר חדש") הוא שר, לפני שהוא משלב את "שלושה דברים" ו"לכו נרננה, לכה דודי", וחוזר אל המסגרת של "שימו לב אל הנשמה", ממש כמו באלבום.
 
לכאורה כמעט טיפה בים של כמעט שלושים שירים בהופעה החדשה, אבל כשהם באים אחרי "דוד ושאול", "ג`רוזלם", "עבודה שחורה" ו"היברו מן", היהודי לייצוא, ממש כמו "ברוקלין" הפותח, שמחבר יידיש וספרדית או "עגל הזהב" שמחבר את ההווה למקורות, הם בעצם חלק אינטגרלי, בשר מבשרו, פיסה מהיצירה היהודית-ישראלית-עכשווית שלו. ואותו אי אפשר להאשים בחזרה בתשובה אופנתית. הרוק הכיפתי שלו מלווה אותנו וחי איתנו כמעט מאז שאנו זוכרים את אהוד, וזה יותר מרבע מאה.
 
מלמד את הקהל להקשיב
 
אחרי הפסקת החשמל שעשה, בנאי מתחבר שוב לפלאגים, וממשיך את המסע שלו בנוף הישראלי, עם שירים שהם שיקוף מריר-מתוק אך מאוד מדויק של חיינו - תמהיל של אמונה, פוליטיקה, חברה, נפש, נוף וטבע, של האדם ושל הארץ. ניגונים מתפתלים, עם הרבה חזרות, משל היו תפילות ממש, גם אם חילוניות למהדרין.
 
האיפוק הממלכתי כמעט שבו מתחיל המופע, מלווה אותו כמעט לכל אורכו. בנאי אינו כוכב במה שייצא מגדרו. הוא מגיש הכל ברצינות, בפנים קפואות כמעט, אבל נדמה שבאנרגיות המרוסנות הוא מבקש להגיד משהו, ללמד את הקהל להקשיב, אם לא עשה זאת כבר קודם. בדרכו השקטה, החרוצה והבוטחת הוא המורה לאזרחות ולסובלנות. מתקן ומשביח את סביבתו. גם בודק את סבלנות הקהל לניסיונות המוזיקליים ולשינויי הגישות.
 
ב"מתי תבוא" הגיטרה מתפקדת כעוד, שוברת את הטונים לניגון ערבי כמעט, כאילו השיר נכתב בתור הזהב של יהדות ספרד. ב"עגל הזהב" הכינור (ועוד נחזור אל הנגן שלו) בעמדת שופר, עם אוברטורה מזרחית מנצחת, ובצמד הניגונים "ל"ג בעומר" ו"אש", שכמו נלקחו מההילולה במירון, הגיטרה שלו כזיקית, מחליפה צבעים ומתעתעת - פעם היא עוד, פעם בוזוקי, פעם חשמלית-מזרחית.
 
בכלל המזרחיות, או המוטיבים המרחביים והים-תיכוניים, גם אם אינם מורגשים ומודגשים, הם תמיד כבושים ומבעבעים. בטח ב"דוד ושאול" ואפילו בבלוז הכבד והאיטי של "ממשיך לנסוע", שבו מתכבד נושי פז, נגן הגיטרה של בנאי, בשירת סולו.
 
המיץ של הישראלית
 
בהמשך, ממש באמצע המופע, מתגבר האלמנט העממי-פולקלורי. ב"פרפרים יודעי נגן", ב"רומבה ג`יימס" (מהסרט "מסעות ג`יימס בארץ הקודש") וגם ב"ג`רוזלם" הוא מעין גוראן ברגוביץ מקומי, מחפש את המיץ שמגדיר את הישראליות ואת חיבוריה למרחב, כש"היום" הוא כבר שיר עם לשירה בציבור, לכפיים ולענטוז. ביכולתו לפצח את הפולקלור ניווכח גם בהמשך, ב"רגעי קסם", הומאז` לאהבות המוזיקליות של הוריו, שנארג בנימת לדינו, וגם ב"האביב בא", אף הוא מחווה, הפעם למורשת שלנו סטייל צלילי העוד.
 
אהוד בנאי נוסע כבר שנים עם אותם נגנים. חבורה מופלאה של מוזיקאים צנועים שבינו לבינם הבנה עיוורת. נושי פז, גיל סמטנה בבס, ערן פורת בתופים וניצן-חן רזאל בכינור. דווקא במופע הזה, כשמצטרף אליהם נגן חמישי, אלעד כהן,  בכלי הקשה וסמפלרים אמפאתיים, הם מתפקדים יותר כלהקה. שרים המון, עם אהוד ובלעדיו, כששיאם הוא במעמד המרשים של ביצוע "אודה לאל" בפעם השנייה, כשחמישה גברים (להוציא פורת שנשאר מאחור) מתפללים ביחד בנוסח המבדיל בין קודש לחול.
 
ועוד משהו: המופע מקדם את ניצן-חן רזאל לתפקיד המשנה לסולן, יד ימינו המושך בקשת של בנאי. כבר לא הנגן הביישן והנחבא אל הכלים. אהוד עושה לו אאוטינג כמוזיקאי משופשף ומקצוען.
 
הופעה של אהוד בנאי היא תמיד חוויה. גם המופע החדש, שלכאורה מצטייר כפחות חם ולבבי וכיותר מכופתר וחמור-סבר. למעשה, בסופו של דבר, הוא קונצרט ליטורגי  של נפש יהודית.
 
אהוד בנאי. נגה, יפו. חמישי, 20 באוגוסט 2009.

למועדי מופעים >

01/09/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. איך המופע החשמלי החדש?
שני , חולון (07/10/2009)
1. רחוב האגס והקשרו לכתבתך
אסי מימון , קריית ביאליק (02/09/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע