סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן גרוניך ורובס מגישים הופעה מענגת
 

 
 
אמנם 'עכשיו זה שנינו' אינו הפקה מוזיקלית מתוקתקת ומשוקעת, אבל המוזיקליות מצד אחד והמשובה מצד שני, לא יכולה להפיל את שילוב הכוחות האד-הוקי של השניים. הם מקצוענים דיים כדי לא ליפול בפח החלטורה"
המוזיקליות והמשובה של שלמה גרוניך ודני רובס ביחד ולחוד מתחזקות שיתוף פעולה ראוי ומלהיב


למרות שמפרידות שמונה שנים בין שלמה גרוניך לדני רובס, והאחרון מעיד על עצמו כמעריץ של הראשון, שניהם נחשבים בני אותו דור במוזיקה הישראלית הפופולרית.

אולם לקח להם יותר משלושים שנה לגלות קווי דמיון ואחווה ביניהם - אם לא בוותק, בניסיון, בבידול היצירתי ובחוסן האמנותי, לפחות ביכולות הביצוע הבימתיות שלהם- כזמרים ייחודיים, כנגנים וירטואוזיים וכפרפורמרים מגוונים.

את כל אלה הם לקחו ל"עכשיו זה שנינו", שיתוף פעולה בימתי שהושק בפסטיבל הפסנתר האחרון, ונמצא תקף, ראוי ומלהיב להמשיך בריצה גם מעבר לו. הזדמנות מצוינת לעמוד על קווי השקה לא מעט, גם בהשראה ובדמיון היצירתיים, של השניים.

 אמנם "עכשיו זה שנינו" אינו הפקה מוזיקלית מתוקתקת ומשוקעת, אבל המוזיקליות מצד אחד והמשובה מצד שני, לא יכולה להפיל את שילוב הכוחות האד-הוקי של השניים. הם מקצוענים דיים כדי לא ליפול בפח החלטורה.

הרעיון פשוט ומוכר. כל אחד ושירים נבחרים ומייצגים מהרפרטואר שלו. זה יוצא, לפי הספירה שלי, עשרה שירים של כל אחד. כל אחד שר משיריו. רובס שר גרוניך, גרוניך שר רובס. בעיקר ביחד, אבל גם לחוד. האחד עם הפסנתר, השני עם הגיטרה . מחפשים נקודות מגע, שולפים רעיונות דומים, מתניעים מלות מפתח ומצטטים - בהנאה בלתי מוסתרת - אהבות מוזיקליות משותפות, השפעות והשראות משל אחרים, בעיקר משל הביטלס, שהופכות לדבק ושופכות היגיון.

כבר הפתיחה היא מֶש-אפ כזה (שזירה, כפי שזרק אחד הצופים לחלל מבשלת הבירה המארחת), רובס בגיטרה האקוסטית וגרוניך במחיאות כף (שיתחלפו חיש קל בנקישות פסנתר), מג'מג'מים את שיר הנושא של ההופעה (מלים משותפות לגרוניך ולגרושתו נירית ירון) עם Your Mother Should Know,  מפרקים את שיר האהבה מוקדם של גרוניך להצעת זוגיות עכשווית: "יחד ננסה לראות את האמת, הדרך עוד רחוקה".

ואם זה לא ברור, גרוניך מחדד כוונות מיד עם "פנים ושמות" של רובס: "כל שיר חושף איזה סוד/ מותח עוד גשר לחצות/ הוא מכוון כליו, אני דרוך אליו/ רוצה לדעת את כולו", משאיר מספיק מקום לקהל לקחת את ההובלה. כן, גם הוא שותף.


שלמה-גרוניך-ודני-רובס-1תומר-יעקובסון.jpg
שלמה גרוניך ודני רובס, צילום: תומר יעקובסון

גרוניך מוביל

לכאורה יש חלוקת תפקידים. גרוניך שר גבוה ודק, רובס נמוך ועבה. אבל הם יחליפו ביניהם יותר מפעם אחת. בנגינה, לפחות, אין מהפכים: גרוניך וירטואוזי בפסנתר ורובס משיב בצביטות מיתרים בשרניות ותופתעו לגלות איזה נגן תותח הוא.

"רוצה לשחק קצת?", הוא מציע לעמיתו כבר בשיר השלישי. גרוניך נענה לאתגר הנגינתי השוצף של דני בריף מוכר מ"(לא בא לי ללכת ל)שום מקום", כשעל השורה "ולא בא לי להישאר", יש לו תוספת הבהרה  "כי בא לי קצת לאלתר...". כאילו שחשבנו אחרת, בשיר שפזמונו נושא מלים גאוניות כ"פידידיטי לרה/ פידיטי לרה/ פידידיטי לרה/ ושוב מהתחלה...". ויש כמובן חלוקת תפקידי שירה לקהל - לגברים, לנשים ולכולם ביחד.

רובס אינו קוטל קנים, אבל נדמה שהוא מוותר על הדברנות הרגילה שלו, לטובת ההובלה של גרוניך. מין הסכמה אילמת. הוא נושא עיניים אליו, מקבל את הנהגתו. לפרקים דומה שהוא חוזר, בחדווה, לימים רחוקים, בהם לא ניהל את הטקס, אלא ליווה שלמה אחר, ארצי.

גם את "משהו חדש מתחיל" החדש יחסית שלו, גרוניך פותח, משחיל פינות, מלים ולידים מ-Blackbird ו-Something של הביטלס, כאילו היו מאז ומתמיד חלק מהשיר. מה שנכון, רק שהוא עוזר להדגיש את מקורות ההשראה של רובס.

אחרי שיחליפו מחמאות הדדיות (על הערצה וגאונות, גרביים וכניסה בנעליים) יבצעו ביחד את "ציור" הקלאסי, אחד הסטנדרטים של "מאחורי הצלילים" הזכור לטוב, שיתוף הפעולה הקלאסי בין גרוניך למתי כספי. שיר שתמיד עובד. גם הפעם, על אף רעשי הרקע, וגרוניך נאלץ לנזוף בסועדות מאחוריו, להשתיק את פטפוטיהן.

מ"אחרי הכל", אלבומו האחרון, שולף גרוניך את "בנאליה לפני השקיעה" (של יהלי סובול ואייל מזיג), לפני שייכנסו שניהם לחקר השוואתי של יצירתם. זה מתחיל עם "נוסעת בעקבות האהבה" של רובס (שוב גרוניך מתכבד בפתיחה), ואחרי שהנשים בקהל נרגעות מהשתתפות בשירה, גרוניך מטפטף פנימה את "אחרי שנסעת" שלו (עם כספי): "לבד אני מרגיש כאילו את היית איתנו/ אבל כשאני שותק לי עם עצמי/ אז את איתי, אבל אינך". קולאז' (שזירה בעצם) מבריק.

נמשך עם "אני בא הביתה מהלילה" של רובס שמתחבר עם "אחרי הכל" של גרוניך (ומירב רוט) - מוצלח קצת פחות - ויגיע לשיא עם מעשה הריקמה הבלתי נמנע של "לא נרדמת תל אביב" פינת רובס, עם "יש לי סימפטיה (לאמנות קונספטואלית בתל אביב)" צומת גרוניך-ויזלטיר. הקצבים של השירים שונים, אבל חזקה על גרוניך שיעמוד במשימת האיחוד _ תחילה במעבר פסנתרני ובהמשך בהצטרפות ווקאלית. ויש גם ציטוט מובלע מ-Here Come The  Sun של ג'ורג' הריסון, עדכון למציאות ימינו עם "יש לי סימפטיה לאנשים מתייאשים בפריז" של גרוניך ורובס שיוצא מגדרו בווקאליזה.



שלמה-גרוניך-ודני-רובס-2תומר-יעקובסון.jpg
שלמה גרוניך ודני רובס, צילום: תומר יעקובסון

נקודת השקה אישית כואבת

בין לבין צלחנו את "בדרך אל האושר", שגם בו נבלעת ציטטה מהביטלס וגם ריף פסנתר רוקאבילי א-לה ג'רי לי לואיס; "הזמן עובר" שגרוניך שר לבד, ברגע בודד כמעט של רצינות מבוגרת ומפוכחת;  המחווה המרגש תמיד של רובס לאליל נעוריו ג'ון לנון ב"רכבות 68-80-88" עם הזדהות של שותפו; וביצוע סולו של רובס את "אני לא מפסיק להתרגש ממך" באקספרסיביות המידבקת שלו, שכה מנוגדת לאירוניה המושחזת של גרוניך.

כצפוי הפרשנות ל"איך הוא שר" הופכת אותו לרגע שיא. רובס, שנמאס לו להכחיש כי כתב את השיר על זוהר ארגוב, לא מפריע לגרוניך לפרש את השורה "מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר" כפשוטה, ולהגניב פנימה את המלים "את עולמי עם שחר, את לי כל היום/ את עולמי בלילה, את החלום" מ"הפרח בגני" של "המלך" המת (בעצם של אביהו מדינה ומשה בן מוש) ולסיימו בצלילי אשכבה.

מעשה מרקחת כפול ומכופל יש לנו גם ב"שירים פשוטים". אכן, כולם רוצים שירים פשוטים אבל גרוניך מסמיך ו"מסבך". פותח עם נושא מ"דני בוי" במלודיקה ולקראת סיום שוזר מעבר מ"אובלדי אובלדה" של הביטלס. אולי כדי להראות שאמרו את זה קודם לפניו.

ההדרן הראשון, אולי שיאו המרגש של המופע המשותף, מסתיר-מגלה נקודת השקה אישית וכואבת של השניים. גם גרוניך וגם רובס הם אחים שכולים שאיבדו אח במהלך שירותו הצבאי (הראשון במלחמת יום כיפור, השני במהלך מלחמת לבנון).

על צלילי הפתיח של "אל נא תלך" (יוהן סבסטיאן באך) שתרגם גרוניך (מרבינדרנאט טאגור) והפך לשיר פרידה מיקירו, שר רובס את "מכתב קטן" ("לאיש אחד רחוק מכאן/ ובו תמונה שיש בה זיכרון ישן/ שניים מחייכים למצלמה/ לפני שהוא הלך למלחמה..."), שיר השכול והאובדן הפרטי שלו. גרוניך מצטרף עם "אל נא תלך מעמי/ בטרם אומר לך/ לך לשלום", והם מתחברים בעצב המקנן שם תמיד. לא שהקהל מרגיש, אבל להם זה חשוב.

המופע מסתיים בנימה עולצת פי כמה, עם גרסה שובבה ל"מה הוא עושה לה" הנפוליטני של "שלישיית הגשש החיוור", ועם "נואבה" הקופצני, העולץ וחסר הדאגות.

שעה ומחצה משותפות ומענגות שילוו אותנו כנראה עד בוא האביב.

שלמה גרוניך ודני רובס, עכשיו זה שנינו. ג'מס פתח תקוה. ראשון, 11 בינואר 2015


למועדי מופעים >

14/01/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הפקה גרוניך רובס כישלון
פשרון , רחובות (21/02/2016)
1. הופעה מבריקה, מרגשת ומבדרת- חובה לראות!
נעמה , ראשון לציון (15/11/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע