סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שירי מימון ושמעון בוסקילה בהופעה
 

 
 
ההצלחה המסחרית הגדולה של השנה החולפת מוכיחה שהשלם גדול מסכום מרכיביו


פלטפורמה נכונה להמראה
 
היזהרו בבני עניים, אמרו חז"ל, כי מהם תצא תורה. בפרפראזה למציאות הפופית שלנו אפשר לומר: אל תזלזלו בפוקסים, כי מהם תצא הצלחה. וגם להם יש היגיון. הנה, שירי מימון ושמעון בוסקילה. איפה? מי? למה? כיצד? והנה, סיפור הצלחה מטורף, אולי ההצלחה המסחרית הגדולה של השנה החולפת. 150 הופעות ועוד הים נטויה. וכולה, בלי כוונה. לגמרי במקרה, כמעט בלי מחשבה והשקעה.
 
ועוד הערה מקדימה, שנהוגה בעיקר בעולם הספורט, לציון ולהערת מאמץ קבוצתי מפתיע: השלם שלהם ביחד  גדול מסכום מרכיביו. כלומר, הוא לבד והיא לבד, לא הצליחו להריץ לאורך זמן מופעים מצליחים משל עצמם. אמנם סיפקו רמזים ליכולת - הוא בעיקר עם שלמה ארצי, היא במופע בעקבות אלבומה השני באירוויזיון ובהופעות טלוויזיה שונות - אבל לא מצאו את הפלטפורמה הנכונה להמראה. ביחד, זה פתאום קרה.
 
למרות הפער הגילי והבידורי - שירי בת 30 ושמעון בן 45- הקריירות הדיסקוגרפיות שלהן בנות אותו גיל ומשיקות: אחרי העבודה ב"סהרה" ועם שלמה ארצי, בוסקילה הוציא את "מחפש חבר קרוב" ו"מרגיש את זה", שני אלבומיו עד כה, בשנים 2003 ו-2007 בהתאמה. מימון, בוגרת "כוכב נולד" הקליטה גם היא שני אלבומים בעברית, ראשון, נושא את שמה, ב-2003, ושני "רגע לפני ש..." ב-2008.
 
האגדה שהם מטפחים מספרת שהיא, זמרת מבצעת שניחנה בקול יוצא דופן, הידפקה על דלתו, זמר-יוצר שכתב לא מעט שירים משובחים לאחרים, בתקווה שיכתוב או ילחין בעבורה. מן הסתם באמונה תת-הכרתית שהוא מתאים להם. השיר "גשם שיבוא", שפותח ונועל את המופע המשותף שלהם, הוא גם היצירה המשותפת הראשונה שלהם, שגם הולידה את שיתוף הפעולה הבימתי.
 
והאמת? הם לא כל כך רחוקים, כפי שזה מצטייר מלכתחילה. למרות "כוכב נולד", האירוויזיון וה"אם.טי.וי" שלה, ועל אף "סהרה", "עלש" ו"מן נהר לי משיטי" שלו. כי ברקע, בשורשים, הם מתרפקים על אותה מורשת מוזיקלית. בעוד בוסקילה נשאר נאמן לה, פחות או יותר, עם נסיונות עיבוד והתאמה לפופ-רוק ישראלי, נפשה של מימון נשאה אותה אל האר.אנ.בי. הטלוויזיוני המתוקתק. אולם בבסיס הם נשארו קרובים, אם לא לגמרי זהים: בפרשנות שלהם לשירת נשמה. היא עם הצעקה, הכוח והאוקטבות הגבוהות, הוא עם הסלסול, הפיוט והנשמה החמה. היא מהחלומות של המערב, הוא מהמציאות של המזרח.
 
שירי היא ווקאליסטית שאין רבות כמותה בארץ. שמעון הוא פייטן מולד, מאוד ארומטי. השילוב הקולי, הדו-מיני שלהם, משלים אחד את השנייה, מבליע חסרונות, מדגיש יתרונות. היא צריכה מישהו שיכהה את הזוהר, יקהה את השפיץ, הוא צריך מישהי שתציע לו אופק, שתוציא ממנו רסיסי כוכבות. הייתי שמח למצוא שם מתח מיני, אך גם כך, זמר וזמרת ביחד על הבמה, כשכל אחד מהם מנסה לטרוף אותה בתורו, בתחרות קולית מתמדת, זה יופי. ובכל זאת מפליא הפרגון המוזיקלי שלו, איך הוא מתאים את עצמו אליה.
 
ויש גם אמון הדדי ביניהם, היסמכות אחת  על השני, חלוקת תפקידים אמפתית והוגנת, בדרך לביטוי איכויות וכוחות חדשים. יותר מהכל הם מזכירים לי את הצמדים האיטלקיים הגדולים מתקופת הזוהר של סן רמו, כמו רומינה פאואר ואל באנו, שהיו מוכנים להישרף על הבמה ושכמותם אין בארץ (אולי רק אורית שחף ותום פטרובר האינטנסיביים).
 
העיבודים - הווגאסיים, המצוחצחים והמבריקים לטעמי - של עמית הראל, מפקיעים את השירים שהלם מהשיוך המקורי, בונים אותם מחדש, עם כוונה אחרת, גרוב, כוח, נשמה וארומה מחודשים. מעניקים פרשנות זוגית שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בפני הכנות והאמת שהיא משדרת.

   

 
חוויה ישראלית אותנטית
 
עשרים שירים (לא כולל הדרנים) במופע המשותף של מימון ובוסקילה. שירים שכתבו לביצוע, שירים שלו, שירים שהוא כתב לאחרים, וגם שיר אחד, כאמור לעיל, שהוא כתב לה. בערבוביה, כמעט ללא הבחנה והבדלה, להוציא שיר-שניים שכל אחד מבצע בנפרד, אולי כדי לאפשר לעזר שכנגד מנוחה קלה במופע שנמשך כשעתיים.
 
למן ההתחלה ולאורך כל המופע מצטייר אלמנט משותף וחזק בשירים של השניים: תפילה, בקשה, תחינה. אישית ופרטית, בין אדם לבין עצמו, בין אדם לרעהו, בין אוהבים, וכמובן בין אדם למקום. למן המלים של "גשם שיבוא" ("...ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים/ ומבפנים נושא תפילה ומבקש // רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה ... אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה", של דידי שחר) ועד "לאן שלא תלכי" ("עולם מלא באנשים מחפשים ומבקשים/ תבקשי גם בשבילך את/ כל מה שלב צריך בשביל לפעום/ והגוף בשביל לחלום", של תמי סטמרי ורמי קליינשטיין).
 
ביחד הם מחפשים "חבר קרוב" ואת "השקט שנשאר", ממשיכים לאהוב "עד סוף העולם" (במקור דואט של חיים משה וליואב יצחק) ויודעים ש"יותר טוב לסלוח", היא מציעה "תאהבי קצת את עצמך" והוא יודע "את המחר שלי", בשיר שבו שינו את המלים כדי שיהפוך לדואט מושלם. מימון שרה לבד את "כמה פעמים" (מאלבומה הראשון), את "חלק מימך" (עם נגן הגיטרה יונתן פריג') ובבית השני של "הייתי בגן עדן" (אותו היא מגדירה בהיסחפות תמוהה כנכס צאן ברזל. הלו! מה החיפזון?) בוסקילה מצטרף.
 
הם חוזרים לשיר ביחד על געגוע, אהבה והבטחה ("כשהלכת"), משכנעים בכוח האמונה ליצור התחלה חדשה ("שיר תקווה", שהוא דוגמה יפה לחיבור בין רוק מערבי לנשמה מזרחית) ותוהים ביחד על כוחה של האהבה ("תגידי", שנכתב במקור לליאור נרקיס). שירי יוצאת לנוח ושמעון מסתער על האוזן עם "מרגיש את זה", ראיי אלג'יראי לוהט ותוסס, חגיגה של גרוב, ומיד אחריו עם "עלש" הקלאסי כבר, שהפך לנכס פולקלור, וזוכה בהתאם לרעם של תשואות ומחיאות כפיים.
 
כששירי חוזרת הם שוב עושים זאת באהבה עם "(אין לי) אהבה קטנה (לתת לך)"; מיד אחריו בביצוע תלת לשוני - צרפתית-אנגלית-עברית - את "כמה אהבה" שהלחין בוסקילה במקור לקובי פרץ; ואת "כבר לא שלך" שלה, אולי החיבור האתני האותנטי והאולטימטיבי של השניים - הוא בדרבוקה והיא מתחברת לשורשים הצפון אפריקאיים שלה, בגרוב מאגרבי פנטסטי, שכמובן מתחבר בעוצמות ובקצב המתבקשים ל"איך את לא רואה (מה את עושה לי)" שלו, שהופך לחאפלה בזעיר אנפין בהנהגת גלעד דוברצקי, נגן כלי ההקשה, עם תוף חגור למותניו.
 
אלה הרגעים היפים, הקסומים והמלהיבים יותר של המופע. השדים יוצאים מהבקבוק, המוזיקה יוצאת מהארון, הקהל יוצא מכליו, והערבית המרוקאית של "ירייח" מובילה את מצב הרוח ומוליכה את הגרוב לשיאו הנהדר.
 
הנימה המרוקאית חוזרת להדרן הראשון, "מן נהר לי משיטי" ("מהיום שהלכת") שבוסקילה כתב לזכר אמו ומיטיב לבצע ב"בין קירות ביתי", האלבום השלישי בפרויקט של עידן רייכל; ואי אפשר בלי "כשאת עצובה", השיר היחיד שאין להם לשניים נגיעה יצירתית, אבל מאז מימון ביצעה אותו ב"כוכב נולד", יש לה תג מחיר עליו; וכמובן להיט האירוויזיון "השקט שנשאר" ושוב "גשם שיבוא", שסוגר מעגל עם התפילה שבתוכו. 24 שירים בסך הכל.
 
גם אם אין לכם שום רגש או אהדה מוקדמים לאחד משניהם ולשניהם יחד, במופע הזה צפויה לכם חוויה ישראלית אותנטית, שנותנת פרספקטיבה יפה ונכונה לפופ הישראלי העכשווי, שנאבק בין הקטבים המנוגדים של מזרח ומערב.
 
עוד בחבורת הנגנים: יוני דרור בכלי נשיפה, יוסי מור בקלידים, אורי קליינמן בבס וניר בכר בתופים.
 
שירי מימון ושמעון ובסקילה בהופעה. רדינג 3 תל אביב. חמישי 3 במרץ 2011

למועדי מופעים >

10/03/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע