סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מועדון הלב הבודד של שילה פרבר
 

 
 
לאחר האלבום שנכנס ללב ומחמם את הגוף והנשמה מגיע תור ההופעה, הידידותית לא פחות


אלבומה המכונן
 
"פרח קיר", אלבומה השלישי בלבד של שילה פרבר, הוא אלבום החורף האידיאלי, במיוחד בחורף המאסיבי והנמשך שנחת עלינו. וככל ששומעים אותו יותר, כן הוא נכנס יותר בלב ומחמם את הגוף ואת הנשמה.
 
אני אוהב את המינוריות של האלבום. את המינימליסטיות-כביכול שיש בו, שעליה הוא מבוסס. אלבום פשוט לכאורה, לא מורכב, למרות שהפקה מוזיקלית ועיבודים של שותפה הוותיק לדרך דניאל סלומון (וליליאן שוץ, מנהלתה האישית) לא יכולים להיות פשוטים ובטח לא פשטניים, אבל הם מעניקים ללחנים הידידותיים ממילא של פרבר, לשירים שנכתבו במצב רוח מלנכולי ובאווירה לא שמחה, איזו תוספת מכמירה וערך מוסף חברותי.
 
למן "לונדון", שמתאר געגוע עמוק ונהדר, כל כך ישראלי, בהמתנה בקטית למשהו שיקרה, ועד ל"שיר פרידה" ("לעורך התכנית" אמנם נועל, אבל לטעמי הוא בעייתי בקונטקסט של האלבום), שכשמו מתייחס למערכת יחסים שהסתיימה, מבלי יכולת לא להציל וגם לא להצטער (ואולי זו הסיבה שהוא לא כלול בהופעה), זה אלבום דאונר מתוק, מאופק וכבוש רגשות. מועדון הלב הבודד של שילה פרבר. הולם ככפפה את מראה האייטיז, הקודר והאפלולי שלה, עם סאונד בריטי וקריצה יותר ממודגשת בכיוון התנהלות והגשה קברטית, רוויית אירוניה עצמית וחברתית.
 
עם שירים כמו "מה יהי אתי" הפסימי והמתפכח, שנוגע כמו שיר ערש מתוק; "יהיה בסדר" הדיכאוני והמסתגר (שני השירים עם עזרתה הקולית של אביגיל רוז); שיר הנושא, רוק כבוש עם לחן של תיבת נגינה; "אשה" שמאיים בפרידה ובניתוק ונושא ניחוח קברטי; "גשום" (חורף, או לא?) שאנסון ישראלי משכר שמייחל לאופטימיות מבעד לאפרוריות (הפקה נהדרת); "האם תשמע?" גם הוא געגוע ואמונה נאיבית והבלחה אופטימית שאהבה מנצחת חזקה מכל משבר וחרף חילופי עונות; וגם "מרגנית" (חיים חפר/דובי זלצר) הסופר-אירוני - יש לי הרגשה, שמקבלת העצמה ותנופה במופע, ש"פרח קיר" הוא האלבום המכונן של שילה פרבר לעתיד לבוא.

אלה יהיו השירים שהיא תחזור אליהם ותשיר אותם, אם לא לאורך כל הקריירה שלה, לפחות בשנים הקרובות. והם ברגישותם גם יכולים להיות בסיס לפורמטים שונים של הופעה.

פרבר-שירה-ענקית.jpg
שילה פרבר,  עטיפת האלבום "פרח קיר"

ידידותית גם על הבמה
 
האמת היא ש"פרח קיר" לא מסתדר לי עם הופעת להקה. לשירים כאלה, בעיצומו של חורף, מספיקה גיטרה (כמו שעשתה לאורך השנים הראשונות, בעקבות שני אלבומיה הקודמים), מקסימום הרכב מיתרים. אולם פרבר מעדיפה את נגני התקליט (אדם בן אמתי בגיטרות, נעמן טל בבס, מתן אפרת בתופים ומאיה בלזיצמן בצ`לו) לצדה, מוותרת על הפסנתר והתכנותים של סלומון, בדרך למופע יותר משוחרר, הרבה פחות קודר ופסימי. זאת הסיבה, מן הסתם ששני הדיכאוניים בשירי האלבום, "שיר פרידה" ו"מה יהיה אתי", נשארו בחוץ. שאר השמונה הם הבסיס להופעה.
 
היא פותחת עם "הרגע" ו"איזה זהב" הנשיים והאישיים מ"מתוק שחור", אלבומה השני (2006), מלווה את עצמה בגיטרה, לפני שתוותר עליה בביצוע "פרח קיר", "האם תשמע?" ו"גשום" לטובת הובלה של בלזיצמן בצ`לו. בכלל, דומה, שההבדל בין פרבר הנוכחית ופרבר הקודמת הוא בהידרשות שלה לליווי עצמי. להוציא "לונדון" ו"יהיה בסדר" מ"פרח קיר", שני שירים מהגלות וממעמקי הגעגוע, את כל שירי האלבום וגם השירים חדשים שהיא מציגה ("מה זה שווה" היפה, שמתפתח לדואט עם בן אמתי, ו"אני יודעת"), היא מבצעת מול מיקרופון ללא גיטרה. אם כדי לייחד אותם, אם כדי להדגיש אותם. ואולי היא יותר בטוחה בהם ובנשיות שלה. וגם אם השירים נוגים משהו, גשומים וחורפיים, הם שירים עם הבעה וחשוב שיקבלו את הספייס שלהם וייראו, ולטעמי פחות מדי פעמים במהלך המופע היא מוארת. תרתי משמע, עם תאורה על פניה.
 
פרבר חוזרת אל הגיטרה רק לביצוע השירים הישנים יותר, מהפאזה הקודמת, "אסור זה אסור" ו"רק לנו" (המצוין) מהאלבום השני, ובשלישיה הנועלת, ה"להיטים" השמורים לסוף - "יום אחד גם את תמותי", "אנטי פרנויה" ו"אדם חופשי" - מ"תתנהגי יפה" (2003). ומשתלב גם "12 סיבות" הסינגל הראשון של אדם בן אמתי כזמר-מבצע.
 
השלושה האחרונים הם אכן מפאזה אחרת, רוקנרולית יותר, תיאטרונית פחות. ודומה שלמרות שפרבר עוברת שינוי, ממש מול עינינו, המופע עדיין נבנה לקראת שיא רוקי, מרכז בסופו את החשודים האפשריים. גם "לעורך התכנית", שמקבץ מגוון איחולים לעורך הרדיו, האויב הטבעי של כל זמר, הוא השיר הכי אופטימי (בארסיותו) באלבום ולכן גם רוקרי באופיו. שלא לדבר על הביצוע הבימתי המושלם ל"מרגנית", אירוניה למופת, שאיתו היא עוד תיכנס ל"ארבע אחר הצהריים" בגלי צה"ל (המחליף האמוציונאלי של "מצעד המרגנית").
 
פרבר היא לא זמרת גדולה. קולית, הכוונה. שירה היא לא הצד החזק שלה. ההגשה של השירים, כן, בעיקר הכתיבה וההלחנה. בבסיסה היא רוקית-פולקית. השירים שלה מלודיים מאוד וקליטים במיוחד, וגם בהופעה הם מתיידדים בנקל (עד כדי הזמנה לשירה  בציבור שכופה מעבר דניאל סלומוני ב"יהיה בסדר"), האירוניה וההומור שלה חוגגים. אם כי קטעי הקישור שלה נשמעים מאולצים, לא קשורים, זקוקים לשיפוץ. לטעמי הם מיותרים, לא מוסיפים. ומה הרבותא להתחרות בקרן פלס עם סיפורים ללא פאנץ` ועם הקשרים דחוקים?
 
בדרך כלל אני סבור שהאזנה לתקליט קודמת לחוויית ההופעה. במקרה של שילה פרבר אני לא בטוח. כאמור, היא ידידותית על הבמה במידה לא פחותה. בכל מקרה ההשוואה נחוצה וחיונית, ממש כמו הצריכה של האלבום ושל המופע.
 
והעברית? כבעלת דימוי של מקפידה בכבודה של השפה ובדיוקה, פרבר מאכזבת. היא הרבה יותר בסדר מרבים אחרים ואחרות, אבל יש לה לא מעט מעידות שהיא חייבת לשרש ולנקות (הרבים של שלב הוא שלבּים, בסבּוב יש דגש, י` בשווא אחרי ו` החיבור מאבדת את השווא, ועוד כהנה וכהנה) אם חשוב לה לזכות מחדש בהכרה כאבירת השפה.
 
שילה פרבר. פרח קיר. High Fidelity
שילה פרבר. פרח קיר ההופעה. מועדון תמונע תל אביב. שבת, 23 בינואר 2010


למועדי מופעים >

09/02/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. will you write a song about me?
me , over the rainbow (10/02/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע